שיחות מאת מו”ר הרב שמואל טל שליט”א | גיליון 381 | טז אדר תשפ”ו

היחס הראוי לאמצעי המדיה בדורנו

אפשר להשוות את שאלת היחס למדיה להתלבטות שהיתה לגבי הלאומיות

ההתפתחות הטכנולוגית בדורנו, ובפרט ההתפתחות של המדיה, היא שינוי עצום שהקב”ה יוצר בעולם. התקשורת, האינטרנט, הרשתות החברתיות, ועכשיו גם הבינה המלאכותית שהופכת את העולם – הם התרחשות עצומה בקנה מידה עולמי והיסטורי. יש כאן רוח חדשה שהקב”ה משיב בעולם, שיש לה משמעות גדולה לחיינו במובנים רבים. מבחינה מסוימת היא מקדמת את הגאולה בזה שהקללה “בזעת אפיך תאכל לחם” (בראשית ג, יט) הולכת ועוברת מן העולם. היא גם מאפשרת להגיע להבנה וידיעה בתורה שהיה לנו קשה מאוד להגיע אליהן בלעדיה. לדוגמה כשרוצים להבין לעומק את המשמעות של ביטוי מסויים בחז”ל, יש אפשרות כיום לזהות במדויק באמצעות המחשב את כל המקומות בכל כתבי חז”ל שמופיע הביטוי הזה. כך ניתן לבחון אותו בהקשר הרחב ביותר שלו. אל מול התופעה הכללית הזו של ההתפתחות הטכנולוגית בעולם, חשוב מאוד לשאול את עצמנו מה היחס הנכון שצריך להיות לעולם התורה והקדושה אל הרוח הזו שנושבת בעולם. מצד אחד הרוח העולמית הזו נושבת באופן מאוד ‘חילוני’, שנראה מנותק מהתורה והמצוות ופעמים רבות גם מנוגד אליהם. לכאורה מהבחינה הזו היה ראוי להיבדל ממנה כמה שיותר. אך האם באמת ניתן להיבדל ממנה? והאם זו הפעולה הנכונה? או שמא צריך ‘לזרום’ עם השינוי שמתרחש, ולהתאים את עצמנו אליו באופן כמה שיותר מוצלח? ואולי יתרה מזו, אנו אמורים להיות חלק מהמהלך הזה, ולרתום אותו לטובה הקדושה? אלו הן שאלות יסודיות מאוד, שההשלכות המעשיות שלהן רבות עד מאוד, ונוגעות לכל אחד ואחד.

אם מתבוננים בפרספקטיבה היסטורית, השאלות הללו מזכירות במידה מסוימת את המציאות שלפני כ-200 שנה, עם התעוררות הלאומיות. בתקופה ההיא החלה לנשב באירופה רוח של לאומיות, שהלכה והתעצמה. החלה התעוררות לאומית בארצות רבות במקביל, ובני כל עם החלו להתאגד ולשאוף לעצמאות. תחושת הלאומיות שלא הייתה פעילה עד אז, החלה להפעיל בעוצמה רבה את בני האדם. הגרמנים התאחדו תחתיה, הצרפתים, הפולנים וכל שאר ארצות אירופה. בהמשך הגיעה הרוח הזו גם לצפון אפריקה ולמזרח. בתוך ההתרחשות העולמית הזו, החל להתעורר הרגש הלאומי גם בעם ישראל. יותר ויותר אנשים החלו לדבר על הצורך בבית לאומי, ולפעול לשם כך. כך נולדה התנועה הציונית, שהחלה לסחוף רבים מהיהודים שניצודו כבר על ידי מהפכת ההשכלה. אך גם בקרב שלומי אמוני ישראל היו רבים שנמשכו אל הלאומיות, ורצו לפתח ולממש את הרגש הלאומי.

המציאות הזו הגיעה לפתחם של גדולי ישראל. היו כאלו שהזדהו עם הרעיון, וראו בעין חיובית את הרצון לעלות וליישב את ארץ ישראל. הם ראו בזה את תחילתה של הגאולה, שלאחר כל השנים הרבות של הגלות מתעורר הרצון לקום ולעלות ציון, ולממש את הכיסופים אל ארץ אבותינו. אמנם ככל שהציונות החילונית צברה תאוצה, כך גברו הקולות בקרב גדולי ישראל להתרחק מהתנועה הזו. הסכנה הרוחנית שנוצרה לא הצדיקה מבחינתם את הרווחה הגשמית שעם ישראל היה יכול להשיג בארץ משלו. המציאות בזמן ההוא הייתה כזו שרבים מאלו שעלו לארץ ישראל נטשו את אמונתם ודרכם תוך זמן קצר. היו גם אידיאולוגיות שהתפתחו סביב הרתיעה הזו, של “לא לעלות בחומה” ולא להתגרות באומות. אך עיקר העניין היה הסכנה הרוחנית הברורה של היסחפות אחרי הזרם החילוני שהוביל את הציונות[1].

בדיעבד ניתן לומר שהייתה כאן החמצה גדולה. אמנם לא ניתן לשפוט את הדורות הקודמים בחכמה שלאחר מעשה, אך חשוב להפיק לקחים במבט לאחור. כי היו שלבים רבים שבהם היו יכולים רבים מיראי ה’ לעלות לארץ ולהנהיג בה שלטון תורני. ההשתלטות החילונית על שיבת ציון לא התרחשה מההתחלה. תחילתה של דרישת ציון בתקופה ההיא הייתה שייכת ליראי ה’. מי שחידשו את היישוב היהודי בארץ ישראל היו תלמידי הבעש”ט ותלמידי הגר”א שהחלו לעלות לפני כמאתים וחמישים שנה ולהקים קהילות בארץ ישראל על טהרת הקודש. אילו ציבור הנאמנים לדבר ה’ היה מצטרף אליהם באופן משמעותי, ההתפתחות של שיבת ציון הייתה נראית אחרת לגמרי. בתחילת הדרך הכוח הדומיננטי בארץ ישראל היה של ‘הישוב הישן’ שהיה דבוק בדרך התורה. וכך היה גם לאורך תקופה ארוכה, ואפילו כשהיו כבר קבוצות של חילונים בארץ. אך הציבור והרבנים שבחוץ לארץ לא נרתמו למשימה, ולמעשה השאירו את הזירה לחילונים. בתחילה הדבר נבע מחוסר נחישות לעלות לארץ ולהתמודד עם הקשיים הפיזיים שביישוב הארץ. ויותר מכך, מהיאחזות בעולם הישן והמוכר וחוסר הכרה ברוח החדשה שהקב”ה מעורר בעולם. בהמשך הדבר נבע גם מהחשש שהלך וגדל מפני החילונים, שהוביל להימנעות מעליה לארץ, והגברת כוחם של החילונים יותר ויותר. הם אלו שהעלו עוד ועוד יהודים לארץ ישראל, ונעשו יותר ויותר פעילים ביישוב הארץ. כך נוצרה המציאות שהם אלו שמובילים את שיבת ציון. כך נוצר גם לבסוף המצב שלהגיע לארץ ישראל היה מסוכן מבחינה רוחנית. התוצאות של הדבר הזה הן עגומות ביותר. הן מצד השואה שכילתה רבים וטובים שנמנעו מלעלות לארץ ישראל, והן מצד השלטון החילוני שהוקם בארץ ישראל שמונע בכל כוחו את התפתחות השלב הרוחני בתהליך הגאולה של עם ישראל ושיבתו לכור מחצבתו.

ההתלבטות שהייתה בתקופה ההיא מזכירה את השאלה שאנו מתמודדים איתה כיום. יש בפנינו מציאות שיכולה באופן עקרוני להביא הרבה ברכה. הטכנולוגיות החדשות פותחות בפנינו שערים שלא ניתן היה לדמיין בעבר. אבל עם כל הברכה שאפשר לקבל, יש גם הרבה מאוד סכנה. החשיפה של בני הנוער, וגם מבוגרים, לתכנים בעייתיים ונוראיים – היא לאין ערוך ולאין שיעור יותר מבעבר. לא מדובר רק בתחום הצניעות, אלא גם בתחום האמונה נוצרים נזקים חמורים מחשיפה לתכנים כפרניים שעלולים לערער את בניין האמונה. נוסף לכך יש נזקים של התמכרויות ואיבוד זמן, ועוד.

פתרונות פשטניים לא עומדים במבחן המציאות

לכאורה הנוסחה הפשוטה שהייתה צריכה לתת מענה לבעיה הזו היא להשתמש במה שטוב בטכנולוגיה, ולהימנע ממה שלא טוב. כמו שהיה צריך בעבר לעלות לארץ ישראל וליישב אותה, אך לא באורח חיים חילוני אלא על טהרת הקודש. כך היה צריך לכאורה להשתמש ביתרונות של תוכנות ואמצעי מדיה, ולהישמר מכל מה שצריך להישמר ממנו.

אך למרות שבאופן תיאורטי זה נראה פיתרון טוב, בפועל זה לא פשוט וגם לא נכון. כפי שגם בנושא הלאומיות לא היה פשוט ליישם פיתרון כזה. יש דברים שברמה העקרונית ניתן להחליט לגביהם החלטות תיאורטיות, אך המציאות היומיומית ‘בשטח’ מושכת לכיוונים אחרים. היא יוצרת חיכוכים בלתי נמנעים עם גורמים שמשפיעים בדרכים רבות, ישירות ועקיפות על מה שנעשה.  בפועל מתברר שמה שהיה נכון בתיאוריה לא עומד במבחן המציאות.

כאשר יהודי ישב באירופה וחלם על יישוב הארץ, יכול היה לשוטט בעולמם הנפלא והנשגב של דברי חז״ל, המרבים לדבר על קדושת ארץ ישראל ועל מעלתה. אולם כאשר ביקש לרדת אל הארץ ולממש את החלום בפועל, נדרש להתמודד עם מציאות שונה לגמרי. פתאום היה עליו לעסוק ברכישת אדמה למגורים, על כל המשמעויות המעשיות הכרוכות בכך.

כך, למשל, התעוררה הבעיה של התמודדות עם התקפות ושוד מצד ערבים. אדם יחיד לא היה יכול לעמוד מולם לבדו, ולכן נאלץ לשלב כוחות עם יהודים נוספים שנמצאו במצב דומה לשלו. ממילא נוצרו קשרים גם עם יהודים הרחוקים מתורה ומצוות. עוד קודם לכן, כבר בשלב גיוס הכספים לרכישת הקרקעות והמשא ומתן עם הערבים על קנייתן, היה הכרח לפעול במסגרת התארגנות משותפת.

כך היה גם ביחס לעמידה מול השלטון הבריטי: במקרים רבים היה צורך בשיתוף פעולה בין כלל הארגונים היהודיים. שיתופי פעולה אלה ויחסי הגומלין שנוצרו בעקבותיהם הביאו לכך שהעולים לארץ ישראל נחשפו להשפעה חילונית, גם אם מלכתחילה לא העלו על דעתם לעזוב את עולם התורה.

כאשר מדברים על יישוב הארץ ברמה רעיונית, אין את כל נקודות החיכוך הללו. אולם כאשר הדברים יורדים אל עולם המעשה, מתגלים אילוצים רבים שאינם מאפשרים להישאר בתוך עולם רוחני סגור ומוגן.

משום כך היו שסברו כי למרות מעלתה הגדולה של ארץ ישראל, עדיף להישאר בחוץ לארץ. בעיירות היה המצב שמור יותר מבחינה רוחנית; קהילות רבות היו סגורות במידה רבה בפני העולם החיצון, ולעיתים נשארו כך עד שלב מאוחר יחסית. אולם בדיעבד מתברר כי דרך זו החמיצה במידה רבה את ההזדמנות ליישב את הארץ בקדושה. נוסף על כך, ככל שחלף הזמן הלך ונעשה קשה יותר לשמור על אותה הסתגרות: הסחף החילוני והציוני הלך וגבר, וחדר בהדרגה גם אל הקהילות השמורות.

הייתה גם גישה אחרת שניסתה כן לעלות לארץ ישראל ולהשתתף ביישוב הארץ, למרות כל הסיכונים. על אף שהמודעות לכך ש’רבים חללים הפילה’, הם רצו להתחזק ולהשתדל כמה שיותר, כדי לקחת חלק בדבר החשוב והאמיתי של יישוב הארץ. אולם בפועל התוצאה הייתה שגם בשמירת ההלכה נוצרה פשרנות. ההשפעה החילונית הייתה נוכחת גם אצל אלו שלא עזבו לגמרי את שמירת המצוות. זה בא לידי ביטוי בולט בשמירת הצניעות, אבל היו גם נזקים גדולים בתחום האמונות והדעות. הרבה דעות כפרניות חדרו, והתרבות החילונית קנתה שביתה אצל אלו שניסו למזג את שמירת המצוות יחד עם חיבור ושיתופי פעולה עם הלאומיות החילונית. 

שאלת היחס לטכנולוגיה קשה מאוד במובנים רבים ויש לה השלכות רבות

כך גם בנוגע להתמודדות עם הטכנולוגיה. ישנם כאלו שאוחזים בגישה של התנתקות מוחלטת. בגלל הנזקים הגדולים, הם מעדיפים להתבדל כמה שיותר מכל הטכנולוגיה, ולא להשתמש בה. גם אם ההיבדלות הזאת הולכת ונעשית כמעט בלתי אפשרית, הם גורסים שאין ברירה ומוכרחים להתעקש על כך בכל מחיר. יש כל מיני מדריגות ברמת היישום של זה, אך השאיפה והאידיאולוגיה היא של שלילה מוחלטת וטוטאלית של הכל.

ישנם גם אלו שבוחרים כן להיכנס מרצון לתוך המרחב הזה, מתוך ניסיון לסנן את התכנים הבעייתיים. אולם בפועל המציאות מראה שקשה מאוד לעשות את זה באופן מלא. כל הסקרים שבדקו את הנושא מראים תוצאות מאוד קשות. הצריכה בפועל של תכנים לא טובים היא מאוד גבוהה, למרות כל הסינונים. זה קורה לא רק בקהילות שהרמה הרוחנית שלהם מלכתחילה לא גבוהה, אלא אפילו במקומות שהם יותר תורניים. נערים רבים וטובים נופלים בסתר למקומות חשוכים ביותר, וההורים שלהם אפילו לא יודעים מכך. הדברים הללו כואבים מאוד, וככל שחולפות השנים הם נעשים גם ידועים ומפורסמים.

בשאלה הזו יש עניין נוסף, שעושה אותה לקשה עוד יותר. בנוגע ללאומיות, ההחלטות שקיבלו אנשים היו הרבה יותר בשליטה. בסופו של דבר הם היו צריכים לקבל החלטה האם הם רוצים לסטות מדרך התורה וההלכה או להמשיך בדרך התורה. לעומת זאת בהתמודדות עם עולם הטכנולוגיה והמדיה המצב הוא הרבה יותר קשה. השאלה אם להיכנס לאתר אינטרנט כזה או אחר, איננה רק שאלה של החלטה ובחירה. האינטרנט שואב את האדם למקומות הנמוכים ביותר. במובן מסוים הוא לוקח מהאדם את הבחירה. הוא גורם לו ‘לגלוש’ למחוזות של תאווה שהוא אפילו לא שם לב שהוא נשאב אליהם. פרסומות שמוצגות או קישורים הם כביכול ‘תמימים’ וכביכול רק באים להועיל לאדם או לספק לו מידע מסויים שאמור להועיל לו; אבל מבלי משים לב הוא כבר רואה תמונות או מציאויות שאינן מתאימות כלל לרוח התורה והטהרה. מכיוון שכך, הפיתרון לא יכול להסתמך על נוסחאות שכליות והגיוניות בלבד. אי אפשר להסתפק בזה, כי המשיכה והזמינות והמהירות של הפיתויים במדיה כיום הם עוצמתיים יותר מאשר כל הנוסחאות והאידיאלים.

הבדל נוסף שמעצים את השאלה כאן קשור ליכולת המעשית להתנתק מהשינויים שמתרחשים. לגבי הלאומיות הייתה אפשרות טכנית להישאר בחוץ לארץ, ולא להתמודד עם האתגר שבעלייה לארץ. אבל המהפכה הטכנולוגית וההתקדמות הבלתי נתפסת שמתרחשת בתחומים הללו משנה לשנה הם דבר ששוטף לחלוטין את כל העולם. כשהמציאו את הרכבת היו אנשים שהתנגדו ליסוע בה, וטענו שזה מסוכן. היו רופאים שטענו שזה מזיק לבריאות, והיו עוד טיעונים שהועלו כנגד הנסיעה ברכבת. אך ההתנגדויות הללו נעלמו וכיום ברור לכולם שזה חלק בלתי נפרד מהחיים וכולם נעזרים ברכבת בשעת הצורך. גם בכל שאר עולמות הטכנולוגיה, המפגש של האדם איתם נעשה כיום בכל מקום ובכל דרך. הרי לא יעלה על הדעת להימנע מלקבל טיפול רפואי מציל חיים, רק בגלל שהוא נעשה באמצעים טכנולוגיים משוכללים. כיוצא בזה, עוד ועוד תחומים חיים בסיסיים הולכים ונעשים מבוססי טכנולוגיה. כך שמבחינה מציאותית אי אפשר לסגור את כל הציבור מלהשתמש בטכנולוגיה.

כל זה מעצים את השאלה כיצד יש להתייחס לכל עולם הטכנולוגיה והמדיה. זו שאלה קיומית מאוד, ומשמעותית מאוד, עם אינספור השלכות מעשיות.

[המשך בע”ה בגיליון הבא]

[1] על היחס ללאומיות החילונית התייחסנו בהרחבה בסדרת שיעורי ‘חזון ומציאות’ בשנת תשפ”ה, והדברים טרם נדפסו.