• הרשמה-לעידכונים​
  • סרטונים
  • קליטת משפחות
  • לתרומות
  • צור קשר
Menu
  • הרשמה-לעידכונים​
  • סרטונים
  • קליטת משפחות
  • לתרומות
  • צור קשר
  • הרב שמואל טל
  • ישיבת תורת החיים
  • ישיבה לבעלי תשובה
  • המדרשה
    • תוכנית השיבה
Menu
  • הרב שמואל טל
  • ישיבת תורת החיים
  • ישיבה לבעלי תשובה
  • המדרשה
    • תוכנית השיבה
ראשי » חברה » ראסטות בדרך למירון

ראסטות בדרך למירון

בוגרי תורת החיים י״ז באייר תשע״ז תגובה אחת

שני צעירים מרקע שונה עולים למירון בל”ג העומר, ומגלים כמה נקודות של אמת. פנימיות ‏מול חיצוניות ‏

צולם בל”ג בעומר ע”י דימה ברסקי CC SA NC BY

מאת: יעקב בן שמואל, ישיבת תורת החיים ‏
פרק א. נהרות איתן
זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי בן אדם עם ראסטות כאלה בשיער. וזה לא שלא ראיתי ‏ראסטות בחיים שלי, אבל סוג כזה, עוד לא יצא לי. ות’אמת, זה כל כך סיקרן אותי עד שלא ‏הפסקתי להסתכל עליו, על איך שהוא מסתובב עם חולצה צעקנית, מלא צמידים על הידיים ‏ועיניים נוצצות. הייתה לו כיפת נ נח מקפצת שלא מצאה מנוח על גבי נחשולי השיער הקשיח ‏שהתנועע בכל תזוזה. ובכן, דווקא די שמחתי כשהיהודי, שנראה דוקא בחור חמוד, בחר לשבת ‏במקום הפנוי שלידי. ‏
‏’שלום לך אחי, ברוך הבא צדיק, איך קוראים לך?’ שאלתי אותו עם חיוך. ‏
‏’אני אורי, איזה כיף לשבת לידך, וואו, איזה אוטובוס מגניב עם הפנסים האלה, ת’לא מבין, היה ‏לי טרמפ עם מזכיר הקיבוץ שלי, נהרות איתן, ישר עד פה! מכיר? ת’יודע, אני ממש ממש ‏רעב. תגיד, יהיה שם קר הערב? הי, ראית איך ברגע אחרון הצלחתי להשיג את הכסף? אני ‏אומר לך, ככה זה כשהצדיק מזמין! זה ממש מעל הטבע, אומרים שזה על חשבונו. תגיד, אתה ‏רוצה את המזגן עליך? בשניה אני יכול לסגור אותו אם אתה רוצה, רגע, מפריע לך הוילון?’ ‏
וואו… אני חושב לעצמי, איזה טיפוס פעיל! נראה שיש לו עודף מרץ.‏
פרק ב. קפיץ
בעוד אני חושב על איזה מהשאלות אני אמור להשיב, אם על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ‏או שמא על אחת מהם דוקא שלא מן הסדר, הוא הספיק לארגן את התיק על הרצפה, לשבת ‏ישיבה מזרחית, להדק שוב את ה’כיפת קפיץ’ שלו, ואז פנה אליי בשנית והפעם דוקא הפתיע ‏אותי: ‏
‏’אהה.. אחי, אני לא רוצה להפריע לך, אבל אני יכול לשאול אותך שאלה?’‏
‏– החלטתי לזרום איתו, בישיבה הרי לא הרבה יוצא לי לשבת ליד סוג יהודים כאלה… ‘בטח ‏אורי, אחשלי י’צדיק, וואלה אני איתך לגמרי!’ ‏
‏’אממ… איך קוראים לאדמו”ר הזה שאנחנו נוסעים שמה?’ ‏
פה החיוך שלי כבר התחיל לגדול. לא יכלתי להתאפק:‏
‏’מה, אתה רציני? אתה מוציא מאה שקל על נסיעה, ואתה לא יודע אפילו לאן אנחנו ‏נוסעים??’‏
‏’בטח שאני יודע’, ענה כנעלב, ‘אנחנו נוסעים לצדיק! רק שאלתי איך קוראים לו’. ‏
איזה מצחיק הוא, יאלה, אם כבר זורמים, בוא נשחק אותה מדריך טיולים מדופלם, ואמרתי ‏בקול רשמי: ‏
‏’נוסע נכבד, אנו כעת נוסעים לישוב מירון הממוקם קרוב לעיר צפת בצפון הארץ. במירון ‏קבור רבי שמעון בר יוחאי, שלפי המסורת נפטר בתאריך זה.’ ‏
‏’אה!! הוא חבר של רבי נחמן??’‏
מה אני אעשה והאורי הזה ממש חמוד… ‘באמת אתה צודק אחי, שניהם היו צדיקים גדולים, ‏רק שרבי שמעון נפטר לפני איזה אלף תשעה מאות שנה, ורבי נחמן נפטר לפני 200 שנה..’ ‏באותו רגע נפל לי האסימון, היהודי התמים הזה באמת לא יודע יותר מדי. בגלל שאני לא רגיל ‏לכל ה’שאלות קפיץ’ האלה, אמרתי לעצמי שכדאי שנתחיל איתו מהתחלה, פתחתי לנו שקית ‏דוריטוס ענקית וחבילת וופלים, לפני שהוצאתי הגה הוא החזיק ביד שמאל את הכיפה, ביד ‏ימין קצת דוריטוס, עצם את עיניו, התחיל להתנועע, בירך בקול רם ונתן ביס. יפה שהוא מכיר ‏את הברכה… בהתחלה חשבתי שאצליח לישון קצת בנסיעה, אבל עכשיו אני רואה שה’ מארגן ‏בשבילי תוכניות הרבה יותר כיפיות.‏
פרק ג. ראסטות
במשך הדקות הבאות סיפרתי לו קצת על רבי עקיבא שחזר בתשובה בגיל 40 ומסר את נפשו ‏ללמד תורה, ועל רבי שמעון תלמידו שהתחבא במערה 13 שנה ולמד תורה. בעצירה הבאה ‏שאלתי אותו:‏
‏’אורי אחי, אתה ממש חמוד, אבל מה נראה לך עם היציאה הזאת של הראסטות?.. ביננו, אתה ‏יודע ששום עורך דין שמכבד את עצמו לא יכניס אותך במשרד שלו, וגם לא בדלת האחורית..’‏
‏’שמע קטע, כשטיילתי בעולם, איזה אמריקאי אחד נחמד התחיל להתידד איתי אחרי שסיפרתי ‏לו שאני מישראל, והוא הזמין אותי לעשות סנפלינג. דבר אחד לא ידעתי, שהוא מנסה לחסל ‏אותי.. ממש בנס הוא לא הצליח לחתוך לי את הכבל וככה נשארתי בחיים..’‏
לא תיארתי לעצמי שהוא עבר כל כך הרבה. ‏


‏’ואוו מטורף!! איזה נס!! ואיזה רשע! מחילה שאני מפסיק אותך, אבל זה בדיוק מתחבר לי ‏לדיבור של רשב”י, זה שאנחנו נוסעים אליו, ‘הלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב’! ומה שיעקב ‏התפלל – ‘הצילני נא מיד אחי, מיד עשיו—‘ ‏
‏’רגע, עשיו זה לא אח של יעקב?’‏
‏’נכון! רק שלפעמים הוא בא בגלוי ובמוצהר, בתור ‘עשיו’, וכולם יודעים שצריך להיזהר ממנו, ‏אבל הכי הכי מסוכן, זה כמו שסיפרת על האמריקאי, שהוא נראה נחמד, אבל ניסה לחסל אותך ‏למות.. אבל רגע, מה זה קשור לראסטות?’‏
‏’אוהו! בטח קשור! למרות שהוא ברח, הוא שכח את התיק שלו על ההר, ככה שהצלחנו לתפוס ‏אותו ולהביא אותו לדין. מה שהתנהל שם היה ממש איום ונורא, חוץ מזה שלא הצלחתי ‏להוכיח שהוא ניסה לחתוך את החבל כי אולי הוא כבר היה קצת קרוע, הנקודה שנגעה בי הכי ‏עמוק, זה כל ה’משחק’ הזה של הבית משפט והפטישים, שופטים ועורכי דין עם גלימות ‏שחורות, כל מיני יצורים יעני ‘מכובדים’, עם עניבות ונעלי שפיץ, והם כל כך מחזיקים ‏מעצמם עד שהם לא רואים כלום חוץ מהחיצוניות המפוארת שלהם, ובטח שעלי לא הסתכלו. ‏וזה מטריף!! באותו רגע פשוט מאסתי בכל המשחקים האלה! תגיד לי, אין פה בן אדם מאחורי ‏המסכה?? מאז הסיפור הזה, אני בכוונה עושה ככה! שמע, היום רוב האנשים שאתה פוגש, ‏סתם מסתכלים על החיצוניות שלך, כמה עולה החולצה שאתה לובש, מאיזה חברה הנעלים ‏ואיזה תסרוקת עשית, וזה נמאס! זה כל כך שקר העניין הזה! אני פשוט לא סובל את זה.’‏
‏’וואו, מה אתה אומר…’‏
פרק ד. עצירה בדרך
‏’ערב טוב לכולם, יש לנו פה 10 דקות עצירה והתרעננות, ולאחר מכן אני ממשיך בנסיעה, מי ‏שנשאר מאחורה שיקח טרמפים ושיספר לנו בדרך חזור איך היה’ – קרא הנהג החביב ברמקול ‏ופתח את הדלתות לרווחה.‏
בזמן שאני חלצתי את עצמותי מישיבה ממושכת באוטובוס והתמוגגתי על האוויר הקריר של ‏הלילה, אורי הספיק לרדת מהאוטובוס בקפיצה זריזה, לדבר לפחות עם איש אחד מכל ‏אוטובוס שעצר להתרענן בחניון, וגם לעשות ריצה מסביב לתחנת דלק. אחרי כמה דקות ‏הבחורצי’ק חזר לשבת לידי מתנשף:‏
‏’אתה לא יודע מה קרה! ירדתי מהאוטובוס, הרמתי עיני לשמים, נשמתי עמוק ואמרתי “ריבונו ‏של עולם, אני כל כך רעב”. ותוך 20 שניות אני רואה שאחד האוטובוסים של החרדים האלה, ‏נו, האלה עם הכובעי פרווה הענקיים על הראש והפאות וזקן כמו של רבנו, פתחו שולחן ‏בשביל כל עם ישראל עם מלא בורקסים ועוגיות כאלה טעימים, חבל שלא זכרתי להביא גם ‏לך… אתה יודע, רציתי להגיד לאחראי שם תודה, אבל כל אחד הצביע על השני עד שהאחרון ‏הצביע לשמים- “תגיד לו תודה”… חטפתי הלם, אומנם לא חשבתי שיש להם קרניים, אבל לא ‏ידעתי שהחרדים האלה אנשים כל כך טובים, תמיד ציירו אותם כאנשים די מפחידים. פתאום ‏אתה רואה אנשים ממש ממש טובים! אצלנו אף אחד לא היה חושב על זה בכלל, ופה, דואגים ‏לך, מברכים אותך, קוראים לי ‘צדיק’, לא מתפעלים מאיך שאני נראה’.‏
אחרי כמה שניות של הרהורים, הוסיף ‘שמע, אני מרגיש שאני מתחיל להסתכל עליהם קצת ‏אחרת. תמיד ידעתי שהעיתונים כותבים עליהם שטויות, אבל ת’יודע, מה שאתה שומע וקורא ‏זה מה שאתה יודע, וזה משפיע עמוק בפנים. עכשיו אני אשתדל להסתכל עליהם בצורה ‏אמיתית יותר, הם באמת נפלאים…’‏
אה, איזה יהודי יקר חשבתי לעצמי…‏
‏’אורי, אתה כל כך מדהים אותי. וזה ממש מתקשר לעניין של רבי שמעון בר יוחאי, כי גם הוא ‏הסתכל על הפנימיות של הדברים. אתה יודע, פעם ר’ יהודה אמר “כל הכבוד לרומאים שבנו ‏שווקים וגשרים ומרחצאות”, ור’ שמעון ענה לו, שבאמת, הסיבה הפנימית שבגללה הם בנו ‏שווקים, זה בשביל פריצות. והסיבה שהם בנו את המרחצאות, זה בשביל תרבות הגוף, ואת ‏הגשרים כדי לקחת את הכסף שלנו במכס. בגלל שהוא עמד על האמת הפנימית של כל דבר, ‏זה הביא לכך שהשלטון רצה להרוג אותו, עד כדי שנאלץ להתחבא במערה.’‏
פרק ה.‏
‏’ראית פעם רובוט?’ שאלתי.‏
‏’רובוט? מה אתה צוחק ממני? בטח שראיתי!’ ‏
‏’אז אתה יודע אחי, לה’ יתברך יש הרבה “רובוטים” כאלה בעולם. רובוט עושה דברים בלי ‏אפשרות לבחור ולהתחבר למה שהוא עושה. הוא פשוט עושה. לרובוטים האלה קוראים ‏‏”מלאכים”. ולהם אין אפשרות אחרת מאשר לעשות את רצון ה’. ואתה יודע מה, ה’ בחר דווקא ‏בנו, שאנחנו נלמד תורה ונקיים מצוות, דווקא בגלל שאנחנו יכולים לבחור! וזה הכי משמח ‏את ה’ שלמרות שיש לנו פיתויים ואנחנו מחליטים לעשות את רצונו! אבל אתה יודע, יש ‏משהו קצת יותר עמוק. בשביל לעשות משהו בצורה טובה, אני חייב להיות מחובר למה שאני ‏עושה. אם אני לא מבין, אני לא מחובר לזה מבפנים. ומעשה חיצוני, לא יחזיק מעמד.’ ‏
‏’ואוו!! זה בדיוק מה שמסעיר אותי כל הזמן!!’ התפרץ.‏
‏’נכון אורי, בשביל זה בדיוק, רבי שמעון בר יוחאי כתב לנו את ספר הזוהר שמגלה לנו את ‏פנימיות הדברים וככה אפשר להתחבר. בעצם בתורה הקדושה יש כמה רבדים, יש את הרובד ‏של הפשט הפשוט של מה כתוב. על גבי זה יש את רובד הרמז, שכתוב פה משהו אחד, וזה ‏מרמז על עניין אחר. על גבי זה יש את רובד הדרש, שזה דרשות על הפסוקים עצמם, כמו כל ‏מיני לימודים שאפשר ללמוד מזה. והרובד האחרון נקרא סוד. שזה הסודות הפנימיים של מה ‏שכתוב. ואת זה גילה לנו רשב”י. איך לשמוע לפנימיות של מה שכתוב. כמו מה שאמרנו ‏מקודם בסיפור, שר’ יהודה ראה את המציאות הפשוטה, שרומי בונה גשרים, ורבי שמעון ראה ‏שהם בעצם עושים את זה לטובת הנאת עצמם וכדי לגבות ממנו מיסים ולהחטיא אותנו. ‏

בל”ג בעומר במירון. צילום: RnDmS Shutterstock.com

פרק ו.‏
הגענו למירון והתחלנו לעלות את העליה לכיוון הציון ביחד עם המוני יהודים מכל הסוגים. ‏
‏’איזה כיף פה! זה מרגיש לי כמו באומן בראש השנה! גם שם היה לי את התחושה שאני אוהב ‏כל יהודי ולא משנה מה! יו… כמה אנשים… ומה זה הניגונים האלה? אתה יודע, את השירים ‏של החילונים, אתה בחיים לא יכול לשיר יותר מפעמיים ברצף, זה פשוט מת, אבל פה, זה ‏נראה שאתה יכול לרקוד כאן ולשיר בלי לשים לב מה השעה…’‏
‏’כן, זה באמת ההבדל בין שירים שקשורים לנשמה, ובין כאלה שלא.. רגע, לא סיפרת לי מה ‏אתה עושה בחיים, במה אתה עובד?’‏
‏’תראה, אבא שלי עובד בחברת ליטוש יהלומים. הוא מקבל בחדר עבודה קופסא ובתוכה יש ‏‏’סתם’ גוש של אבן עם כל מיני לכלוכים וסוגי אדמה שונים ומה לא בפנים, ואז לאט לאט הוא ‏מנקה ומנקה, משייף ומשפץ, עד שאני מוביל אותם ברכב של החברה לכל מיני ספקים במרחבי ‏הארץ.’‏
‏’אורי, למדתי ממך כל כך הרבה היום. אגיד לך את האמת, כשעלית לאוטובוס בכלל לא ‏דמיינתי לעצמי איזה יהודי נפלא אתה. ראיתי אותך עולה עם הראסטות ואני מגלה שאתה בן ‏של יהלומן בכיר עם נשמה כל כך גבוהה… עכשיו אני מבין מה רשב”י התכוון ש”כל ישראל ‏בני מלכים”. שאפילו שנראים איך שנראים, זה לא משנה כלום, לכל יהודי יש לב שבוער לה’, ‏רק צריך להוריד מעליו כמה שכבות דקות שמפרידות בין הבוץ לבין היהלום שבלבו של כל ‏יהודי.’‏

  • הדפסה
  • אימייל
  • Google
  • Facebook
לג בעומר מירון

בוגרי תורת החיים |להציג את כל הפוסטים של בוגרי תורת החיים

מאמרים שנכתבו על ידי בוגרי ובוגרות מוסדות תורת החיים. הערות תתקבלנה ברצון

« פוסט קודם
פוסט הבא »

תגובה אחת

  1. אליהו הגב כ״א באייר תשע״ז בשעה 16:03

    אשריך יעקב!!!
    כתבת יפה מאוד!

השארת תגובה

ביטול

כתובת המייל שלך לא תופיע באתר

וידאו

לא נמצאו פוסטים

ישיבה לחוזרים בתשובה
גלילה לראש העמוד
loading ביטול
ההודעה לא נשלחה - יש לבדוק את כתובת האימייל שוב!
בדיקת אימייל נכשלה, יש לנסות שוב
מצטערים, האתר שלך אינו מאפשר שיתוף תוכן באמצעות האימייל