ההחלטה על שמירת המצוות התקבלה אצלו תוך יום אחד בלבד, וכבר בגיל 35 התמנה לראש ישיבה | קרע בתוך הקהילה בצפת הביא אותו לתובנות חדשות על בעלי תשובה בכלל ועל חסידות ברסלב בפרט | באלבומו האחרון ‘אופק חדש’ שר ליאור, בקול דומה להפליא לזה של אריק איינשטיין, על הגוונים שממלאים את הבריאה
פורסם בערוץ 7, עיתון הבית של הציבור הדתי
“אתה חייב לדבר עם אריק איינשטיין”, אמר חבר טוב לגד ליאור בסוף המילניום הקודם, לקראת צאת אלבום הבכורה שלו. “השירה שלך מזכירה את השירה שלו. תרצה שאשיג לך את הכתובת שלו ואולי תיסע אליו לתל אביב?”. ליאור, תלמיד ישיבה מתמיד באותה תקופה, סירב לוותר על יום לימוד ואמר שאם הקב”ה היה רוצה שהם ייפגשו – הוא כבר היה מגלגל כך שאיינשטיין יגיע לצפת.
בדיוק כמו בסיפורים החסידיים הקלאסיים, כבר למחרת פגש הזמר המתחיל את איינשטיין ברחובות צפת. “ראיתי אותו כאן בסמטאות”, אומר ליאור כשאנחנו עומדים מחוץ לביתו שבעיר העתיקה, ומצביע על הכביש המתארך. “אריק היה עם מוני מושונוב וצבי שיסל. שאלתי אותו מה הוא עושה פה, והוא אמר ‘לא יודע, קמתי בבוקר ואמרתי: חבר’ה, היום אנחנו נוסעים לצפת’. אחר כך גם הייתי אצלו בבית ושוחחנו על אמונה, מוזיקה וכאלה. באלבום החדש היה לי רצון שהוא יבצע איתי את השיר ‘אופק חדש’. רציתי שהמסר יעבור דרכו, אבל משמיים זה לא הסתדר בסופו של דבר”.
בלי גינוני רבנות
לא בכל יום נתקלים במרואיין מרשים באופן מיוחד, אבל זה בדיוק היה המקרה עם הרב גד ליאור, שלמען האמת האופי הפתוח והבלתי אמצעי שלו קצת מקשה עליי להצמיד לשמו בקביעות את התואר “רב”. עד לפני שלוש שנים שימש כראש ישיבת ברסלב בצפת, אבל מאז עברו חייו לא מעט תהפוכות, שבמרכזן עזיבת הקהילה הברסלבית הגדולה בצפת יחד עם 60 משפחות חוזרות בתשובה. הכנות והפשטות משתקפות גם במוזיקה המצוינת שלו, ולמרות שבשמיעות הראשונות לא ממש התחברתי, אחרי שפוגשים את האישיות – הטקסטים מקבלים משמעות אחרת לגמרי. לא עוד מנטרות יהודיות קלאסיות, אלא אמירות שמאחוריהן עומדת השקפת עולם מגובשת, משכנעת ובעיקר שפויה.
חלק גדול מהמהפכות והאידיאולוגיות עוברות דרך המוזיקה. אצלנו זה קצת הלך לאיבוד. נהיה מצב שלוקחים פסוק מתהילים, כותבים עליו מנגינה וזהו. השירים שלי באו להעביר מסרים קצת יותר מורכבים עם טקסטים מקוריים בעיקר
הרב גד ליאור, 45, הוא חסיד ברסלב ואב ל-13 ילדים, שברובם יושבים בקצה השני של סלון הבית שבו אנו מקיימים את הראיון, ועושים הרבה פחות רעש משלושת ילדיי הגדולים. הגדול מביניהם עומד לסיים את שירותו הצבאי בצה”ל, אחרי לימודים בישיבה. אנו נפגשים אפרופו הוצאת אלבומו ‘אופק חדש’, שראה אור לאחרונה. אם הכל יעבוד על פי התכנון, הדיסק אכן יעניק אופק חדש לרב ליאור, שמתכנן לצאת בסיבוב הופעות ולשלב בין השירים גם סיפורים מהחיים.
הוא נולד למשפחה בת ארבע נפשות, בבית חילוני-מסורתי בקריית חיים. בבית הקפידו בעיקר על קידוש בשבת וציון החגים השונים, אבל לא הרבה מעבר לכך. גד הצעיר התעניין תמיד באמנות, במוזיקה ובציור, אבל גם בדברים קצת יותר מופשטים כמו רוחניות, משמעות החיים, החיים אחרי המוות וכו’. הוא מספר שאמנם היתה לו נטייה רוחנית חזקה, אבל היא לא הפריעה לו להשקיע זמן רב במשחקי כדורגל ביחד עם ילדי השכונה.
במהלך השירות הצבאי התגבש הכיוון התורני בחייו של ליאור. הוא שירת בנח”ל, ובעיצומו של קורס טיס, לפני חתימה על שירות קבע של שבע שנים בצה”ל, החל לברר עם עצמו מה בעצם הוא רוצה לעשות בחייו. כשהבין שהכיוון הוא לא בדיוק קריירה צה”לית, עזב את הקורס. הוא שירת כמ”כ בצנחנים, ומיד בתום השירות הצבאי נסע לצפת כבחירה כמעט אוטומטית. ליאור התחבר לזרם הברסלבי, ובתום התבשלות מעמיקה – חזר בתשובה תוך יום אחד בלבד. “הבנתי שזו הדרך”, הוא מספר. “חבר שאל אותי מה אני רוצה לקבל על עצמי, אמרתי שאני מוכן לקבל הכל. הוא שאל ‘שבת?’ אמרתי כן. ‘כשרות?’ כן. וכן הלאה. הבאתי ציוד אישי, ופשוט נכנסתי לישיבת ברסלב בצפת”.
גד ליאור בשיר ‘נתת לי’ מתוך האלבום ‘אופק חדש’:
גם החיבור לברסלב היה כבר בהתחלה?
“כן. זה מצחיק, אבל כשנכנסתי לעולם התורה חשבתי שיש רק ברסלבים, שזה מה שיש. לאט לאט התחלתי להכיר את היהדות בכללותה, אבל תמיד ברסלב היה החיבור הנכון והחזק מבחינתי. הרבה מההתקרבות שלי היתה דרך ספרים של רבי נחמן. אפילו לא החלטתי את זה, זה היה נתיב שנכתב לי מראש. זה לא שישבתי, בדקתי אפשרויות ובחרתי בברסלב. זה היה מהלך טבעי”.
בגיל 24 ליאור התחתן, הקים משפחה, השקיע מאוד בלימוד, ואף התחיל למסור שיעורים בגמרא ובליקוטי מוהר”ן. אחרי 11 שנים נפתחה בצפת ישיבה של בעלי תשובה, ‘ישיבת ברסלב’, תחת מוסדות ברסלב בצפת. גד ליאור, שכבר היה הרב גד ליאור, מונה לתפקיד ראש הישיבה וכיהן בתפקיד זה במשך שמונה שנים. במקביל החל להעביר שיעורים לקירוב רחוקים במסגרות שונות. בערך אז גם הוציא את אלבומו הראשון, ‘לכבוד בורא עולם’. שיר הנושא התפרסם בערוצי הקודש השונים, והרב אורי זוהר אף השתמש בו בקמפיין רישום ילדים חילונים לבתי ספר דתיים.
כשאני לומד עם בעל תשובה אני חווה מחדש את אותה בערה ראשונית
“אהבתי את זה מאוד. הדרך הכי טובה ללמוד היא ללמד. זה מחייב אותך ללמוד ולאסוף חומר. בתור בעל תשובה ותיק זה גם מאפשר לך לחלוק עם אנשים את התובנות שלך, ולחסוך מהם ליפול בבורות שאתה כבר מכיר. בכלל, כשאתה מקרב בעלי תשובה, יש את הבראשיתיות הראשונית הזו. יש התלהבות, ואם אתה עוזר לאותו בעל תשובה – אתה חווה את אותה בערה מחדש. האמת היא שגם היום הייתי מאוד רוצה למלא תפקיד דומה, אבל להקים את הכל מחדש, זה פרויקט”.
התמימות נשברה
כמו שהבנתם, הרב ליאור היה שמח להמשיך ולעמוד בראש הישיבה, אבל לפני שלוש שנים הוא עזב את תפקידו בעקבות קרע גלוי ומדמם בתוך קהילת ברסלב בצפת, שגם זכה להדים ולכותרות בכלי התקשורת הכלליים, ובמרכזו פרשת התעללות בילדים. הרב ליאור יצא בגלוי נגד הפרשה, ומאחר שהיו גורמים בקהילה שהיו מעוניינים בהשתקתה – נוצר קרע גלוי בין החסידים מבית לבין רוב החוזרים בתשובה. “התמימות שלי נשברה”, מספר ליאור על אותה תקופה. “פתאום הבנתי שלא כל מי שיש לו זקן הוא צדיק יסוד עולם שכל כוונתו לשם שמיים. היתה מחלוקת מאוד גדולה בקהילה, וביחד איתי עזבו 60 משפחות של בעלי תשובה. היה קרע גדול. כאן התפצלה הדרך ונעשה בירור בין בעלי תשובה לבין חרדים מבית. אמנם יש גם בעלי תשובה שנשארו שם וחרדים מבית שעזבו איתנו, אבל בסופו של דבר ההבדל בעיניי הוא בין אנשים שבחרו לשדרג את התשובה שלהם לבין אלה שבחרו בהתבטלות עצמית ועצימת עיניים”.
בתורה יש כל מיני מצוות. אין אדם שלא מקיים בכלל מצוות. לכן אני לא מגדיר אנשים שאינם דתיים. זה שהם צריכים להתחזק יותר? בסדר, גם אני צריך להתחזק יותר. וגם אנשים אחרים עם מגבעת וזקן וכיפה גדולה צריכים להתחזק יותר
למרות שכבר היית גדוש בלימוד תורה ובעבר ישיבתי, הפרשה הזו גרמה לך למשבר אמוני?
“לי, ברוך השם, זה לא גרם למשבר אמוני. אבל להרבה מהחברים שלי זה גרם לקריסה גדולה. ברוך השם שאף אחד לא הפך לחילוני, אבל אנשים עברו תקופות מאוד קשות. היום, שלוש שנים אחרי, אנשים חזרו לעצמם באופן הרבה יותר טוב מקודם. תוך כדי, הבנו שהיו בחיים ההם בעיות נוספות שהדחקנו, כמו המגזריות והגזענות, שזה דבר נורא, אבל בעולם החרדי בהחלט קיים. אמנם מלכתחילה החילוק בין יהודי עם כיפה שחורה או סרוגה לא היה טבעי לנו, אבל התאמנו את עצמנו באופן מלאכותי, כי באמת לא שייך שזה יהפוך למשהו פנימי אצל אדם שהחילוק הזה זר לו.
“היום היחסים שלנו עם כל הקהילות בצפת מצוינים. הליטאים, הדתיים-לאומיים וכו’ – כולם חיים כאן בשלום. עד לא מזמן גם הברסלבים, אבל אחרי שאירע הפיצול הקבוצה שנשארה שם נהייתה מאוד מסוגרת וכועסת על כולם. גם נאסר עליהם לדבר איתנו. אנשים שחזרו אצלי בתשובה בבית, אנשים שחיתנתי, אנשים שאכלו אצלי בבית סעודת שבת ראשונה – לא אומרים לי שלום ברחוב”.
למרות שרבים רואים בו ככזה, הרב ליאור לא ממש מגדיר את עצמו כרב הקהילה בת 60 המשפחות. “כולנו חברים המרכיבים חבורה של אנשים שרוצים לעבוד את השם ביחד. הדרך די ברורה, ואנו מתאחדים סביב תפילות משותפות, נסיעות לקברי צדיקים, סעודות ראש חודש ועוד. החידוש הוא שאנחנו לא באים מתוך התבדלות. ברור לנו שיש הרבה יהודים, יש הרבה בתי כנסת, וכולם ביחד עובדים את השם. זו לא קהילה במובן הקלאסי. בכלל, היום בכל הארץ יש קריסה של מבנה הקהילה החרדי הקלאסי. צריכים לחשוב איך בונים קהילות שמתאימות לבעלי תשובה ישראלים, בלי שעבוד נפשי ובלי שיגידו לך מה לעשות על כל שעל. כלומר, לקבל את מעלות הקהילה מבלי שאדם יאבד את עצמו בדרך”.
כפי שהבנתם, ההשקפה של הרב ליאור השתנתה לא מעט בשלוש השנים האחרונות. אמנם כל הקהילה שבראשה הוא עומד אוחזת בהשקפה ברסלבית, אבל בכוכבית גדולה מצוין שמדובר ב”ברסלבים שאין להם בעיה עם אף אחד”, כהגדרתו. “היום ההשקפה שלי היא לא כמו בתחילת הדרך”, הוא מודה. “היום אני רואה את הדברים באופן הרבה יותר רחב. אני מפרש את הדרך של ברסלב באופן שונה. פעם בשבוע אני מלמד בישיבת ההסדר בצפת, ומבחינתי הם לא פחות ברסלבים. אבל בתחילת הדרך עוד חשבתי שיש ברסלב ויש אחרים שאשריהם שהם יהודים, אבל הם עוד צריכים לזכות להתקרב באמת”.
גד ליאור גד ליאור בשיר ‘עוקד הנעקד והמזבח’ מתוך האלבום ‘אופק חדש’:
אולי הבעיה טמונה בהנחה הברסלבית המדוברת שיש לשים את השכל בצד?
“ברסלב זו תרופה. ומאחר שאנחנו מאוד חולים, אנחנו צריכים תרופה חזקה. אבל יחד עם זאת צריכים הדרכה מתי לשים את השכל בצד ומתי לא. למעשה, צריכים לשלב בין השכל לבין האמונה. הבסיס שלנו הוא האמונה, אבל בורא עולם נתן לנו גם שכל שאיתו עלינו לעבוד. רבנו אמר שעיקר היהדות היא פשיטות ותמימות, אבל הוא לא אמר ‘טיפשות’. להפך, רבנו אומר שמצווה לחדד את השכל כדי שיבין מה שייך על בוריו. טיפשות היא לא מצווה”.
היום אני מפרש את הדרך של ברסלב באופן שונה. פעם בשבוע אני מלמד בישיבת ההסדר בצפת, ומבחינתי הם לא פחות ברסלבים. אבל בתחילת הדרך עוד חשבתי שיש ברסלב ויש אחרים שאשריהם שהם יהודים, אבל הם עוד צריכים לזכות להתקרב באמת
שיעור תורה אחרי ההקלטות
כיום מלמד הרב ליאור במסגרות שונות, ומשם עיקר פרנסתו. הוא מעביר שיעורים בישיבת ההסדר בצפת, בישיבה לנוער נושר, במדרשות לבנות ועוד. בנוסף לכך הוא מעביר שיעורים שונים ברחבי הארץ. “מאז שעזבתי את תפקיד ראש הישיבה ודאי שנהיה יותר לחץ של פרנסה”, הוא מודה. “אבל עכשיו התכנון הוא לצאת במין שיעור-הופעה עם גיטרה ודברי תורה. לכאורה הדוחק הכלכלי מחייב אותי לזה, אבל אני נוטה לחשוב שהקב”ה עשה כך כי מצוות השעה היא לצאת ולקרב רחוקים גם באמצעות המוזיקה”.
והמוזיקה הזו שונה למדי ממה שיצר עד כה – שלושה אלבומים: ‘לכבוד בורא עולם’ (97′), ‘ריח טוב’ (01′) ו’השיר שלנו’ (05′), שהיו למעשה חלק מהתעשייה החלוצית של המוזיקה היהודית, עוד הרבה לפני ששולי רנד ואהוד בנאי נכנסו לתמונה. היצירה המקורית נוצרה בעקבות תחושה של ליאור שמשהו כאן התפספס. “בעולם הגדול שירה תופסת מקום מאוד חשוב”, הוא אומר. “חלק גדול מהמהפכות והאידיאולוגיות עוברות דרך המוזיקה. אצלנו זה קצת הלך לאיבוד. נהיה מצב שלוקחים פסוק מתהילים, כותבים עליו מנגינה וזהו. השירים שלי באו להעביר מסרים קצת יותר מורכבים עם טקסטים מקוריים בעיקר. ברגע שנהיה ביקוש, זה הצליח והתגלגל”.
הרב ליאור מספר שאלבומיו הקודמים נמכרו בכמה אלפי עותקים, וכיסו את עצמם מבחינת העלויות, וכל זאת כמעט ללא שיווק. אבל הפעם, שבע שנים אחרי צאת אלבומו הקודם, הוא רוצה לעשות את זה אחרת. העטיפה מושקעת וייחודית, יחסי הציבור רחבים יותר, ויותר מכל – ההפקה המוזיקלית של האלבום החדש, ‘אופק חדש’, נשמעת הרבה יותר מקצועית ומתקדמת. המפיק המוזיקלי של הדיסק הוא שמוליק דניאל (עמיר בניון, שולי רנד ועוד), והנגנים הם מהטובים בתחומם. “הפעם אני מקווה שבמסגרת ההתמקצעות של ההפקה זה יגיע לציבור הרבה יותר רחב”, אומר ליאור.
למה בעצם החלטת ללכת עם המוזיקה צעד אחד קדימה, ולהשקיע יותר מכל הבחינות?
“הבנתי שאם עושים דבר – צריך לעשות בצורה הכי טובה שיש. במקביל לכך, משמיים הזדמן לי סכום כסף חד פעמי שאיפשר לי ללכת קצת יותר רחוק. זו גם הבשלות המוזיקלית שלי, שעזרה לי להבין מה בדיוק אני רוצה. זה חלק מהבירור של עבודת הניגון. למרות שברוך השם, גם האלבומים הקודמים עשו הרבה. אנשים רבים סיפרו לי שהתחזקו מהשירים של האלבומים הקודמים”.
ליאור הגיע אל שמוליק דניאל אחרי שחיפש מפיק מוזיקלי בכיר, והתעניין מי הפיק את שולי רנד ועמיר בניון. הסתבר לו שאותו אדם עומד מאחורי שניהם. הם קבעו פגישה, וזו היתה ממש אהבה ממבט ראשון, כהגדרתו. “אני לא זוכר אי פעם שיצא לי לעבוד עם אדם שאנחנו חושבים מוזיקלית בדיוק אותו דבר. אם היינו צריכים לבחור בין חמש אופציות, הייתי מסתכל עליו, אומר לו ‘ברור, נו’, והוא בחר בדיוק את מה שעבר לי בראש, מבלי שאמרתי. בעבר היו לי ממש חילוקי דעות מוזיקליים עם אנשים שעבדתי איתם, אבל לשמוליק יש יכולת לדעת מה השיר עצמו צריך. גם הבחירה של הנגנים – עמית יצחק, אלדד ציטרין, אילן סאלם, יועד ניר – היתה מצוינת. כשההקלטות נגמרו היינו נשארים, מדברים דברי תורה, מתחזקים ביחד. כמו משפחה. הייתי אומר להם ‘נו, כבר מאוחר, אני צריך לחזור לצפת’. אבל הם היו מתעקשים, ולפעמים היינו נשארים ללמוד עד לפנות בוקר. נוצר קשר שהוא הרבה מעבר לזמר, מפיק ונגני אולפן. באחד האלבומים האחרונים הפריע לי קצת שיש נגנים שבאים, מנגנים והולכים. הנגנים הנוכחיים לא רק באו, ניגנו והלכו, אלא ממש נכנסו איתי לתוך השירים”.
ההשקפה החדשה-ישנה של ליאור באה לידי ביטוי גם בעטיפת האלבום, בה מופיעה טלית עם פתילות ציצית בכל הצבעים. החוברת הפנימית מציגה שלל פריטים מעובדים-גרפית ולא שגרתיים: שופר, תפילין, כיפה ואפילו נעל. “בעטיפה יש טלית שחור-לבן מהסוג הכי שורשי, אבל הבדילים מופיעים בצבעים אחרים, והפתילים כבר בשלל צבעים”, מפרש ליאור. “הפירוש הוא מה שכתוב בגב החוברת: “התורה כתובה שחור על גבי לבן, ואף על פי כן, כשקב”ה הסתכל בה וברא את העולם, היתה התוצאה בריאה צבעונית ביותר. בעיני השם הצבעים אינם מהווים איום על השחור-לבן. להפך, הם פירוש נפלא וססגוני שלו”.
רוב אנשי המקצוע – מהנגנים ועד למפיק המוזיקלי והגרפיקאית – חילונים בהגדרה. איך זה השפיע על התוצאה הסופית, אם בכלל?
“יש באלבום שיר בשם ‘ריח טוב’ שבמהלכו מופיע הטקסט ‘מי שיודע מה זה חילוני, יודע שאין דבר כזה בכלל’. חלק מהאופק החדש, כשם האלבום, הוא להבין שאנו מתעסקים עם בני אדם, לא עם מגזרים. בתורה יש כל מיני מצוות. אין אדם שלא מקיים בכלל מצוות. לכן אני לא מגדיר אנשים שאינם דתיים. זה שהם צריכים להתחזק יותר? בסדר, גם אני צריך להתחזק יותר. וגם אנשים אחרים עם מגבעת וזקן וכיפה גדולה צריכים להתחזק יותר. אני לא מסתכל עליהם כחילונים, ובכל מקרה המקצוענות שלהם היא דבר נפלא מאוד”.
זו קצת היתממות לא להסתכל עליהם כחילונים. אפילו הם רואים את עצמם כחילונים. הרי את ליבת המצוות שבין אדם למקום הם לא מקיימים. בכל זאת, יש לכך משמעות מבחינת הזהות שלהם.
“הגמרא אומרת שאדם שנשכח ממנו עיקר השבת מביא חטאת אחת על כל השבתות שחילל. לעומת זאת, המלבין פני חברו ברבים – אין לו חלק לעולם הבא. אנחנו צריכים בירור מה המשקל של כל דבר. אתה אומר שזו תמימות, אבל אני חושב שהתמימות הזו יכולה לקרב את עם ישראל. אנחנו צריכים לסגל יותר תמימות. מאוד קל למדוד בני אדם לפי דברים שניכרים מבחוץ, אבל על זה כתוב שהאדם יראה לעיניים וה’ יראה ללבב”.