שיחות מאת מו”ר הרב שמואל טל שליט”א | גיליון 318 | יט כסלו תשפ”ה

פיתוח ההקשבה על ידי לימוד העיון

בלימוד העיון יש להתרגל להקשבה עמוקה ולא רק לניתוח שכלי

לימוד העיון הוא אחת הדרכים החשובות ביותר על מנת לפתח את הרגישות הדרושה לשמיעת קול הנשמה. לימוד העיון דורש הקשבה רבה ומאפשר לנו לחדד יותר ויותר את הקשב הפנימי שלנו ולעמוד על האמת באופן מדויק יותר. הגישה הבסיסית ללימוד צריכה לבוא מתוך הקשבה. במקום לנסות למשל רק להתאים את דברי הראשונים עם המהלך המוכר בסוגיה, רצוי להקשיב תחילה קשב רב לדבריהם. לנסות לבחון את דבריהם כאילו רק הם מדברים לפנינו, תוך התנתקות מכל מה שאנחנו יודעים או מצפים שהם יאמרו. לומד המחפש להתאים את דברי הראשונים או האחרונים למבנה הסוגיה המוכר לו, או אפילו רק לומד אותם מתוך תקווה שיתאימו למהלך שבנה, דומה לאדם שבטוח שהוא מכיר את חבירו כל כך טוב עד שאינו טורח להקשיב לו. אבל אם רק יקשיב לו הוא יגלה שהדברים שהוא אומרת אינם בהכרח הדברים אותם ציפה לשמוע.

אפשר גם לעדן את ההקשבה עוד יותר. מי שבאמת מקשיב לחברו יכול לשמוע לא רק את המילים שהוא אומר, אלא גם הרבה מעבר להם. הוא יכול ‘לחוש’ את חברו ולהבין מה עובר עליו, גם מבלי שהוא אמר זאת במפורש. אם הוא שואל את החבר מה שלומו, והחבר אומר ‘בסדר’, אז מבחינה שכלית הוא יכול להסיק שמצבו טוב. אך אם הוא מנסה גם ‘להרגיש’ את החבר, הוא יוכל לחוש מתוך תשובתו אם זה אכן כך או שמא אחרת. זו היא תחושה שהיא מעבר למילים ולשכל. כעין זה, גם כאשר ניגשים ללמוד למשל את דעת הרמב”ם בסוגיה. אם לדוגמה רואים שהוא מסכם את ההלכה העולה מהסוגיה, אפשר לנתח בשכל את דבריו ולנסות להסיק מכך מה כוונתו ומה המשמעות המעשית של דבריו. אבל אפשר גם לנסות ולהקשיב לדברי הרמב”ם, ו’להרגיש’ מה הוא אומר. מתוך כך יתאפשר לקלוט מה הזווית המיוחדת שממנה הוא ראה את הסוגיה, ומה התפיסה הכוללת שלו בכל הנושא.

כאשר לומדים מתוך הקשבה לדברי התורה ומתרגלים לנסות ולהבין את דברי רבותינו באופן העמוק ביותר שלהם, השמיעה הולכת ומתחדדת. ההקשבה נעשית רגישה יותר ויותר לדקויות גדולות ולרוח הדברים הגנוזים בין שורות הספר. ההקשבה יכולה להתפתח עוד ועוד עד כדי הכרעה על פי ההקשבה הפנימית גם בדברים מסויימים שאינם מוכרעים על פי השכל: אפשר למשל ללמוד את דברי הרמב”ם ומתוך הקשבה עמוקה לדבריו לנסות ולעמוד על כוונתו, גם במקום שאפשר לפרש את דבריו בשתי פנים וקשה מאוד להכריע בהם בראיות ובסברות.

לימוד העיון מפתח גם את ההקשבה לנשמה

כאשר אדם מפתח את ההקשבה שלו בלימוד התורה, גם יכולת ההקשבה שלו לנשמה מתפתחת. אותה מיומנות עדינה של הקשבה ו’הרגשה’ שנרכשת בלימוד העיון, מעצימה את היכולת להקשיב ולשמוע את קולה של הנשמה.

יש לנו שני מקורות לידיעת האמת הצרופה: התורה והנשמה. התורה המגלה לנו את דבר ה’ אלינו, והנשמה ששומעת את הכרוזים העליונים ורואה את האמת האלוקית בלי מסכים. לימוד תורה, ובפרט יגיעת העיון מתוך הקשבה גדולה ככל האפשר לתורה עצמה במטרה לעמוד על אמיתתה, מאפשר לנו לשמוע את הנשמה. לימוד העיון “ברוב עמל ובמשנה מרץ”, כלשון החזו”א (קובץ אגרות ח”א, טו), מאפשר לנו לפתוח את צינורות הקשב הסתומים. מתוך חידוד וחיזוק כח ההקשבה לתורה אנו מחזקים ומגדילים את יכולתנו להקשיב לנשמה.

השכל חשוב אך אין להיתלות רק בו

בשם הבעש”ט ז”ל. האדם יכול להשיג מה שהשיגו כל התנאים והאמוראים, רק הגאות מעכב ואינו מניח להשיג. ועצבות נמשך גם כן מגיאות, כי הוא מחשב בעצמו כפי גודל ערכי שאני איש חשוב מאוד היה צריך להיות לי התלהבות וכו’.

(בית אהרן, סדר היום)

הבעל שם טוב עוסק בדבריו כאן במסך המבדיל בינינו ובין מעלות התנאים והאמוראים. מעלות חז”ל היו גבוהות ונשגבות, הן בלימוד התורה הן בשכינה ששרתה עליהם והאירה להם ולבני דורם. ומה עומד בינינו ובין כל המציאות הנפלאה הזו? הגאווה והעצבות הנמשכת ממנה. כבר אמרו חז”ל “כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקב”ה: אין אני והוא יכולין לדור בעולם” (סוטה ה’ ע”א); ה’ יתברך מתרחק מבעלי הגאווה, וממילא השכינה לא שורה על האדם.

חוסר היכולת לזכות למעלות רוחניות גבוהות ולקרבת ה’ אינה עונש שנותנים למי שמתגאה על מנת שישפיל את גאוותו, אלא תוצאה. למה קשה מאוד להתקרב לה’ מתוך גסות הרוח? מדוע אי אפשר לזכות להשגות התנאים והאמוראים מתוך גאווה? הסיבה לכך היא תלותו של המתגאה בכוח שכלו. צריך לדעת שהשכל שלנו מוגבל ומוטה עד שלא ניתן להגיע בעזרתו לחקר האמת המוחלטת ולעמוד עליה. לולא התורה היינו יכולים להביט בעולם ולהבין אותו באופנים רבים, אך התורה מעמידה אותנו על אמת אחת. ברוך שנתן לנו תורת אמת!

צריך להדגיש שאין פירוש הדבר שצריך ‘לזרוק את השכל’ חלילה. עלינו לנצל את היכולת השכלית שה’ נתן לנו ככל שניתן, אלא שצריך לדעת מה מקומה. את האמת ניתן להשיג רק באמצעות התורה והנשמה. התורה שהיא תורת אמת שניתנה לנו מה’ יתברך ומהווה גילוי של דבר ה’ בעולם. והנשמה שמכירה את האמת מעצם היותה בת-מלך, חלק אלוה ממש, ומהכרוזים העליונים המכוונים אותנו לרצון ה’. התורה והנשמה הן ה’מפה’ של חיינו. הן המאפשרות לנו להכיר בטוב וברע, באמת ובשקר. דרכן אנו יכולים להתוודע לתפקיד שה’ ייעד לנו בעולמו ולהבין את מגמת העולם ואת מהותו. תפקידו של השכל הוא לכוון אותנו לאור המפה. מעין מצפן שעוזר לנו לנתח את המציאות ולהתאים אותה למפה שברשותנו.

המעלות הנפלאות עליהן מדבר הבעש”ט הן תוצאה של העמידה על האמת, שנחסרת מאיתנו בשעה שאנו נתלים אך ורק בשכלנו. ככל שנתקרב יותר לתדר האמת, כך ימעטו ויקטנו המסכים המבדילים בינינו לנשמה. ככל שהנשמה תזהה יותר שאנחנו הולכים בדרך שהיא מתווה לנו, ככל שהיא תזהה שאנחנו מקשיבים לקריאותיה, כך היא תאיר בקרבנו יותר ויותר.

מידת הענווה היא התודעה המתמדת של העניין הזה ממש: מצד עצמנו אנחנו עלולים לטעות בלי סוף, האמת עליה אנו מצליחים לעמוד היא פרי הקול האלוקי שאנחנו מצליחים לקלוט בחסדיו הגדולים[1].

עבודת ההתבוננות מאפשרת את ההקשבה לנשמה

על מנת לשמוע את הנשמה יש להשקיט את הרעשים

הדרך השנייה להגברת ההקשבה לנשמה היא ההתבוננות. כאשר מבקשים להקשיב לנשמה יש להשקיט את הרעשים הפנימיים שמפריעים לשמוע אותה. קשה מאד לשמוע את הנשמה כאשר הנפש מלאה ברעשים.

הרעשים הפנימים אלו הם המידות הרעות והתאוות. אדם ששקוע בהם לא פנוי לשמוע את קולה של הנשמה, וכדברי הבעש”ט שהובאו לעיל (בחלק הקודם): “גסות ועכירות החומר שלכם הם מסך מבדיל מלשמוע”. ראשית יש לעבוד על מידות רעות גסות וחריגות ותאוות המביאות לידי איסורים או פגיעה בזולת, שהעבודה עליהן קודמת לכל עבודה. הַשְׁקָטָה שלהן מביאה לרמה בסיסית של שקט המאפשרת את תחילת ההקשבה לנשמה.

תיקון המידות מצריך הקשבה עמוקה פנימה

על מנת להבין את השלב הבא נקדים לו כלל מספרי הפנימיות: “המוחין מאירים במידות” (מאור ושמש במדבר, ד”ה ולהבין העניין; וראה תניא ליקו”א פ”ג). בבסיס ההתנהגות של האדם עומדת תובנה פנימית שלאורה הוא פועל. הרבה פעמים כאשר מנסים לתקן את המידות, נוטים שלא לעסוק בבעיה – באותה תובנה פנימית שמניעה את ההתנהגות שאותה רוצים לתקן – אלא רק בהשפעות השליליות שלה. לדוגמה, אדם שעובד על תיקון הכעס ומחליט שבפעם הבאה שהוא נכנס למצב שבו הכעס רגיל להתעורר ולהתפרץ, הוא יתאפק ויימנע מהתפרצות. יתכן שהוא יצליח לעמוד בהחלטה שקיבל על עצמו, אבל ההחלטה לא תשנה את המחשבות הכעוסות ואת העמדה הפנימית המתנגדת שלו כלפי מי שגרם לכעס להתעורר. או אדם שמעוניין לתקן את גאוותו, ומחליט שלא להתנהג בצורה מוחצנת שתמשוך את תשומת לב החברים למידותיו הטובות. גם אם הוא יצליח להתנהג באופן לא מוחצן, הרצונות שלו להיראות צדיק יישארו, כמו גם המחשבות על איך החברים מסתכלים עליו וכמה הם מעריכים אותו.

התיקון הפנימי חייב לגעת באותן תובנות פנימיות שמניעות את האדם ומשפיעות על מעשיו. על מנת לתקן את התובנות הפנימיות הללו, שאינן מספיק מדויקות ואפילו מוטעות, צריך להציע תובנות נכונות שמתאימות לנפש ולכוחותיה. אחרת הנפש תתנגד לשינוי שייכפה עליה והתובנה המתוקנת לא תחזיק מעמד לאורך זמן. בשביל זה האדם מוכרח להיות מודע היטב לעומק כוחות הנפש שלו. אדם יכול לחיות חיים שלמים בלי להכיר את הכוחות הפנימיים הרבים שפועלים בתוכו, ובלי להרגיש את זרמי העומק הנפשיים שמשפיעים על חייו.

בעולם יש ערים שלמות שחפורות עמוק מתחת לפני הקרקע. אלפי אנשים שעובדים ואפילו מתגוררים במתחמי ענק תת-קרקעיים. אדם יכול לנסוע בכביש מעל עיר שכזו ולא לדעת בכלל על הפעילות האדירה שרוחשת תחת רגליו. אפשר לחיות חיים שלמים גם בלי להכיר את הפעילות האדירה והמופלאה שמתחוללת בתוך הגוף שלנו. בכל תא ותא יש תעשיה שלמה מורכבת ומופלאה. עשרים וארבע שעות ביממה התאים מייצרים ומזקקים חומרים בלי הפסקה על מנת לאפשר את פעילותנו התקינה והבריאה. ובגוף כולו יש מאות מיליארדי תאים שכאלה. גם המוח  שלנו הוא מופלא ביותר, ואפילו היום רב הנסתר על הגלוי בחקר המוח.

כזו היא גם הנפש. לכל אחד מאיתנו יש עיר שלמה ומופלאה בתוך נפשו. מערך שלם של כוחות שונים, חלקם מתאימים וחלקם מנוגדים. לכל כוח יש רבדים שונים. ואת כל הכוחות הללו ניתן להכיר בכמה מימדים. ממש כמו שטח גיאוגרפי שניתן לראות במפות שונות – מפה טופוגרפית, מפת משקעים, מפת חום ועוד. כך גם את הנפש ניתן לראות ולסקור באופנים שונים ובזויות שונות. את הנפש הזו צריך לנסות ולהכיר על מנת שנוכל לעבוד איתה ולתקן אותה. ואת ההיכרות הזו ניתן לעשות רק על ידי תשומת לב פנימית והתבוננות רבה.

ההתבוננות פנימה לכוחות הנפש מאפשרת ללמוד על עצמנו יותר מכל דבר. כמובן שהדרכות שונות שיש בספרי הקודש בנוגע לנפש ולכוחותיה הן חשובות מאוד, אך לא ללא התבוננות פנימה והיכרות עם הנפש הן תהיינה חסרות השפעה וכידע תיאורטי בעלמא. אדם שרגיל להתבונן פנימה יודע לזהות היטב את הרגשות השונים שפועלים בנפשו, את ההשפעה שלהם על התנהלותו ואת הזרמים הנפשיים הנולדים מהם.

הבנת כוחות הנפש מאפשרת לנתב אותם למקומם הנכון

היכרות טובה של כוחות הנפש מאפשרת לנתב אותם. לאדם יש יכולת לשלוט בזרמים הנפשיים ולכוון את התנועות הפנימיות. את הכוחות הללו לא ניתן לבטל וגם אין צורך בכך. אחד היסודות המרכזיים בתורת הבעש”ט הוא עבודת העלאת המידות הנפולות. משמעותה של עבודה זו היא ניתוב המידה, הכוח הנפשי הפנימי, מהמקום בו היא משפיעה בצורה שאינה טובה ואינה נכונה – למקום הנכון שלה. ניתוב זה נעשה על ידי שינוי התובנה המכוונת את הכוחות הפנימיים. שינוי התובנות, המוחין, בצורה נכונה, יאפשר לכוחות הפנימיים לפעול בצורה נכונה וטובה.

לדוגמה, רדיפת הכבוד נובעת לעיתים מכוח פנימי שורשי של חיפוש משמעות לחיים. כאשר הכוח מנותב בצורה שאינה נכונה, האדם עסוק בקבלת אישור לערכו ולחשיבותו מהסביבה. היכרות עם הכוח הזה תאפשר לו להבין מה מניע אותו להתנהג באופן המכוון לקבלת משוב לערכו, ותאפשר לו גם לכוון את הכוח הזה למקום הטבעי שלו. העלאת הכוח הזה למקומו הנכון תהיה על ידי תיקון התובנה שמכוונת את הכוח. ובעניין הכבוד, ההבנה שהערך נמדד על פי הנאמנות של האדם לתפקיד שה’ ייעד לו; ושהרצון לכבוד חשוב, אבל רק כאשר מדובר על כבוד ה’. תיקון התובנה יטה את זרימת הכוח ויוביל את האדם לחיפוש התפקיד שלו בבניין מלכות ה’ בעולם, ולרצון עז לגילוי כבוד ה’ בעולם.

מידות בלתי מתוקנות גורמות לנו לייצר סביבן הרבה מחשבות. מחשבות של קנאה וכבוד, של כעס ולחץ ועוד מחשבות לא טובות שיוצרות עצבות ותסכולים. כיוון המידות באמצעות תיקון המוחין משחרר את מרחב המחשבה ממחשבות לא נכונות ולא טהורות. זהו מצב של רוגע פנימי שמאפשר לפעול בצורה נמרצת אך רגועה ונקייה מלחצים וחרדות ומשאר מחשבות לא טובות. ויותר מכך, המידות הטובות מצמיחות בנו מחשבות טובות ונכונות וזווית ראיה ישרה על המציאות. אלו חיים אחרים, מוארים ומשמחים שבוקעים ומתגלים מתוך המידות המזוככות.

המוחין המתוקנים מאפשרים את הארת הנשמה

כאשר מתקנים את המוחין ומסדרים סביבם מחדש את המידות בצורה נכונה – הנשמה יכולה להאיר. לפני העבודה על המוחין, המידות דומות לצינור מסובך ומקופל שהמים מתקשים לזרום בו. הנפש כביכול ‘מקומטת’, וכמו צינור מסובך שמוציא רק זרזיף קטן של מים היא אינה זוכה להארה שיכולה להיות בה כאשר ניישר את קפליה. לאחר סידור המוחין ה’צינור’ יכול להזרים מים בעוצמה רבה, והנשמה מאירה את הנפש. מצב זה הוא הארת המוחין במידות.

מעבר לכל התוצאות המבורכות של תיקון המידות, הארת הנשמה היא לב העניין. כשהנשמה מאירה יכולים לשמוע אותה בבהירות. ברמה הבסיסית של העניין מדובר בהבנות בפשטי המקראות ובדברי חז”ל. זוהי הארה בדברי תורה שלא צמחה מתוך עיון בדברים או כתירוץ לקושיה. ההשגות הללו הן מחשבות ורעיונות שלא תלויים בכוחות הנפש השונים אלא הם גילויים פשוטים של הנשמה שמאירה בנו.

דברי חז”ל מלאים בהארות שכאלה. לפעמים אנו פוגשים מאמרי חז”ל שהם אוסף של פירושים שונים של החכמים על פסוק אחד. וכל חכם רואה בפסוק עניין שונה או זווית שונה. המימרות הללו הן הן ההארות שהתנאים והאמוראים קיבלו מאותו פסוק. הנשמה של כל חכם האירה לו רעיון אחר מתוך אותו הפסוק. זוהי נביעה בהירה של הנשמה שקלטה את הכרוז העליון המכוון לחכם שלאורה דרש את דרשתו[2].

לגילוי הנשמה יש מדרגות רבות. יהודי יכול לגלות שהתחדשה לו פתאום תובנה רוחנית עמוקה, או מימד מעמיק לאור דברי חז”ל שאינה בהכרח פירוש או הסבר של דבריהם הקדושים. לפעמים הנשמה מגלה לאדם התנוצצות של השגה באור ה’ או מהלך בעבודת ה’.

נקודה נוספת שחשובה בעבודת גילוי והארת הנשמה היא החשבת הנשמה. כבר הזכרנו (בחלק הקודם) את העבודה הבסיסית של ההקשבה לנשמה. היחס בין חיזוק ההקשבה על ידי תיקון המידות להקשבה הפעילה דומה ליחס שבין פתיחת הקפלים בצינור על ידי התרת הקשרים שבו, לפתיחת הקפלים על ידי הגברת עוצמת הזרימה בצינור. הניסיון הפעיל להקשיב פנימה ולשמוע את קול הנשמה, מגביר את ערכה בעינינו ומתוך כך גם את רצונה להתגלות אלינו[3].

[המשך בע”ה בחלק הבא]

[1] רעיון זה עלול להביא את האדם לרצות להסתיר את הטעויות שלו, על מנת שלא לגלות את ריחוקו מהנשמה. אבל באמת, כאשר מוצאים טעויות צריך לשמוח בזה, כי הגילוי שלהן מאפשר ליישר קפלים בנפש. טעות היא מציאות של שקר שיוצרת מסכים שמפרידים בינינו לראיית האמת. והגילוי שלה פותח פתח לתיקון שאין לחשוש מפניו אלא אדרבה, יש לשמוח בו שעל ידי התיקון נזכה להתקרב עוד יותר לה’. וגם אין מה להתבייש מפניו, שהרי לכולם יש מה לתקן.

[2] על דרך זו ניתן להבין את דברי הדגל מחנה אפרים בשם הבעש”ט “שספר הזוהר יש בו בכל יום פירוש אחר” (פרשת בא, ד”ה או יאמר החודש הזה).

[3] אמנם לא ניתן לוותר על עבודת תיקון המידות ולסמוך רק על ההקשבה עצמה, ובדומה לצינור מסובך מאד שהגברת עוצמת הזרימה לא תועיל לפתיחתו (ואפילו עלולה לגרום לפיצוץ). אין הדברים אמורים אלא ביחס למשקל היחסי של חלקי העבודה השונים במסגרת העבודה הגדולה של חיזוק ההקשבה לנשמה.