“הגענו לפגישה ודיברנו על כל מיני נושאים, אבל אני לא מרגישה קשורה אליו”. כיצד הופכים את הפגישות לחוויה שמקשרת את בני הזוג זה לזה?
כיצד למנוע מצב שהפגישה תהיה פגישה עסקית יבשה ותו לא? הרי המטרה היא שלבסוף ייווצר קשר רגשי, קישור רוחני נפשי, ואין די בבדיקת התאמה שכלית, או אפילו רגשית. נסקור כאן שלוש דרכים מרכזיות להעמקת ופיתוח הקשר.
א. הכרת האישיות
יש לדבר על החוויות האישיות של כל אחד. לדוגמה, כיצד היא מרגישה במקום העבודה שלה, מה הביא אותה ללמוד דווקא את המקצוע שהיא לומדת, מה הם רשמיה מהימים הנוראים, מהן תחושותיו והדגשיו בעבודת המידות, מה היו הדילמות העיקריות שהעסיקו אותו בתקופה האחרונה. כל נגיעה בצדדים שנוגעים לאישיות, לחוויות ולהרגשות של האדם, מאפשרת חיבור רגשי – שהוא החיבור העיקרי שנדרש מבני זוג – ולא רק חיבור שכלי. אפשר ללמוד ביחד פיסקה בספר אמונה כלשהו ולדבר על מה שמרגישים ביחס אליה, כיצד מיישמים אותה בחיים, וכדומה.
ב. ביטוי רגשות חיוביים
כבר בשלבים הראשונים של הקשר, חשוב לבטא רגשות חיוביים: בתגובה למעשה טוב, כמענה לסיפור אישי הראוי להערכה, או סתם כתיאור לנעימות שישנה בקשר. ביטוי רגשות, כשנעשה בצורה טבעית וזהירה ולא בהגזמה, מאפשר גם לצד השני לבטא את רגשותיו, וכך נוצרת דינמיקה חיובית המאפשרת לרגש להתפתח ולהתחזק. לדוגמה, שמיעת המילים “היה לי נעים להיפגש היום, מחכה כבר לפגישה הבאה” מעוררת גם את הצד השני לחכות לפגישה הבאה. או אפילו סתם לומר תודה או כל הכבוד. מחמאות הן חומר בניין חשוב ביותר בבניית יחסי אנוש, וביחסי איש ואישה בפרט. הן מעניקות לזולת ביטחון, אמון ושמחה – ומי לא ירצה לפתח את הקשר עם אדם המעניק לו מצרכים יקרים שכאלה?
ישנם מקרים שבהם ביטוי רגשות חיוביים הוא מה שחסר כדי שהצד השני ירגיש שהוא מסוגל להחליט להתחתן.
ג. עשיית פעולות משותפות
כשהפגישות מתקדמות, והעניינים זורמים טוב, אפשר לטייל (במקום שאין בו איסור ייחוד) או לעשות פעילות משותפת אחרת ביחד, וכך כל אחד מכיר את השני במישורים שאינם באים לידי ביטוי בשיחה משותפת. פעילות כזו אינה הכרחית, אך היא יכולה לעזור ביצירת הקשר ובהיכרות ההדדית.