בשביל מה להתאמץ?

 – "הרי הדתיים עצמם מחולקים למגזרים ותת-מגזרים שונים, וכל אחד אומר שהשני טועה, אז מה זה יוסיף לי אם אחזור בתשובה?"הראל דביר עם תשובה

פעם נסעתי ברכב עם אדם חילוני. השיחה התגלגלה לכל מיני נושאים, ולפתע מצאתי את עצמי שואל אותו: אם אתה כל כך מכבד את התורה ומאמין בה, למה את לא חוזר בתשובה? הוא השיב לי בכנות: הרי הדתיים עצמם מחולקים למגזרים ותת-מגזרים שונים, וכל אחד אומר שהשני טועה, אז מה זה יוסיף לי אם אחזור בתשובה? עכשיו אני טועה, וגם אחרי התשובה אהיה טועה. בשביל מה להתאמץ?

אם ההכרעה בשאלות השונות שמנהיגי היהדות הדתית חלוקים בהן היתה התנאי לחזרה בתשובה, זו באמת היתה שאלה קשה מנשוא. אבל היא לא. עם כל הכבוד לשאלות כמו היחס למדינת ישראל, לנסיעה לאומן בראש השנה, בחירת מוסדות חינוך אידיאליים, סגנון הלבוש, או כל עניין אחר בעולמה של היהדות – החזרה בתשובה אינה תלויה בכל הדברים הללו. יהודי שבוחר לחזור בתשובה, ומקבל עליו את הנהגתו של תלמיד חכם ירא שמיים, זוכה באופן מיידי להמשיך את שרשרת הזהב של עם ישראל, משמח את ה', וקונה בכך את העולם הזה והעולם הבא שלו.

התורה עצמה ייפתה את כוחם של חכמיה, בכך שהטילה עליהם את עול ההנהגה הציבורית. במקרה שהאדם הפרטי מתקשה להכריע בשאלות מסוג זה, והוא חושש שגם אחרי התשובה הוא יהיה טועה, כל שנדרש ממנו הוא למצוא תלמיד חכם שיש לו חיבור אליו וללכת בדרכו. בהמשך הזמן ייתכן שהוא ירגיש שמתגבשת לו עמדה בשאלות כאלה ואחרות, ומתגבשים אצלו כלים להתמודד עם הדילמות ולהכריע בהן. אך אם זה מה שמפריע לחזור בתשובה – זו עצת היצר!

יתירה מזו, הרי ה' יודע בעצמו שישנן מחלוקות רבות בהלכה ובהנהגה, והוא בהשגחתו בחר להביא אותנו לעולם בדור הזה. אם כן, אין מנוס מהמסקנה המתבקשת – הוא רוצה שנעבוד אותו למרות כל זה! הוא מתענג מעבודתנו, ואם ניסינו – גם אם לא הצלחנו – ללכת בדרך הנכונה, זה כבר עושה לו נחת רוח, ומרומם את העולם כולו.