טל חייםראו כיצד התייחסו רבנים חרדים ידועים, וביניהם ראש מועצת גדולי התורה – לשאלת חייל, המוצא בקושי רבע שעה ביום ללמוד תורה, ומבקש לדעת מהו הדבר הכי חשוב שעליו ללמוד בזמנו המצומצם
קטעים מכתבה שפורסמה בבלוג “עם הספר” של הרב אבישי אלבוים, מנהל ספריית הרמב”ם בתל-אביב
בשנת תשי”ז התפרסמה ב”מחניים – עיתון החייל הדתי” של הרבנות הצבאית הראשית שאלתו של חייל המוצא בקושי רבע שעה ביום ללמוד תורה ומבקש לדעת מהו הדבר הכי חשוב שעליו ללמוד בזמנו המצומצם.
המערכת פנתה לרבנים ואנשי חינוך ובקשה את התייחסותם לשאלה המטרידה גם חיילים דתיים רבים, שמפאת סדר יומם העמוס יש להם זמן מועט בסדר יומם ללימוד תורה.
השאלה שנשאלה היא – “מה ילמד החייל בעת הפנאי?”
בין המשיבים היו גם הרב זלמן סורוצקין, שהיה אז ראש מועצת גדולי התורה של “אגודת ישראל”. הוא הציע להתמקד בלימוד פרשת השבוע, “שנים מקרא ואחד תרגום”: “מעיקר הדין אין חובה ללמוד נושא מסויים ותוכל ללמוד במה שתחפוץ כדקיי”ל אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ (ע”ז יט ע”א). זולת לימוד “שניים מקרא ואחד תרגום” לפרשת השבוע שהוא חיוב מן הגמרא וגם נפסק להלכה (שו”ע או”ח סימן רפה), על כן ראוי שבזמנך המצומצם תעסוק דווקא בו”.
משיב אחר היה הרב אליהו לופיאן, המשגיח של ישיבת “כפר חסידים”, מאישי המוסר הידועים, שהציע להתמקד בלימוד ספרי המוסר.
מעניין לראות גם את התשובות הנוספות, ואת הצעות המשיבים, לדעותיהם השונות:
תופעה זו לא היתה חד פעמית. גם בגליון פ”ח (טבת, תשכ”ד 1964) תחת הכותרת: אישי תורה מחשבה ורוח מחווים דעתם על בעיית היחסים בין דתיים לחילוניים, התפרסמו דבריהם של הרב זלמן סורוצקין (יו”ר מועצת גדולי התורה אז), הרב דוד כהן (הנזיר, ראש ישיבת “מרכז הרב” אז), הרב יחזקאל סרנא (ראש ישיבת חברון אז), לצד דעתו של המשורר אורי צבי גרינברג.
אולי בימינו זה מפליא שרבנים חרדים ידועים נדרשים לשאלות בעיתון המיועד לחיילים, אך אין זה פלא למי שהכיר את האווירה בעשורים הראשונים של המדינה.