פקידה וזכירה בתהליך הגאולה

תהליך הגאולה מורכב מכמה שלבים. ניתן לראות כיצד חלקיו הראשונים כבר התממשו ולשאוב מכך כוח להאמין בהמשך התהליך

במהלך הדורות עסקו רבים מגדולי ישראל בגאולה העתידה לבוא, והיו מהם שחשפו ותיארו כיצד היא עתידה להיראות, ואילו מאורעות צפויים להתרחש באותה התקופה. בין גדולי ישראל אלו ניתן למנות את הבעל שם טוב זיע"א, אשר בעקבות קריאת הכיוון המעשית שנתן לתלמידיו – עלו לארץ כמאתיים וחמישים משפחות חסידיות, בראשות תלמידו המובהק רבי מנחם מנדל מויטבסק. גם רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי הדור השלישי של החסידות, הרבה לעסוק בעניין הגאולה, ונהג להקדיש את זמן סעודה שלישית של שבת לתיאור מפורט, מעין נבואה, מה בדיוק יקרה בימות המשיח.

שני גדולים נוספים שהרבו מאוד לעסוק בענייני הגאולה, והיו כ'שני נביאים המתנבאים בסגנון אחד' בשרטוט קווי המיתאר שלה, הם הרמח"ל והגר"א; והרבה מהעקרונות שהם מבארים בנוגע לתהליך הגאולה זהים ומקבילים באופן בולט. אחד היסודות החשובים שמופיעים בדבריהם הוא שתהליך הגאולה הסופית יהיה דומה במרכיביו לגאולה שהייתה לעם ישראל ביציאת מצרים ולגאולה שהייתה בימי כורש מלך בבל, כאשר עם ישראל שב לארץ ישראל לאחר חורבן בית ראשון ושבעים שנות גלות. וכך כותב הרמח"ל: "דע, כי לגאולה נמצאו שני זמנים ומצאנום בגאולת מצרים ובגאולת בבל. ונודע לנו שכן יהיה בעתידה (בגאולה שעתידה) להיגלות במהרה בימינו. ועל אלה שני הזמנים נאמר הפסוק שהתחלתי בראשונה: 'אל תשמחי אֹיַבְתִּי לי – זהו זמן ראשון ונקרא פקידה; 'כי אשב בחשך ה' אור לי' – הוא השני ונקרא זכירה. ולא בפסוק זה לבד, כי בהרבה פסוקים נרמזו אלה שני הזמנים"[i].

בזמן השעבוד במצרים, היתה ה'פקידה' כאשר ה' זכר את בני ישראל ושלח את משה להודיע להם "פקד פקדתי אתכם"[ii]. אולם מה שקרה לאחר מכן היה לכאורה ההיפך הגמור; פרעה הכביד את העבודה ולא נתן לעם אפילו תבן, וכפי שטוען משה כלפי ה': "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הֵרַע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך"[iii]. רק לאחר זמן התרחשה הגאולה השלמה, שהיא ה'זכירה', ועם ישראל יצאו כבני חורין ממצרים.

גם בבניית בית המקדש השני התנהלו הדברים באופן דומה: תחילה התפרסמה 'הצהרת כורש' שהתירה ליהודים לשוב לארץ ישראל ולבנות את המקדש, וזו הייתה ה'פקידה'; אולם לאחר זמן קצר חזר בו כורש ובעקבות הלשנותיהם של הגויים שהיו בארץ הוא אסר על בניית המקדש[iv]. מעט אחר כך נחתה על עם ישראל גזרה איומה ונוראה, הלא היא תוכניתו של המן הרשע להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים ביום אחד. נראה היה שההתעוררות לבניית המקדש סופגת מכות חזקות, וגאולת ישראל כביכול מתרחקת. אך בסופו של דבר הושיע ה' את עמו, הפך להם את היגון לשמחה, והשלים את גאולתם בבניין המקדש – וזו הייתה ה'זכירה'.

גאולת מצרים וגאולת בבל מלמדות שהתקופה שבין זמן ה'פקידה' לזמן ה'זכירה' מלווה בקשיים רבים. הגר"א המשיל זאת לצירי לידה: "שכל הגלות דומה להרה (אישה בהריון), שמתקרבת הלידה כל יום. והגאולה דומה ללידה… וכשמתקרבת לֵילֵד אז כואבת יותר מכל ימי הריונה… וכשיושבת על המשבר זהו חבלי משיח"[v]. גם הרמח"ל התייחס לתהליך תיקון העולם כנמשל לתהליך הלידה, והוסיף לבאר: "ועוד נבין בזה שאין הקב"ה עושה אלא טוב. ואפילו בזמן ההסתר פנים, אינו שהקב"ה מואס את עולמו; אלא שמזמין תיקון לקלקוליו. אך שההזמנה הזאת במסתרים היא נעשית, ובין כך ובין כך העולם סובל רעות רבות וצרות"[vi].

הגאולה בימינו

כך היה בגאולות שעברו, וכך צפויה להיראות הגאולה העתידית. הגר"א כותב: "כי הגאולה העתידה יהיה פעם ראשונה גאולה משיעבוד מלכויות ואחר כך גוג ומגוג"[vii]. גם לאחר שיגאלו ישראל משעבוד המלכויות, הם יאלצו להילחם מלחמות קשות נוספות. שיאם של הקשיים יהיה במלחמת גוג ומגוג, שלאחריה תבוא הגאולה השלמה. אם כן, הגאולה מתחלקת לשני שלבים: השלב הראשון הוא ה'פקידה', שהיא התעוררות והתחלת הגאולה, ושלב זה מלווה בקשיים ובהסתרה, בעליות ובמורדות; השלב השני הוא ה'זכירה' שמגיעה לאחר זמן, והיא היא הגאולה השלמה והמלאה.

אין ספק ששיבת ציון היא ה'פקידה' של הגאולה האחרונה. התגשמות הנבואות על חזרת עם ישראל לארץ ישראל, ופריחת הארץ לקראת הבנים השבים – כל אלו מעידים שהגאולה אכן החלה. תחילתה של הפקידה לפני למעלה ממאתיים שנה, כאשר החלו לעלות לארץ הקודש גדולי ישראל מרחבי העולם – רבנו חיים בן עטר (מחבר 'אור החיים' על התורה) ממרוקו, תלמידי הבעש"ט והגר"א מאירופה, הרמח"ל מאיטליה והרש"ש מתימן[viii]. הקב"ה העיר את רוח עמו, וקרא להם מכל קצוות העולם לשוב לארץ ישראל ולבנות בה את מלכותו.

והנה, יחד עם הפקידה באה ההסתרה. ההסתרה התחילה בצורת פוגרומים קשים ואכזריים שביצעו הגויים בקהילות היהודיות, ובד בבד עם זה התפתחות תנועת ה'השכלה' שהפילה חללים רבים ברוחניות. לאחר מכן התרחשה השואה האיומה, בה נרצחו מיליוני יהודים, וכיום ממשיכה ההסתרה ברוח הטומאה הנוראית שחודרת לכל פינה ומשתלטת על חלקות טובות רבות. ההסתרה הזו קשה עד מאוד, אולם יש לזכור שהיא אינה אלא שלב נוסף בדרך אל ה'זכירה' – הגאולה השלמה[ix].

לקרוא נכון את המפה

על מנת להתמודד עם קשיי הדור והתקופה, חשוב להבין ולקרוא נכון את 'מפת' הגאולה. בקלות רבה ניתן לטעות ולחשוב שהגאולה אמורה להתקדם בתהליך עקבי ומדוד, כמו תרשים ('גרף') בצורת כבשׁ שעולה כל הזמן. על פי הנחה זו, כאשר נתקלים במציאות של חושך והסתרה כמו זו שקיימת היום, נוצרת בעיה קשה של חוסר התאמה בין הנחת היסוד לבין המציאות. כדי 'לפתור' בעיה זו, אדם עשוי לנקוט באחת משתי דרכים מוטעות: האחת היא לטשטש את המציאות, לשכנע את עצמו שבעצם אין בכלל הסתרה, הקשיים בכלל לא מפריעים, והכול טוב; מה שנראה כאילו הוא הסתרה אינו אלא דמיונות של כפויי טובה שבוחרים להתמקד בקשיים מזעריים במקום להסתכל על כל הטוב שקיים בתהליך הגאולה… דרך ה'פתרון' האחרת, שהיא לא פחות מוטעית, היא להסיק שאם יש כל כך הרבה הסתרה כנראה שתהליך הגאולה עוד לא החל, וכל ההוכחות לכך שהגאולה ממשמשת ובאה אינן אמיתיות.

אולם הרמח"ל והגר"א מלמדים בדבריהם שהנחת היסוד האמורה אינה נכונה. תהליך הגאולה בנוי בצורה של 'פקידה' גדולה והתגלות אור הגאולה, ולאחר מכן הגאולה כביכול נעצרת, ואף נראית כמידרדרת אחורנית, ואז מגיעה ה'זכירה' שהיא הגאולה השלמה. כאשר יודעים שזו המפה, ניתן להתייחס באופן אמיתי אל הקשיים שבמהלכה, ואין צורך לטשטש אותם כאילו אינם מתרחשים.

הרמח"ל והגר"א הסבירו שכך תיראה הגאולה, אולם הם לא ביארו מדוע זו הדרך, ולמה הקב"ה בחר לגלות את אור הגאולה דווקא בצורה מורכבת זו. נראה שהסיבה לכך היא שהאמונה שבית ישראל מגלים בתוך החושך וההסתרה היא זו שמצדיקה את כל המהלך הניסי של הגאולה. העובדה שלמרות הסתר הפנים והבלבול – "בכל זאת שמך לא שכחנו"[x], היא נקודת הזכות של עם ישראל שבגללה הם זכאים שה' יגאל אותם בגאולה שלמה. יחד עם זאת, ה'פקידה' הראשונה הכרחית על מנת שעם ישראל יוכל להחזיק מעמד בתקופה הקשה של ההסתרה.

עוד חשוב לציין, ובכך לקשור את הדברים לביאור המזמור בו עסקנו, שהמעבר משלב ההסתרה לשלב הזכירה מתחולל על ידי הצעקה אל ה' מגודל הקשיים. כך היה במצרים: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מַעֲבִדִים אתם וָאֶזְכֹּר את בריתי"[xi], וכך גם במזמורנו: "מִשֹּׁד עֲנִיִּים מֵאֶנְקַת אֶבְיוֹנִים עַתָּה אָקוּם יֹאמַר ה'"[xii]. אחת המשימות המרכזיות שמוטלות עלינו בדור זה, בו ההסתרה קשה כל כך, היא להשמיע את קול "אנקת האביונים" ולצעוק אל ה' שיושיע אותנו מהרה. אז נזכה שה' ברחמיו יגאלנו מצרותינו, ישלח לנו את משיח בן דוד מלכנו וישמחנו בבניין בית מקדשו וגילוי מלכותו השלמה.

מתוך הספר 'טל חיים' שיחות לספר תהילים עמ' שעט

[i] מאמר הגאולה, מהדורת מכון הרמח"ל ח"א

[ii] שמות ג, טז

[iii] שם, כב

[iv] עזרא א, א-ד; שם פרק ד, ורש"י לפס' ז

[v] ביאור הגר"א לזוהר, משפטים קיט ע"ב

[vi] ספר הכללים, מהדורת פרידלנדר, כללים ראשונים כג

[vii] ביאורי אגדות, ברכות יג ע"א

[viii] מלבד העובדה שכל הגדולים הללו עלו לארץ או עודדו את תלמידיהם לכך, מעניין לציין שכולם עסקו גם בגילוי סודות התורה, דבר שבודאי קשור גם הוא למהלך הגאולה.

[ix] ניתן להבחין שמלבד ה'פקידה' וה'זכירה' הכלליים, ישנן עוד פקידות־משנה רבות במהלך התקופה שלפני הזכירה. כך למשל היתה אחרי השואה התקדמות רבה ביישוב ארץ ישראל. באופן כללי ניתן לומר שהגאולה הגשמית מתקדמת באופן גלוי במהלך תקופה ההסתרה, למרות שיש לגביה עליות ומורדות. לעומת זאת בגאולה הרוחנית ניתן לחוש בקשיים חמורים שהולכים וגדלים ככל שה'זכירה' מתקרבת.

[x] מן התפילה

[xi] שמות ו, ה

[xii] פס' ו