לעשות את היומית

כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב"ה, שיפתח לנו את שערי השמחה שלו. הנה, אתמול בצהרים עשיתי את היומית שלי בכמה דקות. מה קרה? קראתי, תוך כדי לימוד, פירוש לכמה מילים בתפילת שמונה עשרה וזה בבת אחת הזניק אותי אל שמחה סוחפת כזו שכל מי שפגש אותי אחר כך קיבל ממני מנת חיים משמי החשמל והקרוסלות…

באדיבות אתר חיזוקים‏ של הרב אהרן בר

איך מגיעים אל השמחה?

יש הסבורים שזה ענין של אופי: יש אנשים אופטימיים מטבעם, אנשים שלוקחים את החיים בקלות. שום דבר לא שווה להתרגז בשבילו. הכל בסוף יסתדר אז למה לא לשמוח? לעומתם, יש אנשים שנולדו פסימיים. כל דבר קטן שלא מסתדר להם כפי שהם חושבים מעכיר את מצב רוחם, מדאיג אותם, מלחיץ אותם. איך אפשר לשמוח כשיש כל כך הרבה דאגות? ובכן, לאופי בוודאי יש מה לומר כאן אך השמחה אינה רק עניין של אופי. היא בעיקר עניין של השקפה, הרגל וגישה לחיים. זו החלטה! תרצה – תשמח. לא תרצה – לא תשמח. אתה קובע. או, יותר נכון, מידת השיכנוע שבך שכדאי לשמוח היא הקובעת. זו וודאי יגיעה של הלב והשכל אך יגעת ומצאת. בידך להתחזק באמונה שהשמחה בהישג ידך ולתפוש את המושכות, טרח ושמח, או להמשיך להסתדר עם מה שיש…

וגם בכל אלה אין די. שמחה היא גם מתנת שמים. כדי להיות שמחים באמת, אנו זקוקים לברכה מהקב"ה, שיפתח לנו את שערי השמחה שלו. הנה, אתמול בצהרים עשיתי את היומית שלי בכמה דקות. מה קרה? קראתי, תוך כדי לימוד, פירוש לכמה מילים בתפילת שמונה עשרה וזה בבת אחת הזניק אותי אל שמחה סוחפת כזו שכל מי שפגש אותי אחר כך קיבל ממני מנת חיים משמי החשמל והקרוסלות. הייתי שופע חדווה ותקווה טובה וסחרור…

ואחר כך, כאשר זה נרגע (ומה חשבתם, שהס"א הניף דגל לבן?! קטן עליו!), ראיתי שזה חיזוק שאני אוהב ומכיר משכבר הימים ופגשתיו בלבושים אחרים כמה פעמים, אבל לשעתיים זה היה מעין עולם הבא. וזה אומר, בעצם, שבאמת זה לא מה שאתה לומד או קורא כרגע, אלא שזו מתנה נפלאה מן השמים של לב טוב שמתלבשת עכשיו באותו דבר שאתה רואה, או שומע, ולוקחת אותך אל טיול בכוכבים…

כשאני אומר שזו מתנה כוונתי ששלב ההיסחפות, כלומר, ההמראה אל השמחה, הוא לא לגמרי בידך, אבל מכיוון שאנו מצווים על השמחה, זה אומר שכשאתה תעשה את שלך הקב"ה יעשה את שלו.

אז איך זוכים למתנה הזו? בטח לא יושבים ומזקינים! אני בטוח שהעיקר זה הצימאון! כלומר, להיות צמאים לשמחה הזו, לזכור שהיא קיימת, להאמין שהיא לא הציפור הכחולה, אלא שאם רק תתאמץ לחשוב מחשבות נעימות ותתעסק בלימוד או בהתחזקות  באותם דברים שאתה אוהב ונהנה מהם, ההליקופטר ייקח אותך… אנחנו בנויים ככה. הלב שלנו הגיע לעולם הזה עם כרטיס רב-קוו להליקופטרים.

ועד כאן פילוסופיה, ומי יודע כמה היא שווה, אם בכלל, ונעבור אל החיזוק שהוא באמת אדיר! (ואני מתחיל עוד קודם לקטע העיקרי):

מחיה מתים אתה – על ידי גילגולים אתה מאפשר לנו לתקן את השגיאות של  תקופות חיים קודמות ומעלה את נשמתנו אל מדרגות עצומות של טהרה. באופן הזה אתה מושיט לנו יד להביא אותנו אל חלקנו בגן עדן.

רב להושיע – לא רק ביאה בגילגול נותנת לנו חוזה חדש של חיים, אלא אתה גם מחנך אותנו על ידי עונשים מתקנים בעולם הזה, ומטהר אותנו באמצעות הגהינום.

[מי שמכיר את הספר הנפלא 'כוכבי אור' (ברסלב) וודאי ייזכר בפרק אודות השמחה, בו המחבר מזהה את פיסגת השמחה כידיעה המאירה, הוודאית, שאני עתיד, לאחר כל התיקונים והמירוקים, לנחול דביקות בו יתברך ממש. וזה שווה הכל פי אלף פעמים]

מכלכל חיים בחסד (וזה הקטע שהקפיץ אותי) – אתה מעניק לנו את הנכס היקר מכולם: אושר! ובעיקר את היכולת לראות את עצמנו עשירים, להרגיש מאושרים, שמחים בחלקנו. כמו שכתוב במסכת אבות, 'איזהו עשיר השמח בחלקו' – כלומר, יש לאדם את היכולת הזו לרומם את לבו אל ההרגשה שהוא עשיר, מוצלח, בר מזל, ובאמת יהיה טוב אתו. נקודה.

איזה מילים נפלאות. איזו מתנת המתנות: יש לנו את היכולת לעורר בלבבנו את עונג האושר! להחיות את עצמנו בכל רגע בחוויית דברים אמתיים שזכינו להכיר, דברים אמתיים שזכינו ללמוד בחיים, שהם באמת נכסי עתק, וגם נזכה עוד… השם העניק לנו את הדעת ואת הכוחות להניס מעל לבנו את הנחילים הייתושיים, העצבוביים, המזהמים את מצב רוחנו כל הזמן, מאפררים אותו, ולזכור להעריך נכונה את עצמת הזכייה שלנו בכל המתנות היומיומיות שזכינו לאסוף בשפע ושהחיים עדיין מציעים לנו, שלל אהבות ופרסים שזכינו ושנזכה בעצם היותנו מקיימי מצוות בדיבור זה, במחשבה זו, במעשה זה…

השם יתברך מכלכל חיים בחסד – כלומר, הוא מעניק לכל החיים את החסד הגדול במציאות: היכולת הזו לראות את עצמנו כ  winners. לראות כאילו מול העיניים את הקריירה שמחכה לנו, ההנאות הקטנות והגדולות שבדרך… תחשבו אתם מה שתחשבו, אני יודע שאני מאושר שיש לי את זה, אני בעננים, וכל העולם מוזמן לשמוח אתי. התענוגים והאושר שגם המשוררים הקדמונים לא ידעו לתאר בצבעים האמתיים. והעולם מלא מתנות נחשקות כאלה… ואנחנו, אנחנו אלה שאמרנו, עשינו, זכינו… כל אחד ישלים לעצמו. וזה נפלא! הוא מעניק לנו בחסדו את היכולת לחולל בנו 'חיים', לעורר בנו שמחה. זה בכוחנו כל רגע. ומי שמאמין בזה עליו נאמר "וצדיק באמונתו יחיה".

והייתי יכול להמשיך לצטט את הפירושים המיוחדים של הקונטרס הזה אבל אין לדבר סוף.

ואם תבוא ותאמר, מה החידוש? על מה אתה מדבר? ממה אתה מתלהב? הרי כולנו יודעים שגם החזיר (במחילה מכבוד עדינותכם) כאשר הוא מתפלש בבוץ הוא מחרחר ונואק חירחורי תענוג והוא בטוח שהוא בגן עדן… הוא רואה עצמו הזוכה שבזוכים. וכך גם השיכורים המתנודדים וגם הנרקומן בענני הזיותיו. אז מה ה big deal כל אחד, יהיה במצב שיהיה, אומר שטוב לו ו 'על הכיפק' אתו.

ואני עונה: פה לא מדובר בהצהרה של ברירת מחדל נואשת, מדובר באותה חוויה אמתית של אושר העולה וגואה בלבבות כאשר אנו מתבוננים בחלקנו הטוב, או מתבוננים באותם תענוגות (שאין עמם בושה) שאנו יודעים שמתקרבים והולכים. יש לאדם את היכולת להתבונן ולהתמקד בדברים האלה כמו קרני השמש הממוקדות בפיסת נייר עד שמדליקות אותה, כך ההתבוננות בבוטיק מתנותיי וציפיותיי מדליקה את לבי.

ובנוגע לחזיר, הוא לא ממש יודע מה קורה לו. כלומר, הוא לגמרי בתוך מה שקורה לו. אין שם מי שיהיה מודע לזה שטוב לו. ואילו האדם כן מסוגל לראות ולדעת: 'טוב לי! משפיעים עלי מתנות. מישהו דואג לי. בעבר שחקתי בארגז חול ועכשיו אני בהנאות של גדולים, וואו! וזה לנצח…

וכך יאמרו גם השיכורים והנרקומנים כאשר יזכו לתענוגות עדינים ונעלים באמת. וכך בעצם כל אדם כאשר הוא ממשיך ומטפס מחיל אל חיל – יודע שזכה לטעום אמת צלולה, אין עלי אדמות מאושר ממנו. או כאשר הוא יודע שהנאה מתוקה שיש לו, למשל, ממוסיקה או מנוף יפה באה אליו באהבה אישית מהקב"ה. הוא יודע שאין כאן משחק של חומצות חלבוניות ובלוטות הורמונאליות… השם ברא יצר ועשה את התענוג הזה עבורו והגיש לו אותו באהבה.

הנה, פסוק בפרשת ראה, "ושמחתם בכל משלח ידכם, אתם ובתיכם, אשר ברכך השם אלוקיך". ראו את הפירוש המקסים של הרב ש.ר. הירש: 'עיקר שמחתכם הוא בכך שכול אשר לכם הוא ברכת השם! השם רוצה בכם. תחושה זו של רצות השם בנו היא השמחה הטהורה בחיינו ובקיומנו.' עד כאן.

באותו אופן האדם גם יודע להתבונן בכך שלא טוב לו, ולעורר בעצמו תחושות של 'רע לי', ולהעצים אותם בקרבו. זו מלכודת מוות! אלא, מותר לו להיזכר ברגעים קשים, ברגעי כאב, רק כדי להאדיר מאוד את חווית הטוב שלו. אכן, הסקאלה של מגוון תחושותיו היא ענקית.