כל החיים עברו לו מול העיניים…

על הסרט של החיים שלנו

“כבר שלוש שעות הוא מטפס על הצוק החלקלק,

הוא כבר נמצא מאה וחמשים מטר במעלה הצוק,

נשארו לו רק עוד חמישים מטרים אחרונים אבל הקשים ביותר,

מידי פעם הוא טומן את ידו בשקיק המגנזיום כדי לחזק את האחיזה בזיזים הקטנים,

על המטר הנוכחי הוא תקוע כבר רבע שעה,

הוא רואה את הזיז הבא אבל הוא נראה רחוק מדי,

בשביל להגיע אליו הוא חייב לשחרר את אחיזת הרגל,

לא נותרה ברירה,

הוא משחרר את רגלו ומנסה להגיע לזיז אבל הזיז מעט רחוק מידי,

הכל מתערבל סביב,

הוא רואה את התהום הפעורה עם הראש למטה,

פתאום כל החיים עוברים לו מול העיניים…”

היי, רגע, עצור! איך חיים שלמים יכולים לעבור מול העיניים בכמה רגעים מועטים של נפילה? לא יכול להיות!

דווקא כן יכול להיות! אתה יודע, פעם למדתי עריכת וידאו ולימדו אותנו כלל – קטע שאין בו מסירות נפש של הגיבור על המטרה שלו הוא לא מעניין ולכן חותכים אותו ומוציאים אותו מהסרט, למשל אף פעם לא מראים את הגיבור שוכב בערסל ונרדם וישן המון זמן עד שהוא מתעורר. אין כזה דבר! זה משעמם! כנראה גם  המלאך שעורך את הסרט של הבן אדם בסוף חייו או לקראת סופם משאיר רק את החלקים המעניינים, שבהם האדם היה מוכן להילחם ולוותר על דברים בשביל לממש את המטרות שלו בחיים, ובאמת אצל הרבה אנשים כמות המאבקים היא כל כך מועטה עד שאפשר להקיף אותם בסרט סטודנטים קצר.

מה אתה אומר? חיים בלי מאבקים פשוט לא נחשבים?

תראה, אל תהיה קיצוני, הם נחשבים, אבל לא סתם מה שחשוב בעיני ה’ זה המאמץ של האדם ולא ההצלחה שלו (לפום צערא אגרא) מה שחשוב זה שהאדם הולך ונלחם לתקן את עצמו. אמנם ברור שכל מצווה שאדם עושה וכל דבר קטן חשוב מאוד בעיני ה’ אבל הקטע של העולם הזה הוא ללכת עם ה’, להיות דבוק בו (“התהלך לפני והיה תמים”) ולכן קוראים לעולם הזה “עולם התיקון”. מי שחי כך אז כל יום שלו הוא יום של חיים ומי שלא, אז גם אם הוא יגיע לגיל מאתיים החיים שלו יהיו מאוד קצרים .

שנזכה שהחיים שלנו יהיו חיים ארוכים באמת.