טל חיים
מתנה טובה ונפלאה מאת הבורא יתברך טמונה בקשיי החינוך בזמננו, והזדמנות להתעלות מצד ההורים
הרב משה קאופמן
מתוך הספר הנפלא "לב אבות על בנים"
נסיבות מיוחדות של זמננו
לא כימים הקדמונים ימינו, באשר אף אם השקפת התורה מתחזקת, מכל מקום לפי נסיבות הזמן אחד הנסיונות (אם לא הנסיון העיקרי) אשר אנו נתבעים עליו מן השמים ובו אנו נידונים, הוא ענין חינוך הבנים.
כל דור וניסיונותיו, ויתכן שבדורות הקודמים לא הקדישו יותר זמן ולא שימת לב לחינוך הילדים, והרי הנסיונות והדאגות היו אחרים: אם לחיות מחר או לא, אם לאכול או לא, ואנשים עמדו בנסיונות קשים ולא נפלו ברוחם, ועל פי רוב חוסר שימת-לב לחינוך לא היה מחריב מיד.
אבל בזמננו, חיי הגשם המרגילים לחיים קלים וכמו כן המתח, שניהם גורמים חולשת הדעת כדלעיל. ועל כן הילדים רכים יותר, וקשה להם לעמוד בלחץ ובחוסר אהבה או חום.
ומצד שני כאמור יסוד שהיה מוצק וקיים מימות עולם, והוא קבלת מרות של ההורים והזקנים, מתפורר והולך. ועוד שבגלל צורת החיים הנוחים, שלא טרודים בעיקר קיום האדם, הדעת נתונה הרבה יותר על השלמת חיי האדם. ועל כן הילדים חשים היטב חוסר שלמות בגישה החינוכית של ההורים, וסובלים מזה, אף בדברים שבדורות קודמים לא היו שמים לב אליהם.
אשר על כן מכל הסיבות הנ"ל אי אפשר לנו כעת להתייחס לחינוך הילדים כדבר הבא ממילא, כל שכן כדבר של מה בכך. שהרי אם לא יתן לילד הנצרך לו: חום אהבה והשגחה או יותר, אלא יזניחנו, אזי יחסר לילד הקשר עם ההורים, וכן יחסרו לו החיות והשמחה היסודיים הנצרכים לקלוט ערכי הרוחניות והתורה. ועל הצד הטוב ביותר, מצד יבושת המים, עלולים לגדול כפרי יבש.
וזה כבר הפסד עצום, כי במקום להתרגל למידות טובות ולהדבק בעבודת ה' בשמחת הלב, יגדלו הנערים רחוקים מן השלמות, ומשאיפה אליה, רק נושאים יהדותם כחוק קבוע, ולואי שלא יהיה כדבר של רמאות. ועל הצד הגרוע רח"ל, בבוא עת הנערות, יבעטו לא רק בבית אשר גדלו בו אלא בביתם: זו יהדותם, לשוטט בשדות זרים של תוהו ובוהו של דרכי הנוער שמתגדל ללא תורה ומצוות, אשר למי שמתפתה יש בו פיתויים עצומים, שלא נודעו מימות עולם. ואף שהעולם מבחוץ בזמננו הוא ככלי ריק ללא שום ערך, רק תאוות פשוטות וחומריות ופריקת כל הגדרים הקרובה לנ' שערי טומאה, ונערים משלנו הנפלטים לשם יודעים את האמת הזאת, מכל מקום מתוך יאוש מקיימים בעצמם "תמות נפשי עם פלישתים", בראותם שבביתם אין להם מקום מפלט.
למה באמת כ"כ בקל הם נפלטים החוצה?
מפני שבעולם הנוכחי, הכלל הגדול הוא בקשת ההנאה המידית. בעולם הרחב שמסביב לתיבת נח של התורה והמצוות הגיעו לסיסמא פשוטה "אכול ושתה כי מחר נמות", ללא מסוה וללא בושת פנים. אמנם גם בעולם שומרי תורה ומצוות נכנס מהבל המבול, ואין הטעם רק בגלל השפעה ישירה, אלא בעיקר מפני שכל הלבבות של הדור, אחד הם ביסודם, אלא שאיש זה עומד נגד יצרו וזה אינו עומד. ועל כן בנוגע לעניננו, אם הילד אינו מוצא מדה הפחותה הראויה והנחוצה לו, והיא שימת לב, אהבה וחום, פונה הוא לשדות זרים למצוא הנאתו, כאשר כוחות הטומאה פושטים זרועותיהם בריש גליא וללא בושת פנים. והנער אינו מוצא שם אלא הריסת עצמו בשעמום וטמטום הלב. וזה חסד עליון שעל ידי כן הרבה נמנעים מלעשות צעד כזה, או על כל פנים חוזרים לחיי תורה אחר שטעמו טעם התוהו.
וכשיתבונן האדם בנסיבות הזמן שביארנו עד כה יראה שאי אפשר להסתפק בחינוך "סתם" ללא שימת לב מיוחדת, כל שכן שאי אפשר להזניח את עניין החינוך. אלא חייב להיות כל אחד בעניין זה בן מעלה, לשים מחשבתו וליבו בדבר, שאם לא כן, מחמת הלחץ, הדחק, וגם העצמאות הגדולה של הילדים וכהנה מן הסיבות שביארנו, לא יוכל להוציא מתחת ידו דבר מתוקן בענין זה.
ויראה האדם כמה יש כאן מתנה טובה ונפלאה מאת הבורא יתברך, שהרי בזמננו נתמעטו הכחות ובפרט כח העבודה, לעבוד את ה' על ידי ששולט על עצמו ברצונותיו ותאוותיו, כי כח הסבל מאוד חסר. ואף שדעות והשקפות רבות יש, אבל חסרה אמונה בחוש, כאשר מובא בשם החזון איש זצ"ל: והנה במשימה זו לגדל הילדים אשר חננו הקב"ה, כל אחד רואה, עד כמה שמדת האמת בוערת בו, שלא יוכל לעמוד בה אם לא ישתדל לשפר את עצמו להיות לדוגמה בבית, ועל כל פנים לא להחריב במעשיו. הרי שרצה הקב"ה לזכותנו להשלים עצמנו בעל כרחנו שלא נבוש כל כך בבוא משיח צדקנו, ויפה יש לומר "אל תקרא בניך אלא בוניך", שבנינו בונים אותנו.
אשר על כן ראוי מאוד לשים עיניו על ענין זה של חינוך הבנים כדין קדימה על שאר כל עניניו, וכדין פיקוח נפש רוחני. והרי העיקר הוא רצון טוב ושימת לב למצב אשר בבית, וכמעט כל אחד מוכן לזה אם רק יראה שהדבר בהישג יד.
ניתן להשיג את הספר "לב אבות על בנים" אצל המפיץ ראובן לרנר 0504-141-234
לכמויות גדולות בלבד: 03-6777117
מחיר הספר 25 ש"ח
תודה לחיה גרוסמרק על הקלדת המאמר