פועמים בתודה

על מה יש להודות לשותף בנישואים, ואיזה חשמל חיובי נוצר בין בני הזוג

בעולמנו, אין הרבה דברים טובים עשירים ונעימים כמו מה שנישואים יהודיים יכולים להיות.
חיי נישואים וגידול משפחה לפי התורה יוצרים אחדות בין בני הזוג. הם לא סתם “שותפים” בחיים, אלא משלימים זה את זה בפועל כך שכל אחד נהיה אדם שלם, היכול לעשות את רצון בוראו ולמצוא את המשמעות היותר עמוקה בחייו.

לכן היחס של בני הזוג אחד לשני, צריך להיות מושתת על הכרת תודה עצומה, הבאה מזה שכל אחד מכיר בטובה הגדולה שמקבל מרעהו:

1. על עצם זה שזכו להיות נשואים; על ידי זה כשלעצמו בלבד הם כבר מהווים יחידה של שלימות יהודית נפלאה בעולמנו.
2. הכרת תודה על כך שכעת הם יחידה “אנרגטית” שנוצרה משני קטבים – זכר ונקבה – השואפים לאחדות של שלימות. המשיכה והנתינה יוצרת ביניהם “חשמל” חיובי וטהור, כלומר אפשרות מוגברת לצמיחה רוחנית ורגשית, יותר מאשר אילו כל אחד היה לבד.
3. תודה על ההטבה היום-יומית איש לרעהו, חומרית ורוחנית, שהיא חובתנו כבני אדם וכיהודים, וגם הזדמנות גדולה לקיים את המידה האלוקית של חסד.

זוג העוסק בהטבה אחד לשני ובשיפור המידות – זה בסיס מצויין להצלחת נישואיהם. אם הם מעניקים אחד לשני, ומפתחים גם את הקרבה הנפשית, הם מעשירים את חייהם בקשר של זוגיות שהולך וגדל ונהיה יותר איכותי ומעמיק. יש בני זוג ששיתפו את עולמם הפנימי בהדדיות כה גדולה, עד שעם השנים נוצרה התמזגות של תכונות נפשם, והרגישו אחד את השני ממש בתוך ליבותיהם בלי חייץ. לפעמים אפילו תווי פניהם נהיו דומים, כהשתקפות טבעית, אוטומטית, של האחדות הפנימית ביניהם.
כדי להגיע למה שתואר לעיל, בני הזוג אינם נדרשים להיות “צדיקים” גדולים או לעסוק בעבודה הרוחנית כל שעה ושעה. העיקר שתהיה הסכמה והרמוניה ביניהם, ויחזקו, יעודדו וישמחו אחד את השני. אמרתי פעם לחבר שסיפר על קשיים בשלום בית, שהוא צריך להרגיש, ולתת לאשתו את ההרגשה שהוא כאן בשבילה, כשהיא צריכה אותו, ללא שום מגבלה. שהיא בשבילו במקום הראשון, מעל לכל. וכך גם האשה לבעלה.
זה טבעי שיש הבדלים ביניהם, כי הרי הם זכר ונקיבה ולא מין זהה, ובאו ממשפחות שונות ועם סיפור חיים שונה. אבל בזיווג שמצליח אין רצונות מנוגדים, אלא שני לבבות הפועמים באחדות ובשיתוף, וזו הזדמנות נפלאה ומנוף לגדול ולהתעלות.