דברי הספד על אליאב גלמן הי”ד, בוגר ישיבת תורת החיים

אבישי גרינצייג

“אני לא מבינה”, שאלה אמא של אליאב גלמן הי”ד: “הרי התורה הבטיחה שכר על מצוות כיבוד אב ואם אריכות ימים. אליאב כיבד את אבא ואותי מאוד מאוד, למה הוא נפטר צעיר?”

לא מתוך כעס וטרוניה נשאלה השאלה, אלא מתוך רצון להבין את דרכי ה’ והנהגתו את עולמו.

ענו לה ילדיה: “אמא, התורה הבטיחה אריכות ימים, ואליאב באמת זכה לאריכות ימים! כל יום שלו היה מנוצל לעבודת השם, ללימוד תורה ולמעשים טובים מתחילתו ועד סופו. הימים שלו היו ארוכים ומלאים תוכן כל רגע ורגע. דקה אצלו הייתה 60 שניות. שנייה לא הלכה לאיבוד”.

שאלה ותשובה זו סיפר לנו איתמר, אחיו הצעיר של אליאב, כשבאנו לנחמו.

לאחר מכן החל איתמר לספר על אליאב, הסיפורים זורמים מפיו, סיפור אחר סיפור, הנהגה מופלאה אחר הנהגה מדהימה. שטף הסיפורים הצליח לבלבל אותי: הגעתי לשבעה על רב סרן מצטיין בצה”ל או על אברך משי?

אליאב למד בישיבת “תורת החיים” והתגייס לצבא בשיעור ג’. הוא שירת בצבא שנים רבות, אך את לימוד התורה לא עזב לרגע. כחייל פשוט, כלוחם, כמפקד וכקצין, אליאב לא הפסיק ללמוד תורה. כל יום למד “דף יומי”.

בכל טקס ובכל אירוע חגיגי שאליאב השתתף במהלך שירותו הצבאי, הוא עשה “סיום מסכת”. הוא היה אומר: “גם ככה יש אוכל ושתייה, אז שלפחות זו תהיה סעודת מצווה”.

אדם שהגיע לנחם את המשפחה, סיפר שכמה דקות לפני הרצח אליאב עוד למד גמרא. באוטובוס בדרך לצומת הגוש, אליאב עמד והוציא מכיסו גמרא קטנה, עמד ולמד.

כשהם הגיעו לצומת הגוש, הייתה מריבה קטנה בין החיילים בצומת. אותו אדם אמר לאליאב בזלזול: “תראה אותם, והם אלו שעוד צריכים לשמור עלינו”. אליאב ענה לו: “עזוב. הם עושים את העבודה שלהם, והקדוש ברוך שומר עלינו מלמעלה”.

דקה אחר כך, אליאב נורה בשגגה מאש כוחותינו. אליאב נפצע קשה בבטנו, לא לפני שהוא הספיק לירות במחבל ולנטרל אותו. בבית החולים יצאה נשמתו בטהרה. הקדוש ברוך ששמר עליו מלמעלה, החליט שאת הצדיק הזה, הוא רוצה לשמור אצלו למעלה, ממש צמוד לכיסא הכבוד.

לפני כל חג אליאב היה לומד את המסכת שעוסקת בהלכותיו: לפני ראש השנה היה לומד ומסיים את מסכת ראש השנה, לפני יום כיפור היה מסיים את מסכת יומא, בחג הסוכות היה מסיים את מסכת סוכה. לפני פסח, הוא היה מסיים מסכת פסחים. בכל תענית ציבור הוא היה מסיים את מסכת תענית.

אליאב נשא אשה והקים משפחה.  משפחתו מצאה בין חפציו קלסר. בתוך הקלסר היה יומן אישי מתקופתו בישיבה. אליאב התבונן במעשיו, וכתב את התובנות שעלו לו בעבודת השם, וציין לעצמו את הדברים שעליו לעשות ובמה עליו להתחזק. הוא כתב שעליו לקום כל יום בשעה 5:00, כי זוהי השעה המוקדמת ביותר בשנה שנצרכת על מנת להתפלל ותיקין. משעה 5:00 הוא ילמד עד שיגיע זמן התפילה, וכך לא יבזבז זמן כשזמן תפילת ותיקין מתאחר.

סדר ערב נגמר אצל אליאב בשעה 23:50. אליאב כתב לעצמו שמשך הזמן שדרוש לו על מנת לצאת מבית המדרש עד שיסיים לומר על מיטתו “קריאת שמע”, הוא 10 דקות. ומספר שעות השינה שהוא זקוק עומד על חמש שעות, לכן הוא סיים כל ערב את לימודו בשעה 23:50 בדיוק. במשך 13 שנה ועד יום מותו הקפיד להתפלל תפילת שחרית כותיקין.

לאחר פטירתו, אליאב הועלה מדרגת סרן לדרגת רב סרן. לאחר חצי שעה בבית משפחת גלמן, חשבתי על סמליות העניין. רק לאחר פטירתו גילינו שהוא לא היה סתם סרן, הוא היה סרן ורב: רב סרן.

יהי זכרו ברוך.