מה עושים עם חסרונות של הבעל?
הקשר הזוגי הוא המשמעותי ביותר בחיינו, וככזה, מתפתחת בתוכנו מערכת של ציפיות ממנו. הרצונות הכמוסים שלנו למקום מוגן וטוב של זרימה וחום, הרצון לאהוב ולהיות אהובה – מתבטאים באוסף רב של ציפיות.
כאשר אנו פוגשות במציאות דברים שונים מכפי שציפינו, נוצרת תחושה של אכזבה. בנוסף אליה, העובדה שהדברים קורים ברמה היומיומית, והתחושה היא ש”עם זה אצטרך לחיות כל החיים”, נותנות אפילו לדברים קטנים נפח גדול.
כאשר אישה מוצאת בבעלה התנהגות שמקשה על התפקוד המשותף, במבט ראשון נראה כאילו יש לה רק שתי אפשרויות של תגובה לכך, ושתיהן אינן מוצלחות: א. להעיר לו ולנסות לשנותו. אין ספק שדברים רבים יכולים להיפתר על ידי הערות, ובהמשך נעסוק בנושא אופן אמירת ביקורת, אך כשהולכים בדרך זו כתגובה בלעדית לחסרונות, נוצר מצב שבו אם הבעל אינו מצליח להשתנות, מגיעים למבוי סתום. ובטח שאם הוא אינו מעוניין להשתנות, לא תצמח תועלת מההערות. ב. לקבל זאת. הבעיה בדרך זו היא שנוצר מצב של דכדוך, תסכול ואכזבה, ובמקרים קיצוניים אף חשש להרגשה של טעות בבחירת בן הזוג. גם ניסיון לשלב בין הדרכים השונות אינו מעלים את הבעייתיות שבהן.
וכאשר אין התמודדות נכונה – מגיע הכעס. תחושת כעס מתגברת באדם בעיקר כאשר הוא ציפה למשהו ולא קיבל אותו, ומציאות זו שכיחה בזוגיות. הקשר היום-יומי מביא לכך שהחסרונות צפים ועולים שוב ושוב. אז מה עושים?
בין חיסרון לחוויית חיסרון
האמת היא ש’חסרונות’ רבים אינם חסרונות אלא הבדלים. אנו רגילות לראות אותם כחסרונות, אבל לא תמיד זה אכן כך. דמיינו לכן שתי נשים שנפגשות לשיחת גינה, האחת מתלוננת על בעלה שאוהב להיות בבית וממעט לנסוע לשבתות, ולהפתעתה היא שומעת את שכנתה מספרת בדאבון לב על בעלה שמעדיף להתארח ומחפש לאן לנסוע לשבתות. ‘מה, לא טוב לו בבית? מה הוא מחפש בחוץ?’ אז מי מהן צודקת?
לא קל להודות שנקודת המבט האישית יכולה להפוך הבדל לחסרון, אך ידיעה זו היא מפתח להבנת ולהכלת הזולת. יתכן שאנו פוגשות אצל הבעל תכונות שאינן שליליות, אבל הן שונות מהציפיות שהיו לנו, ובלי מודעות לכך, מגדירות אותן בתוכנו כבעיות!
יתירה מזו, לפעמים ה’חיסרון’ אינו אלא הצד השני של אותו מטבע שבו בחרנו, כאשר החלטנו להקים את ביתנו – פעמים רבות אותה אישה שמתוסכלת מכך שבעלה לא אוהב לנסוע לשבתות, בחרה בו דווקא משום שהיא רצתה להתחתן עם בעל שנמצא הרבה בבית ומשקיע בו, והאישה שמתוסכלת מנסיעות רבות לשבתות הייתה מתוסכלת פי כמה אם היה לה בעל שלא אוהב את הגיוון ונשאר “תקוע” בבית שבת אחרי שבת… אנו חוות את ההווה, אך אם נשכיל להתחבר למכלול התכונות של הבעל, ונשים לב לצדדים החיוביים של אותה נקודה עצמה, נוכל לראות את הדברים בפרופורציה וגם החוויה שלנו תשתנה. וככל שנחזור על העבודה הזו, היא תהפוך להיות ברירת המחדל שלנו.
חלק מחוויית החיסרון נובע מהבדלים בסיסיים שבין איש לאישה. גבר לא תמיד מבין מה זה לנהל בית, ומה זה שלאישה בהריון יש חצי מהכוח שלה. לא כל אישה מרגישה מהי תחושת בדידות של בעל, אחרי שהיא דיברה בטלפון זמן רב עם חברה והקדישה לו רק זמן מועט; וגם מה זה להגיע הביתה מותש מעבודה, מסוכסך עם המנהל, רעב וצמא, לראות שהבית מבולגן ולקבל לידיים ילד לקלח… כתוב במסכת אבות: “אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו”. אדם לעולם אינו יודע מהי נקודת הבחירה של זולתו, וממילא אין לו אפשרות אמיתית לדון את חברו. גם אישה, למרות הקשר והקרבה שלה לבעלה, אינה יכולה להגיע למקומו ולשפוט אותו.
יעקב, את נעלי השבת כבר הבאת?
רבי יעקב עמדין בפירושו למסכת אבות כותב שהבעל צריך לצאת מנקודת הנחה שאשתו לא תשתנה. גם האישה צריכה לצאת מנקודת הנחה כזו לגבי הבעל. תיקון מידות הוא דבר קשה מאוד. אפשר לצפות מהזולת לתיקונים נקודתיים, אך לא לשינויים גדולים. כל אחד מבני הזוג צריך להתמקד בשינויים אותם הוא עצמו יכול לחולל. השינויים הגדולים צריכים להתחולל בתוכנו, והעיקרי שבהם הוא הכלה של הבעל, על מגרעותיו וחסרונותיו. השורות שייכתבו להלן כתובות בכלליות, והן מביאות דוגמאות על קצה המזלג מקשיים איתן מתמודדות נשים בגלל חסרונות של בעליהן, אך על כל אישה להתבונן בחייה ובקשייה עם בעלה ולמצוא את הדרך המיוחדת שלה להכיל את בעלה.
לדוגמה, אם לבעל אין כושר ארגון טוב, על האישה להבין שבמצבים מסוימים, כמו לקראת נסיעות או בתכנון הזמן שבו צריך לבנות את הסוכה ולהתכונן לחג, היא תצטרך לקחת את האחריות, ולא לצפות שהוא ירכוש את היכולת הזו. אם הבעל שכחן (שמעתן פעם על בעל כזה?…), אשתו צריכה להתרגל לכך שהיא בודקת לפני כל נסיעה לשבת אם הוא זכר לקחת את נעלי השבת… אם יש בעל שבאופן עקבי לא מצליח לקום בבוקר בזמן, על אשתו לדעת שבד בבד עם הרצון שלה לעזור לו ולייעץ לו, לא הכל בידיים שלה. זה לא אומר שהיא תתייאש מראש ולא תאמר לו כלום, אבל זה כן אומר שהיא תדע לקבל את זה שעכשיו הוא בבעיה וזו המציאות. עלינו לתפוס את החסרונות של הבעל כחלק בלתי נפרד מאיתנו, ולהתייחס אליהם כפי שאנחנו מתייחסות לחסרונות של עצמנו. ניקח דוגמה מנשים שנשואות לבעל נכה. נשים אלה יכולות לספר כיצד הנכות נכנסה לתודעתן ומאז היא לא מעוררת אצלן כעסים. באופן זה עלינו להתייחס גם לנכויות תפקודיות של הבעל, ולא לצפות ממנו להיות “מסילת ישרים מהלך”. האם אנחנו כבר הגענו למדרגת “מסילת ישרים מהלך”? אם החסרונות שלו עדיין מכעיסים אותנו, כנראה שהתשובה היא שלילית…
מעבר לזה, אם אנו רואות שהבעל שואף לתיקון ובאמת משתדל, די בזה כדי שלא נכעס עליו וניתן לו את הקצב שלו. הוא גבר, הוא באמת לא מבין שככה לא מגישים עוגיות לאורחים!
לצמוח בזוגיות 8 – מה עושים עם חסרונות הבעל?
השארת תגובה