שיחות מאת מו”ר הרב שמואל טל שליט”א | גיליון 361 | כה תשרי תשפ”ו

[קי”ט – אות ר] (קנג) רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: (קנד) רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי: (קנה) רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ: (קנו) רַחֲמֶיךָ רַבִּים ה’ כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי: (קנז) רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי: (קנח) רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ: (קנט) רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי ה’ כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי: (קס) רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ: [המשך המזמור יתבאר בחלקים הבאים בע”ה]

“רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת” – רק בדרך התורה יש בירור וחיפוש אמת

תרבות המערב מחפשת את האמת בהווה ולא בעבר

על הפסוק: “ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך” (פס’ קס) נאמרו כמה הסברים. רש”י כתב שכאשר שמעו האומות את התחלת עשרת הדברות הן חשבו שהקב”ה דורש את טובת עצמו וכבודו חלילה; אך מהמשך הדיברות שעוסקות בטובת בני האדם הם הבינו למפרע שהכל הוא אמת. הרד”ק כתב שלושה פירושים: האחד, שמתחילת העולם ועד סוף העולם הכל באמת וצדק. השני, שהקב”ה ציווה אותנו בדיבר הראשון על האמת, שהיא ייחודו; וכן כל משפטיו עומדים לעולם, שלא כפי שסוברים הנוצרים התועים שמשפט ה’ השתנה חלילה. השלישי, שהדיבר הראשון שהוא ייחוד ה’ מהווה את ראש הסולם שאליו מכוונים כל משפטי צדקו של ה’; ולכן עלינו לשומרם לעולם כדי להגיע לידיעת ה’ עליה נצטווינו. המלבי”ם מסביר שהפסוק הזה בא להנגיד בין התורה לבין החכמה האנושית. חכמה אנושית מתחילה מסברות וחקירות שמעלות צדדים לא נכונים עד שמגיעים (או לא מגיעים) אל האמת. אך התורה הקדושה מתחילה מהאמת הצרופה – “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” (בראשית א, א), והיא נצחית באמת שלה.

פירושו של המלבי”ם קרוב לפירושו הראשון של רד”ק, ומתאים יותר לפשוטו של מקרא, שלא רומז בדווקא לדיבר הראשון בעשרת הדיברות. לפיכך נצעד בעקבותיו בהבנת הדברים. המלבי”ם מצביע על ההבדל בין דרכה של התורה בבירור האמת, לבין הדרך של החכמה האנושית. ישנם אכן הבדלים מהותיים בין דרך החקירה התורנית, לבין דרך החקירה האנושית. להבדלים הללו ישנם גם השלכות חשובות ביותר על כל עמידתנו בעולם, וכל דרכנו בחיינו. ראשית, בעולם המערבי המודרני מקובל להתייחס אל העבר כמציאות פרימיטיבית. בתחומי הטכנולוגיה, הרפואה והמדע זה ודאי כך – הדרכים בהם חשבו ופעלו וריפאו בעבר נראות כיום מיושנות לגמרי. אך זה נכון גם באופן רחב יותר. כל החשיבה האנושית הכוללת של ימי קדם, וכן האמונות עליהן מושתתת החשיבה הזו, נראות כיום כפרימיטיביות מאוד.

ממילא כאשר בני האדם כיום מחפשים את האמת ואת הדרך שלהם בחיים, לא כל כך מעניין אותם מה חשבו בעבר. הם לא הולכים אחורנית כדי לחפש את התשובות בדברי הקדמונים. ‘הוגי הדעות’ של ימינו הם אלו שמתיימרים לחזות כמה שיותר במדוייק את העתיד. הם מנסים תמיד להשתחרר מדפוסי החשיבה הרגילים והמצויים. בתרבות המערב, ככל שאדם שובר יותר מוסכמות, והוא מתקדם ו’פרוגרסיבי’, כך הוא כביכול יותר עדכני ומבין עניין. הוא זה שיכול להיות מורה דרך להמון העם שלא מתיימרים לפרוץ בנחרצות כל כך את המוסכמות, ושעדיין מחזיקים בהשקפות ‘הישנות’ (שהן עצמן היו שבירה של המוסכמות הקודמות).

יש לציין שישנה גם השקפה של ‘שמרנים’ בתרבות המערב. אלו כן רוצים לשמר את מורשת העבר. אך הם עושים זאת משיקולים תועלתניים. הם חשים עד כמה שבירת כל המוסכמות וסדרי החיים, וחילול כל הקדוש והיקר – רק משבשים פי כמה וכמה את החיים. ה’פרוגרסיבים’ כיום הורסים לחלוטין את מושג המשפחה, ואת הטבעיות הפשוטה של זוגיות בין איש ואישה, והורות נורמלית. הם גם חוברים באופן בלתי יאמן אל כוחות האופל הרצחניים ביותר שבעולם המוסלמי. האנשים שהם כביכול הכי ‘נאורים’, והפרופסורים בעלי המעמד הנכבד ביותר, ממש מעריצים ומתבטלים בפני רוצחים מתועבים ושפלים. הפרוגרסיבים גם נותנים לגיטימציה בלתי נתפסת לסמים, להחלשת הכוחות היצרניים במשק, לביטול כוח המשטרה ואכיפת החוק ועוד. רואים בעליל עד כמה הדרך שלהם נעשית הרסנית יותר ויותר משנה לשנה. לכן ה’שמרנים’ מתנגדים לכל זה. הם רוצים להמשיך לאחוז בערכים הקיימים של העולם המודרני, ולא להיסחף בסחף המטורף הזה. אלא שעדיין אלו הם שיקולי תועלת בלבד. וככלות הכל, גם השמרנים וגם הפרוגרסיבים רואים בקריאת המפה העכשווית את המפתח להצלחה. ההווה, ולא העבר, הוא הדרך שלהם להשיג את האמת הרצויה, ואת הערכים הנכונים שעל פיהם ראוי ואפשר לחיות.

יש כיום יותר ויותר הכרה בעיוות של הנצרות הקדומה

התופעה הזו איננה מתרחשת סתם כך. גם הציבור השמרני, שיחסית מתרפק יותר על העבר, קולט בבירור ששקר נחלו אבותיו. התפיסות העתיקות היו באמת שקריות לגמרי. ניקח כדוגמה את השמרנים האמריקאים, שכיום מזוהים עם ‘הנוצרים החדשים’ – האוונגליסטים. הם כבר מבינים שה’שילוש’ הנוצרי כפי שהוא זו אלילות חסרת בסיס. הם מבינים שהיחס לחומר, לאישה ולטבע, שהיה בנצרות, הוא הרסני ביותר. אין יכולת לחשוב על גאולת העולם ותיקונו, כשיש סלידה כל כך מֻבְנֵית מהקיום הטבעי והבסיסי ביותר. במשך דורות על גבי דורות הנצרות העתיקה ראתה בהקמת משפחה עניין אפל, ייצרי ומתועב. כיום הדבר הזה מובן ל’נוצרים החדשים’. הם גם רואים להיכן הובילה האנטישמיות הארסית הַמֻּבְנֵית בתוך הנצרות. התפיסה שהיהודים נועדו להיות מושפלים ורמוסים עד סוף הדורות בגלל שכביכול הם רצחו את משיחם, הולידה שנאת ישראל אכזרית, שלא קידמה את הנוצרים אלא רק הובילה אותם לשפל מוסרי. כיום גם ידוע בידיעה ברורה עד כמה מוסד האפיפיורות, שהיה אמור לקבוע את האמת עלי אדמות, היה מושחת, מסואב ושקרי. לכן ברור למאות מיליוני נוצרים שהם לא יכולים להמשיך להישען על האמונה הקתולית האורתודוכסית הקיימת. באופן כללי יש גם ירידה גדולה ובולטת בשנים האחרונות במספר המאמינים הקתולים, והמגמה רק גוברת והולכת.  

לכן התפיסה של הדת הפכה להיות שונה מאוד ממה שהיה בעבר. זו בעצם כמעט דת אחרת, שיש בה מוטיבים מהעבר. אפשר לומר שזה כביכול ‘אמצע הדרך’ בין הנצרות העתיקה ליהדות. לכן העבר ביסודו כפי שהוא אינו מהווה מבחינתם מקור שאפשר להתבסס עליו. הדרך שלהם היא סוג של ‘המצאה חדשה’ אנושית, שהם אלו שממשיכים ומפתחים ומעדכנים אותה.

ביהדות מקור האמת הוא דווקא מה שישן וקדום

להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ביהדות כתבי הקודש הם המקור לאמת המוחלטת. יש אמנם גם תורה שבעל פה שמתחדשת כל הזמן, אבל מהותה היא חשיפת האמת של התורה שבכתב. יכול להיות הסבר מתחדש ברמב”ם, הבנה מחודשת בסוגיה, כתבי יד עתיקים שהתגלו ושופכים אור חדש, ביאור חדש במזמור תהילים וזווית חדשה בהבנת פרשת השבוע – אך כל החידושים הללו הם בחשיפת האמת של הישן, המקור והעתיק. ככל שאנו מתרחקים בזמן, אנו רואים את עצמנו כחלשים יותר ויותר ביכולת לזהות את האמת הצרופה שה’ הנחיל לנו. העוגן של התורה הקדושה ושל דברי הנביאים הוא עוגן שלא זז כמלוא נימה. הוא מקור האמת הטוטאלי. אצלנו הסמכות של גדולי האומה וגדולי ישראל לדורותיהם רק הולכת ומתעצמת ככל שמתקדמים השנים.

הניסיון לראות באדם את מקור האמת מתערער כיום מאוד

מכל האמור נגזרת מציאות נוספת, שהיא לא פחות משמעותית, ואולי אף יותר. כאשר בני האדם מחפשים את האמת ורוצים להפעיל את כוחם בגילוי האמת – את מה הם מפעילים? בעזרת מה הם מחפשים את האמת, ואת הדרך שהם אמורים לנהוג בה?

התפיסה החילונית, ואפילו השמרנית, ואפילו הדתית-נוצרית, סומכות בהכרח על האדם עצמו. הן מתבססות על יכולת האדם לברר את האמת מבין הדרכים השונות. ה’פנס’ שבו האדם אמור להשתמש בשביל לסלול את דרכו בחושך הבלבול שקיים בעולם, הוא הכוח האנושי הקיים בתוכו. איתו הוא אמור לפלס את דרכו במציאת הדרך.

אולם מה שקורה בעולם בתקופה האחרונה מערער את התפיסות הללו מאוד. ישנם מאמרים ומחקרים רבים שמצביעים על כך שהאנושות הולכת ומאבדת את האמון שלה ביכולת להבין מה קורה כאן בעולם. קצב ההתפתחות המהיר של העולם מייצר ללא הרף שינויים מרחיקי לכת. מקורות פרנסה כבר אינם יציבים כבעבר. אנשים נדרשים להסתגל במהירות למצבים חדשים ומורכבים, ולא פעם מאבדים את מקור פרנסתם. האובדן הזה גורם לאנשים לתהיות, ולחוסר הבנה כיצד להתנהל בעולם הזה.

הבינה המלאכותית שתופסת מקום הולך וגדל בשנים האחרונות מאיצה מאוד את התהליך של איבוד מקומות העבודה. כיום בכל רגע נתון מפוטרים עובדים בכמות אדירה בגלל הבינה המלאכותית. הצפי כיום הוא שכחצי מבעלי המשרות במשק יפוטרו בסופו של דבר.

הבינה המלאכותית, עם יכולות עיבוד המידע האדירות שלה, לכאורה נותנת מענה לבלבול הגדול של האנושות. היא הפכה והופכת מיום ליום לסוג של מצפן. היא נעשית מפת דרכים, שרק על בסיסה האדם יכול להחליט מה לעשות, מה נכון, מה הכי יעיל ולאן לכוון את דרכו. כי בתוך כל הסבך המטורף כל כך של המציאות המשתנית בכל רגע נתון, האדם כבר לא מרגיש שהוא יכול לסמוך על עצמו בכלום. אולם במקום ליצור לאדם בהירות, היא משאירה אותו אבוד, תלותי ומבולבל.

הבינה המלאכותית גורמת מלבד הנזקים האדירים בשוק התעסוקה, גם נזקים נוספים רבים. נכון להיום ניתן בקלות רבה לייצר הקלטות ואפילו צילומי וידאו מזוייפים, שבהם אדם כביכול אומר דברים נוראיים. הדברים הללו כבר משמשים להכפשה, להלבנת פנים ואפילו לעיוות דין. בקלות רבה ניתן לייצר הקלטות של אישים שכביכול אומרים דברים מזעזעים, וכך להכפיש אותם או לאיים עליהם ולסחוט אותם, וכפי שלמרבה הצער אכן קורה במציאות. הבינה המלאכותית מתעתעת באמון של בני האדם במידע שהם נחשפים אליו. היא מסוגלת להציג כזב כאמת, באופן שקשה יותר ויותר לזהות אותו. כל זה שומט את הקרקע מתחת לרגליו של האדם, וגורם לו לאבד את האמון ביכולת שלו לברר את האמת ולהגיע אליה.

נוסף לכך, גם רמת האמון שיש כיום בארץ במערכות המשפט, ובהנהגה הפוליטית, הצבאית, המדינית והכלכלית – היא נמוכה ביותר. רבים איבדו את האמון, בעקבות מחדלים חמורים שנחשפים כל העת. גם כאשר התקשורת מייצרת עדריות ונהירה אחרי מנהיגים מפוקפקים, המציאות מתנפצת פעם אחר פעם בַּפָּנִים.

האדם כבר לא יכול לסמוך על התפיסות והערכים הישנים, וגם לא על שכלו. נותר לו לסמוך רק על הבינה המלאכותית, שכבר עכשיו מטביעה אותו בעברי פי פחת. אנו צריכים להיות מודעים לזה שהעולם נמצא כבר עכשיו במציאות חמורה של איבוד שליטה של האנושות על עצמה. מומחים רבים שחוקרים זאת מראים בפשטות כיצד הדבר הזה קורה כבר עכשיו לנגד עינינו.

הבעיה הגדולה ביותר מכל הבעיות הללו היא אובדן העוגן. אין במה להאחז. האדם כבר לא יכול לדעת ‘מי נגד מי’, לאן הולכים, מה נכון ומה לא נכון, מה רצוי ומה לא רצוי. הוא נותר אבוד. לכן ישנו כיום תיעוד נרחב על הפחד הנפשי הקיומי שאופף את העולם, שהולך ומתגבר במימדים עצומים[1].

באיסלאם אין בירור של האמת אלא דבקות עיוורת בהבלים

אם ננסה להתייחס בקצרה גם לזווית של העולם המוסלמי, נבין שיש כאן טירוף מערכות קיצוני לכיוון השני. באיסלאם האמת היא מאוד ‘מוחלטת’. הם כלל לא מתיימרים ‘לחשוב’. הם נעולים לגמרי על הדרך שלהם. ובאמת, אין להם כל כך על מה לחשוב. אם הם היו קצת חושבים, הם היו מבינים שאין שום בסיס הגיוני לחשוב למשל שהאמונה השיעית היא נכונה יותר מהאמונה הסונית, או ההיפך. לכן ממש אסור להם לחשוב. הם מוכרחים ללכת באופן טוטאלי בדרך שלהם. וכיוון שלפי כל אחד מהפלגים הללו של האיסלאם הדרך השניה היא כופרת ודינה הוא מוות, אז כולם נכנסים לסחרור של הריגה וג’יהאד בלתי פתיר. הדרך היחידה מבחינתם היא רק ללכת עד הסוף, בלי לחשוב אם זה בכלל נכון או מה המקום של השני. מה שמוטל על המאמין מבחינתם זה להשמיד את הדרך של כל אלו שכופרים במה שהוא מאמין בו. לכן העולם המוסלמי נמצא בסחרור מוחלט של ג’יהאד הדדי בלתי פתיר.

כמובן שאין שם שמץ אמת. הרי הנביא שלהם אומר מצד אחד שהוא מאמין לגמרי בתנ”ך היהודי, ומצד שני משבש אותו שיבושים כל כך נלעגים ומביכים. לא צריך להתאמץ כדי להיווכח בהבל והשקר הגמור שבדבריהם. האמונה שלהם בבחירת ישמעאל סותרת לגמרי את התורה שלנו, שהם במפורש לא חולקים עליה. הם גם לא אומרים שמאז שלא האמנו במשיח שלהם אז הבחירה עברה אליהם (כפי שאומרים הנוצרים). הם פשוט מספרים סיפור אחר של מה שהיה, תוך כדי אמונה בתנ”ך שלנו. זהו אבסורד בלתי נתפס. על כל מה שסותר את האמונה שלהם הם אומרים שאלו פסוקים משובשים שלנו. וזאת למרות שהם מודים בכל הפסוקים המורים על הנצחיות שלנו. זה לא יאומן עד כמה דבר שהוא כל כך הזוי תופס כל כך הרבה אנשים.

יש לנו יכולת לברר את האמת בתורה וזה העוגן שלנו

בשונה מכל זה, היהדות מחפשת את האמת בדרך אחרת. לא על בסיס הכוח האנושי עצמו, אלא על בסיס היכולת האנושית להבין את התורה ואת מצוותיה. כלומר כשאנו מחפשים את האמת אנו לא מפעילים רק את עצמנו, ואנו לא צריכים לשאוב מתוך ליבנו את האמת ואת הדרך הנכונה ללכת בה. אלא הדבר שהנשמה האלוקית שבקרבנו מסוגלת לעשות הוא לחדור לעומקים גדלים והולכים של התורה.

אנו לא זקוקים לבינה מלאכותית כדי למצוא את דרכנו ואת האמת שלנו. אנחנו יכולים אולי להיעזר בה למטרות טכניות מסוימות, אבל לא כדי לדעת איך לחיות את החיים שלנו, מה הערכים שלנו ומה הדרך שלנו בעולם. ה’ נותן לנו את האפשרות להבין את תורתו ולגלות את האמת שבה. אנחנו צריכים להתאמץ ולעיין בה, לטהר את ליבנו כדי לחפש את האמת שבה ולהתפלל לזכות למצוא אותה. והקב”ה נותן לנו דרך התורה את התשובות למציאת דרכנו.

ה’ הוא גם המבטח שלנו. אנו לא מפחדים ממהפכת הבינה המלאכותית, ולא דואגים מאין תהיה פרנסתנו. כי מי שמפרנס מקרני ראמים עד ביצי כינים, ומי שענה לנו בכל שנות ההיסטוריה – הוא יעננו. הוא זה שפותח את ידיו וּמַשְׂבִּיעַ אותנו ומגן עלינו. כשאנו יודעים שאנו בידיו הטובות, אנו יכולים להרפות מדאגה ולבטוח בו, גם כשהעולם מתהפך:

אלוקים לנו מחסה וָעֹז, עזרה בצרות נמצא מאד. על כן לא נירא בהמיר ארץ, ובמוט הרים בלב ימים… המו גוים מטו ממלכות, נתן בקולו תמוג ארץ. ה’ צבאות עִמָּנוּ משגב לנו אלוקי יעקב סלה. לכו חזו מפעלות ה’ אשר שָׂם שַׁמּוֹת בארץ. משבית מלחמות עד קצה הארץ, קשת ישבר… הרפו ודעו כי אנכי אלוקים, ארום בגוים ארום בארץ. ה’ צבאות עִמָּנוּ משגב לנו אלוקי יעקב סלה.

(תהילים מו, ב-יב)

כל מה שמתרחש לנגד עינינו בעולם יהווה בירור עצום בין אמונות השקר והשווא לבין אמונת ישראל. מתוך כל הבלבול יתגלה דבר האמת שהיה קיים מראש, ומשפט הצדק שעומד לעולם. מכאן אנו צריכים לשאוב ביטחון גדול, ביחס לעתיד המתרגש על העולם מדי יום ביומו עכשיו ממש.

הדבקות באמת שבתורה נותנת עוגן של ביטחון גם לכל ההתמודדויות

יש כאן גם יסוד שמהווה עוגן עבורנו לכל ההתמודדויות שיש לנו בחיים. בחטיבת הפסוקים הנוכחית במזמור קיט דוד מזכיר שהוא צריך להתמודד עם רשעים ובוגדים, רודפים וצרים. אך הם לא מצליחים לערער אותו, ולהכניס ספק בלבו האם הוא יצליח להתמודד נגדם ולהתגבר על רדיפותיהם. הוא לא מתבלבל בשאלה האם הוא צודק או שמא הם צודקים. הוא לא מתלבט האם יש לו תקווה או שהוא חסר סיכוי. מהבחינה הזו, העובדה שהוא מחפש את האמת לא מספיקה. כי אם הוא היה צריך להמציא את האמת מעצמו, הוא עלול היה שלא למצוא אותה לעולם. הרי יש אינספור אפשרויות לחשוב מה היא האמת. אבל דווקא בגלל ש”ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך”, אז יש כאן אמת מוחלטת שמתחילה מייסוד העולם ועד סופו. היא גם עומדת לעד, והיא במשפט צדקו של ה’. זו היא האמת של התורה, וה’ יתברך מגלה לנו אותה.

ממילא אדם יכול להיות בטוח שה’ יראה את עוניו ויחלץ אותו, אם הוא דבוק לאמת של התורה ולא שוכח אותה: “ראה עניי וחלצני כי תורתך אל שכחתי” (פס’ קנג). זה העוגן שלו, ממנו הוא יודע בביטחון שה’ יחלץ אותו מעוניו. זה לא רק ביטחון שה’ עונה לקוראיו, אלא זה מתחבר למחויבות של למשפט צדקו. כיוון שמשפטו של ה’ הוא בצדק, הוא לא ייתן ליראיו להאבד בעוניים. ודאי שהוא יושיע אותם. לכן האדם גם יכול להיות בטוח שה’ יריב את ריבו ויגאל אותו, כי הכל נובע מאמרתו שמחייה אותו – “ריבה ריבי וגאלני לאמרתך חַיֵּנִי” (פס’ קנד). להושיע צדיק מיד רודפיו וצריו זו אמרתו של ה’, ולכן היא מחייה כל כך. לכן גם “רחוק מרשעים ישועה כי חקיך לא דרשו” (פס’ קנה). גם אם כרגע הרשעים משגשגים ומצליחים, זו הצלחה זמנית בלבד. כי האמת של התורה היא נצחית, ומשפט צדקו של ה’ הוא נצחי. ועל פי המשפט הזה הרשעים עתידים להכשל ולהאבד.

 אמנם משפטו של ה’ איננו רק דין. משפט ה’ הוא רחמים וחסד. אם המשפט היה מבוסס רק על מצליחנות בתחום הַצַּדִּיקוּת, אז לא היה ניתן לצפות לישועה. שהרי מי יצדק לפניך בדין. אבל בגלל ש”רחמיך רבים ה'” (פס’ קנו), ומשפט צדקו של ה’ מבוסס על רחמיו הרבים – אז “כמשפטיך חַיֵּנִי” (שם), ו”כחסדך חַיֵּנִי” (פס’ קנט). על רחמי ה’ וחסדיו אנו בטוחים. זו גם הסיבה שלמרות שרבים הם רודפיו וצריו של דוד, והוא עומד מול בוגדים ונאלץ להתקוטט איתם – הוא איננו מפחד. הוא יודע שזה לא אמור לגרום לכשלונו, כי הוא מחזיק חזק בעדותיו של ה’ ושומר על אמרתו: “רבים רֹדְפַי וצרי, מעדותיך לא נטיתי. ראיתי בֹגְדִים ואתקוטטה אשר אמרתך לא שמרו” (פס’ קנז-קנח). כמו שהדבקות באמת של התורה נותנת עוגן לדעת מה נכון לעשות, כך היא גם נותנת עוגן של ביטחון בהתמודדות מול רשעים, ובכל ההתמודדויות שבחיים.

זה יסוד כל כך חשוב, שצריך להיות חלק מאיתנו. לא רק בתור עוגן ביחס לעתיד או להווה המשתנה במהירות לקראת העתיד. בכל ההתמודדויות התמידיות שלנו אנו צריכים לחזור לעוגן של נצחיות האמת של התורה. אנו צריכים לחשוב תמיד מה האמת של התורה ואליה להיצמד; מבלי להתבלבל ממאורעות החיים, מהרודפים והבוגדים, ומהצרים והרשעים. ממילא נוכל לבטוח שאם אנו נצמדים אל התורה, אז רחמיו של ה’ רבים והוא יושיענו.

[1] לאחרונה מתפרסמים מאמרים וגם שירים שמראים שהעולם החילוני נעשה מודע יותר ויותר לפחד הקיומי הזה. אולם הוא איננו יודע כיצד להתמודד איתו.