הרב רועי אביחי
הרב רועי אביחי מדבר על הכנה אישית ליום הכיפורים, יום שניתן משמים באהבה לטובתנו, ומעניק עצות מעשיות. חלק ב’ מתוך ארבעה מאמרים קצרים
כשאנו מתבוננים פנימה, כהכנה ליום הכיפורים, כדאי להיות מודעים לכמה נקודות:
השמחה בעבודת ההשתפרות
בדרך כלל אנשים נרתעים מלהתבונן בדרכם ומלחשב את חשבון נפשם, משום שאינם רוצים לגלות את פגמיהם ואת בעיותיהם. אולם יש לדעת כי מטרת ההתבוננות אינה למצוא את החסרונות כדי לגלות כמה אתה שפל, אלא למצוא את הפגמים – כדי לתקנם, לאתר את החסרונות – כדי להשלימם, להצביע על הבעיות – כדי לפותרן.
משל למה הדבר דומה, לאדם שמכניס את רכבו למוסך. הוא רוצה מאד למצוא את הבעיה ברכבו, כדי שבעל המוסך יוכל לתקנה. וכן חולה, שמייחל שהרופא יצליח לזהות את מחלתו, כדי שאפשר יהיה לטפל בה.
וכך זה גם בחולי הנפש.
לפיכך, ההתבוננות צריכה להביא את האדם לשמחה גדולה. דוקא כשהאדם מוצא את שורש הבעיה שלו, עליו להתמלא חדוה, שכן עתה הוא יודע מהי נקודת התיקון שלו, ומהו תפקידו כעת בעולמו.
אמנם אמת היא, שרוב ההולכים בדרך זו, מתמלאים תחילה עצבות וייאוש, משום שזו להם הפעם הראשונה שהם עומדים נוכח פנימיותם, וחושפים את כל אשר מתחבא בתוכם, והגילוי של החסרונות ודאי ממרר הוא את האדם.
אך אט אט, כשלומדים איך לתקן ואיך להשתפר, מקבלים מזה סיפוק עצום, וההתבוננות מביאה שמחה גדולה בלב.
הכרה בחטא
כדי לעשות תשובה, קודם כל חובה עלינו לזהות במה נכשלנו, כדי שנוכל לתקן. כמו כן, אין להסתפק ב”כותרת” בלבד, אלא לנסות לפרט לעצמנו עד כמה שאפשר את המקרים והמצבים שבהם נעשה החטא. אם יש רשימה ארוכה, צריך להתמקד בדברים המרכזיים ביותר בכל נושא: דקדוק במצוות, לימוד תורה, תפילה ומידות.
כתיבת המחשבות האישיות
מומלץ מאוד שלא להסתפק בהתבוננות במחשבה בלבד, אלא לכתוב את המחשבות כסדרן. יש לזה מספר יתרונות חשובים:
• ריכוז – מחשבות מטבען נוטות לסטות לנושאים שונים באופן אסוציאטיבי, והכתיבה עוזרת לרכז אותן לנושא המבוקש.
• חזרה – אם כותבים את הדברים, אפשר אחר כך לחזור עליהם, גם כדי לחדד את התובנה בהם וגם כדי לרענן אותם בשלב מאוחר יותר.
• הכנה לוידוי – הכרת החטא היא שלב הכרחי כדי לקיים את מצות הוידוי כהלכתה, ואם אדם כותב את מחשבותיו הבונות את הכרת החטא, יהיה לו קל יותר לסדר את הדברים ולאומרם בוידוי.
יש לשוטט בדעתנו על השנה שחלפה ולזהות את הכשלים, את הזלזולים ואת הנפילות. מי שמתקשה בהעלאת רעיונות לדברים שיש לתקן, יכול להיעזר בשער ג’ מהספר ‘שערי תשובה’ לרבנו יונה, שנותן רשימה של מצוות ואיסורים, מסודרים לפי סדר חומרתם ומדרגותיהם, שעל האדם להישמר לקיימם ולא לעבור עליהם.
יש להדגיש שישנם דברים שאינם בדרגתנו כרגע (לא מדובר על איסורים, אלא על דרגות אישיות בביטול תורה, או בכוונה בתפילה, או שלבים בעבודת המידות), והם לא נחשבים כרגע לחטאים לפי דרגתנו. חשוב להיות מציאותיים כדי שתהיה הכרה אמיתית בחטא – וכן חרטה אמיתית וקבלה מציאותית להבא.
דוגמאות לכתיבת המחשבות
1. אי-כיבוד הורים
“אני מרגיש שאיני מכבד את הורי כראוי, אני מרבה להתווכח איתם, על דברים עקרוניים ועל דברים שטותיים, מזלזל בדעתם, מדבר אליהם בחוסר נימוס, לא שומע בקולם, לא עוזר להם במשימותיהם, לא משתף אותם במה שעובר עלי, ולא עונה להם כשהם שואלים ומתעניינים.
פירוט:
אני מזהה שבשעות לחץ אני נוטה יותר לכעוס על הורי, כגון בשעות הבוקר שאני ממהר לצאת לישיבה, או לפני כניסת השבת שכל הבית “על גלגלים”, או כשאני לחוץ לקראת מבחן או לפני שאני צריך להכין פעולה לסניף תנועת הנוער, וכיוצ”ב.
אני שם לב, שעיקר הויכוחים שלי עם ההורים הוא בנושא היציאה שלי מהבית. כגון, שאנחנו מתווכחים אם לנסוע בטרמפים או באוטובוס, באיזו שעה לחזור, האם לנסוע למקומות כאלו ואחרים”.2. יצר של עריות
“אני תר אחרי עיני. נקודה. פשוט איני מצליח לשלוט בהן. אני הולך ברחוב, ולא מצליח לעצור את העיניים מלשוטט ומלהסתכל בדברים שלא הייתי רוצה להסתכל. כמה שאני מחליט לשמור על העיניים, הן פשוט לא שומעות לי, ועושות ככל העולה על רוחן. אני רואה אשה ברחוב, או בחנות, ומיד העיניים מסתכלות…
פירוט:
מתי אני נכשל בשמירת העיניים? – אפשר לומר שישנם שלושה מצבים עיקריים שבהם אני נכשל: ברחוב, בסניף ובבית.
ברחוב – עיקר הבעיה היא בזמן הנסיעה באוטובוס, שאז יוצא פעמים רבות שבאיזור בו אני יושב, מתיישבת אשה לא-צנועה, וקשה לי מאד לא להסתכל עליה במשך 20 דקות רצופות ואף יותר. לעתים, גם מתיישבת אשה כזו לידי, או שאני נאלץ לעמוד מחמת הצפיפות, ואז אני “נתקע” ליד אשה לא צנועה, ושמירת העיניים קשה ביותר.
בסניף תנועת הנוער – הסניף שלנו מוגדר כ”נפרד”, אך בפועל ישנו קשר הדוק בין הבנים לבנות, ובפרט בצוות ההדרכה. האולם של הבנים סמוך מאד לאולם של הבנות, ומתחם הפעילות משותף. יש לנו קומונרית אחת, והקשר איתה מאד הדוק, וגם ישיבות הצוות משותפות. בקיצור, יש הרבה “חיכוך” עם הבנות, בעיקר עם הקומונרית והמדריכות.
מעבר לבעיה של שמירת העיניים, אני מרגיש שהרבה פעמים אנו מגיעים לקלות ראש, בעיקר בישיבות צוות, ולא מדברים רק על עניינים העומדים ברומו של עולם. ברור לי גם, שההימצאות בסביבת הבנות לא מוסיפה לי (ולחברי המדריכים) הרבה יראת שמים, ופעמים רבות אנו מתנהגים לידן בקלילות וברדידות, כדי למצוא חן בעיניהן, ולעשות עליהן רושם. אף אחד, כמובן, לא אומר שהוא עושה את זה בשביל זה, אבל לכולם זה ברור…
בבית – האינטרנט האיום “גומר” אותי. יש לנו אינטרנט “רימון” ברמה ממוצעת, אבל הוא לא מספיק שמור. אמנם הוא חוסם את הדברים הגרועים ביותר, אבל ישנם מספיק דברים גרועים שהוא לא חוסם. ולמרבה הצער, אני נמשך אליהם כמו מגנט. התמונות והפרסומות וה”לינקים” קופצים לי מול העינים, ואני לא עומד בפיתוי.
כשאני נמצא באינטרנט אני מסתכל על דברים שבחיים לא הייתי חושב שאסתכל.
יותר מזה, בכל פעם שאני גולש לבד, אני מחפש את הדברים הכי לא צנועים שיש. גם כשהאינטרנט חסום, אני מחפש בכל דרך, איך אפשר בכל זאת למצוא איזה משהו “מעניין”. מובן ששניה אחר כך אני כבר מצטער, אבל אני די יודע שאשוב לכך גם בפעם הבאה…”
הכרה בחטא בתפילה
יש זמן נוסף בו יש לנו הזדמנות לעשות תשובה על ידי הכרה בחטא: בזמן התפילה, כשאומרים את כל רשימת הווידוי ואת “על חטא”.
זהו וידוי כללי שתקנו חכמינו מחברי התפילה, וראוי להוסיף ולפרט בתפילת הלחש גם את החטאים הפרטיים שלי: או בקטגוריה המתאימה של כל סוג חטא, או בסוף הרשימה.
אין ספק שהעיסוק בפגמים ובבעיות אינו משמח כשלעצמו, אולם כשזוכרים שכל מטרתו היא לזכך ולרומם אותנו הדבר מביא לשמחה גדולה.