שיחות מאת מו”ר הרב שמואל טל שליט”א | גיליון 264 | כד כסלו תשפ”ד

“ועשאום ימים טובים” – העשייה הנדרשת לעורר הארת חנוכה

ניסי חנוכה מאירים ומתחדשים בזמן הזה כבימים ההם

אנו מצויים בדורנו במאבק קשה מאוד בין הקדושה והטומאה. תרבות יוון החשוכה מפילה חללים רבים בעם ישראל. בתוך החשכה הזו מגיעים ימי חנוכה ומאירים את נשמתנו ודרכנו. אנו זקוקים עד מאוד לקלוט את ההארה המיוחדת של הימים הללו, ולמלא בה את כל חדרי ליבנו.

רבי לוי יצחק מברדיטשב זיע”א מביא בשם האר”י הקדוש שכל הניסים וההארות שנתגלו בימי הקדמונים מתגלים בכל שנה ושנה. בפורים מתגלים הנסים והחסדים שנתגלו בימי מרדכי ואסתר, בשבועות מתגלה בכל שנה הארת מתן תורה, ובחנוכה מאירים בכל שנה הנסים והחסדים שנעשו לחסדים הקדושים (קדושת לוי, קדושה ראשונה).

 עוד מוסיף רבי לוי יצחק ומבאר בזה מדוע דווקא על ניסי חנוכה ופורים תיקנו חז”ל ימים טובים, ולא על ניסים רבים אחרים שנעשו לישראל, כדוגמת מלחמות סיסרא וסנחריב:

אלא, הנס שראו אבותינו ונביאים הקדמונים ואנשי כנסת הגדולה שעשה גם כן פעולה במעשינו הטובים שאֵלו החסדים נתגלה בכל שנה ושנה ובכל דור ודור ומאירים אלו הנסים לפי גודל מעשיהם אשר עשו הקדמונים שיתגלה תמיד – עשאום יום טוב, כגון חנוכה ופורים ושלוש רגלים. אבל במלחמות סיסרא וסנחריב וכדומה להם, ראו הקדמונים שלא היה כח בידם שיתגלה זה ההארה לזה הנס והחסדים ההמה בכל דור ודור ובכל שנה ושנה, לכן לא עשאום ימים טובים.

וזה היה כוונת אנשי כנסת הגדולה: “שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”, כלומר שאלו החסדים והניסים וההארות שהיו אז בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול, נתגלה עד עכשיו, בזמן הזה. וגם בנוסח ד”על הנסים” נאמר גם כן: “ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה”, ולכאורה תיבת “ופורקן כהיום הזה” אין לו הבנה. ולפי עניות דעתי יתכן לומר, כלומר, שכהיום הזה הפורקן והתשועה שהיה אז בימים ההם, בימי מתתיהו כו’. וזהו “לשנה אחרת עשאום יום טוב וקבעום בהלל ובהודאה” (שבת כא ע”ב), כלומר, שקבעו שאלו ההארות והנסים והחסדים יהיו תמיד, ובזה אנו ממשיכין ההארה תמיד בכל זמן. וזה “קבעום”, כלומר שקבעו אותם בכל דור ודור.

(שם)

יש מהניסים שנעשו לאבותינו שלא היו אלא לשעתם. אולם ניסים שראו חכמינו ברוח קודשם שהם מאירים בכל שנה ושנה מחדש – אותם הם קבעו לדורי דורות. לפיכך אנו מברכים: “שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”; בזמן הזה ממש מתעוררים ומאירים שוב הניסים שנעשו לאבותינו. זהו זמן מסוגל ביותר לישועות גדולות, אשר כל כך נחוצות לנו בדורנו. אם כן, ננסה ללכת בעקבות המשך דבריו של רבי לוי יצחק, בהם הוא מבאר כיצד זכו החשמונאים לעוררר את ההארה המיוחדת של נס חנוכה. מתוך כך נוכל גם אנחנו לעורר יותר ויותר את ההארה הזו בדורנו,  ולהביא אותה לידי גילוי.

ישנם ניסים הנפעלים מכוח הנהגת התורה את העולם להיטיב לישראל

רבי לוי יצחק מסביר שעל ידי הדיבור שלנו אנו מעוררים ופועלים את התחדשות הניסים, כמו למשל בהגדה של פסח ובקריאת מגילת אסתר:

ועתה נבאר למה לא נקבע לקרות מגילת חשמונאי ובניו כמו מגילת אסתר. כי דע, על ידי מעשינו הטובים מתעורר התעוררות העליונים (עיין זוהר לך לך פח ע”א), ועל ידי הדיבור של עמו בני ישראל מתעוררין אותן האותיות שנתעוררו אז בזמן הנס, כי כל מה שאדם מוציא מפיו הוא ממשיך לעולמות העליונים ולעולמות התחתונים אותן האותיות. וזה הנאמר בכתבי הקדוש האר”י ז”ל: “וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח” (נוסח הגדה של פסח), וכתב האר”י ז”ל: הרי זה משובח “בחסדים”, כיוון שיוצא מפיהם של עמו בני ישראל סיפור הגדה והאותיות של חסדי המקום לבית ישראל, אזי אלו האותיות מעוררין חסדים לכל העולמות שתמיד יעשה עמנו האל ניסים ונפלאות לטובה. וכן בקריאת המגילה מעוררין האותיות החסדים, ונקשר באלו הדיבורים, כמו שביארנו במקום אחר ד’דיבור’ לשון מנהיג.

(שם, קדושה שניה)

רבי לוי יצחק ממשיך ומסביר שבריאת העולמות והנהגתם היא באמצעות אותיות התורה. כאשר ישראל מקיימים את רצון ה’ ומדברים בדברי תורה, אז אפילו עולם הטבע מוכרח לעשות את שליחותו ולמלא את ייעודו שלשמו נברא – למען עם ישראל. זו מהותם של ניסים המתרחשים שלא באמצעות פעולות גשמיות של עם ישראל, אלא שהטבע עצמו מתגייס למען עם ישראל. לפיכך מוסבר מדוע בפורים תיקנו חכמים לקרוא את מגילת אסתר, שנעשתה לחלק מכתבי הקודש ומן התורה שבכתב:

וזה היה הנס של מרדכי ואסתר, שלא עשו שום פעולה גשמיות. כי גם מה שזימנה אסתר להמן לא עשתה פעולה להצלה, רק כמאמר חז”ל: “מה ראתה אסתר” וכו’ (מגילה טו ע”ב), כי הנס היה מקודם, “בלילה ההוא נדדה שנת המלך” (אסתר ו, א). וכן נבראו העולמות, שכל העולם והטבעיים יעשו שליחות רצון עמו בני ישראל. וכך עלתה במחשבה לפניו, שטבעיים יעשו שליחות עמו בני ישראל, ולא יעשו התחתונים שום פעולה גשמיות. לכן זה הנס קורין, והמגילה הוא תורה, פירוש מכ”ד ספרי הקודש. כי תורה היא חיות העולמות והנהגות העולמות, שהטבע יעשה שליחות לעמו בני ישראל, ולא יעשו התחתונים שום פעולה גשמיות.

(קדושת לוי, שם)

בחנוכה הנס התרחש מכוח מסירות נפשם של החשמונאים על הקדושה

לעומת זאת, הנס בחנוכה נס של מלחמה. מלחמה קשה מאוד שעם ישראל נדרש להילחם בעצמו, וכך הוא גם הגיע לניצחון. זו הייתה עשייה שדרשה גבורה אדירה בגוף ונפש, לצאת להילחם כנגד צבא אדיר וגדול עשרות מונים. כיוון שהנס הגיע דרך הפעולות של עם ישראל, ולא דרך הירתמות הטבע להנהגת העולם באותיות התורה, לכן לא נקבעה מגילה לנס חנוכה:

לכן לא נעשה מגילה ותורה מנס חשמונאי, כי היה איזה סיוע ופעולה ממעשה התחתונים. כי היה דרך מלחמה, והתורה היא כמו שהיה העולם בתחילת הבריאה קודם חטא אדם הראשון. ותחילת הבריאה שכל הטבעיים יעשו שליחות עמו בני ישראל, ולא יצטרכו לפעולת התחתונים.

(שם)

בעומק דברי קודשו של רבי לוי יצחק, הוא עורך חילוק יסודי בין ניסים שהם חלק ישיר מההנהגה האלוקית את העולם, לבין ניסים ייחודיים שמתחוללים מתוך התערבות אנושית משמעותית. ישנם ניסים גדולים שנעשו לעם ישראל, שהגורם האנושי בהם הוא מזערי. המופתים שהיו למשל ביציאת מצרים, הם מופתיים אלוקיים לחלוטין. אמנם משה ואהרון התבקשו לעשות פעולות שונות, אך לא היה זה אלא בכדי ‘לעורר’ את הנס, שבמהותו הוא טבעו המקורי של עולם הטבע – לפעול למען עם ישראל. כך גם בימי מרדכי ואסתר, הפעולות שלהם לא היו הדבר שחולל את הנס, אלא הם רק פעלו באופן סמלי כדי לעורר את הישועה האלוקית. ממילא מה שנדרש בכל שנה ושנה כדי לשוב ולעורר את אותה ההארה הוא בעיקר לימוד התורה, שמעורר את הטבע המקורי של העולם.

אמנם בחנוכה התרחש נס אחר. הישועה בחנוכה לא הגיעה מצד טבע העולם, אלא מצד מסירות נפשם של החשמונאים לצאת ולהילחם למען ה’. האם אנו מסוגלים לדמיין את עצמנו יוצאים כמאה איש לקרב כנגד רבבת חיילי אוייב? מסירות הנפש הבלתי נתפסת שלהם לצאת לקרבות עקובים מדם כנגד כל הסיכויים, היא זו שפעלה את הישועה האלוקית שנשלחה להם ונתגלתה דרכם. החשמונאים התערבו בסדרי בראשית. הם עשו מסירות נפש עצומה והתערבו במציאות. באופן טבעי מה שהיה אמור לקרות – זה חורבן עם ישראל. אך הם דווקא התגברו והביאו ישועה לעם ישראל.

רבי לוי יצחק אומר שכאן לא היה רק עניין ‘לעורר’ את עולם הטבע שיונהג לפי מהותו התורנית. כאן היתה מסירות נפש  אנושית כחלק מרכזי מהנס. לפיכך ההארה שנמשכת לדורות בכל שנה ושנה בנויה על כך שיש פה בני אדם שמוסרים את נפשם למען הישועה. כאן לא רק קוראים את המגילה ובאה הישועה, אלא עלינו ממש לפעול בעצמנו את המציאות. הדגש הוא על הפעולה שלנו, שכך חוזרים ומשחזרים את הנס של החשמונאים:

וזה “עשאום יום טוב וקבעום בהלל ובהודאה”. כי לכאורה, “עשאום יום טוב” אין לו הבנה. ואפשר דקאי על נרות חנוכה, כי בשעה שדולקין נר חנוכה אסורין הנשים בעשיית מלאכה (שולחן ערוך או”ח תרע, א). ולפי מה שכתבתי כך הוא הפירוש, דלפי מה שנתבאר דעל ידי דיבורינו ועשיותינו אנו ממשיכין החסדים והאורות למטה על כנסת ישראל, והנה כך הוא הסדר, שביום טוב מעצמו על ידי קדושת היום טוב נפתחו שערי האורות והחסדים למעלה, רק שכל אחד על ידי עשיותינו המצוות הנאמרים ביום טוב הוא ממשיך החסדים והאורות למטה, כגון בפסח נפתח שערי החסד, ובשבועות תפארת. ותליא בכוונתינו, אם מכוון הרבה בה וישמח במצוות הנאמרים ביום טוב זה מאוד, הוא ממשיך שפע רב לכל העולמות ולכל היכלות ולכל הנשמות ולכל המלאכים… ואם חס ושלום רחמנא ליצלן בהיפך, השפע נתמעט מעט מעט…

וזה “עשאום יום טוב וקבעו בהלל ובהודאה”, כלומר, שבצדקת מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו, גרמו שלמעלה נפתחו שערי החסדים ושערי נסים ונפלאות ואהבה לעמו בני ישראל בח’ ימי חנוכה, מה שלא היה עד ימי מתתיהו כהן גדול. וזהו “עשאום יום טוב”, שנפתחו למעלה ההארות והאהבה והנסים והחסדים לישראל בשמונת ימי חנוכה. “וקבעום בהלל ובהודאה”, כלומר שעל ידי ההלל והודאה ימשיכו אותן ההארות והחסדים והנסים למטה.

(שם)

החשמונאים יצרו בעצמם את הימים טובים. אלמלא המסירות נפש והעשייה המדהימה – זה לא היה קורה. הם אפילו לא עשו זאת על ידי הוראה של נביא, אלא הם הלכו בפשטות למסור את הנפש על ה’, ובזה הם שינו סדרי בראשית. כיוון שההארה בחנוכה נובעת מתוך הפעולה שהם עשו, לכן גם המצווה בחנוכה היא פעולה של הדלקת נר, שבזה נפתחים שערי האורות:

ואפשר גם על ידי נר חנוכה נפתחו האורות למעלה, ואור גורם לפתיחת אור. ועבור שישראל בעצמם עשו בזה פעולה שיפתחו אורות למעלה בימי חשמונאי ובניו, נתקנה זאת המצוה, והיא דרבנן, ואנחנו הוא הגורם שיפתח האורות, כי היא תורה שבעל פה, ואנחנו כנסת ישראל, וכיוון שאנחנו נשמת ישראל תיקנוה, צריך כל אחד ואחד להדליק נר חנוכה. לא כן נר שבת ויום טוב שהיה מפי הקדוש ברוך הוא, תורה שבכתב, ומעצמו נפתחין, שהיא תורה שבכתב, לכן די בנשים, ואין צריך כל אחד ואחד להדליק נרות של שבת, כי די באור אחד שבבית שיפתחו שערי האורות למעלה. אבל בנר חנוכה שאנחנו כנסת ישראל תקנוה, לכן המהדרין נר לכל אחד ואחד (שבת כא ע”ב), כדי שכל אחד ואחד בשורש נשמתו יפתחו האורות למעלה. כן מהרה ישפיע האל הטוב אורות וחסדים לכל עמו בני ישראל, אמן סלה.

(שם)

 גם בדורנו עלינו לגלות מסירות נפש כדי לעורר את הארת חנוכה

כאשר אנו מדליקים נרות חנוכה כיום, זה עלול להסתכם בפעולה נעימה ונחמדה, בפרט אם עושים זאת בשירים ומטעמים. אך אין כאן מסירות נפש. אנו לא לא מוסרים נפש כשמדליקים נרות. היו אמנם תקופות שיהודים היו צריכים למסור נפש בהדלקת נרות, כמו במחנות ההשמדה ובגטאות וכדומה. כבר בגמרא מדובר על כך שהיו זמנים שבהם היו מדליקים את הנרות בתוך הבית מפחד הגוים. אך כיום אין את הסכנה הזו ואין מסירות הנפש הזו.

אלא שלאמיתו של דבר מסירות הנפש הזו שייכת גם בימינו. המלחמה של החשמונאים הייתה אמנם מלחמה פיזית, אך עיקר המאבק שלהם היה על הקיום הרוחני של עם ישראל. היוונים לא רצו להרוג את עם ישראל, הם רצו רק לטמא ולהחטיא אותו – “להשכיחם תורתך”. מי שהסכים להתיישר לפי הרוח היוונית, היה יכול לבלות בנעימים באיצטדיונים שלהם ולהנות מכל הטומאה שהם הציעו. המאבק של החשמונאים היה מאבק שכולו רוחני.

כמו בימי החשמונאים, גם בימינו עיקר המאבק שלנו בעולם הוא מאבק רוחני. אנו זקוקים שהקדושה תנצח. ישנו כיום קרב גדול ונורא על הקדושה של עם ישראל. עלינו להבין מה אמור להיות התפקיד שלנו במאבק הגדול הזה. לצערנו, ישנם אנשים שנמצאים במצב של תרדמה, שלא מבינים שאנו במאבק רוחני. הם חושבים שמצבנו יחסית בסדר, ואולי יש כמה בעיות קטנות פה ושם שצריך לתקן, אבל במבט הכללי אנו במצב טוב. עלינו להתעורר! אנו לא במצב של שלום אלא במצב של מלחמה רוחנית. אנו מוכרחים להבין שעלינו להתחבר לגבורת החשמונאים, שגם היו במלחמה הזאת, ולשאוב תעצומות ממה שהם עשו בימים ההם – אך בזמן הזה.

לכן כהמשך לדבריו הקדושים של רבי לוי יצחק, אנו אמורים להבין שבדור שלנו נדרשת הרבה מאוד מסירות נפש כדי לדבוק בקדושה ובטהרה, וכדי להדליק את האור בדור שהוא כה חשוך. אנו נמצאים במצב שהחושך של יוון מכסה את העולם, בכל עיר ועיר. כל כך הרבה יהודים יושבים בחושך. הם לא זכו לראות את האור. אפילו רבים מאלו שגדלו במשפחות שומרות תורה ומצוות יורדים לרחוב ועושים את כל השטויות שבעולם. הם לא מוצאים את עצמם ומתרחקים. הם סובלים סבל עצום בתוך עצמם, שלא לדבר על המשפחות שלהם. כל הטומאה של המדיה שחודרת לכל מקום היא איומה ונוראה. מי שחושב שבאופן טבעי הכל יהיה בסדר – טועה. אנו מוכרחים להבין שאנו במאבק רוחני מאוד לא פשוט. נדרשת הרבה מאוד מסירות נפש על הקדושה. גם לשבת ללמוד תורה בדור כזה זו מסירות נפש. יש הרבה מאוד מניעות להחזיק בתורה ולהיות דבוק בה, ולא להימשך אחרי בלבולים שיש מסביב. ההתגברות על היצר הרע, המלחמה על ההתקדשות ושמירת הטהרה, המאבק להיות בשמחה ולא להישאב לעצבות, כל אלו ועוד הם העשייה שאנו יכולים וצריכים לעשות במסירות נפש בדורנו, כדי לעורר ולפעול מחדש את הארת החנוכה והניסים הגדולים שנעשו לחשמונאים. 

אנו אמנם לא יוצאים לקרבות ולא נלחמים בפילים כפי שנלחמו החשמונאים. אך גם בזמן החשמונאים זו לא היתה עיקר גבורתם. גבורתו של החשמונאי שיצא למלחמה לא הייתה ביכולת שלו לרוץ ולתקוע חנית בבטן הפיל. הגבורה שלו הייתה בעצם המסירות שלו להילחם בצבאות ה’. אמנם אנו אומרים: “גיבורים ביד חלשים”, אך הכוונה בזה היא לגבורה חיצונית. גבורה פנימית היא כגבורתו של דוד: “אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי, אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בטוח” (תהילים כז, ג). דוד נלחם בגבורה ובלי פחד כי הוא היה דבוק בה’. הוא ידע שהוא מוכרח לעשות את מה שנדרש ממנו לעשות עבור עם ישראל. עם האמת הזו ניתן להתגבר מבלי לפחד מכלום. זו היתה הנקודה הבסיסית שאיתה חיילי יהודה המכבי יכלו להרוג פילים. בלעדיה הם לא היו מצליחים במלחמה. וכך מתואר בספר מכבים, שעיקר ההכנה שלהם למלחמות לא הייתה הכנה גשמית למקצועיות בקרב, אלא צומות ותפילה. הם היו לגמרי עם ה’, והאמינו שעם ישראל חייב לנצח. לא יכול להיות מצב שהטומאה תנצח את הקדושה.

מבחינה זו הפילים, שהיו סמל הצבא היווני, מסמלים את הגודל הפיזי, שבא לנצח מחמת גודלו ועוביו, ולא מחמת רוחניותו או צדקת דרכו. לכן העשייה שאנו לומדים מהחשמונאים היא לאו דווקא עשייה של לדקור פילים, אלא מעשי גבורה של נצחון היצר הרע והטומאה.

על ידי חיבור לגבורה הפנימית נזכה להאיר את הדור ונזכה לישועות גדולות

אנו זקוקים למקום הזה, לגבורה הפנימית הזאת, שהולכים עם ה’ עד הסוף. אנו צריכים להתחזק באמונה שאין שום סיכוי שהטומאה באמת תנצח את הקדושה. בסופו של דבר אנו בוודאי ננצח, בעזרת ה’. אך נדרשת מאיתנו גבורה: “איזהו גיבור? הכובש את יצרו” (אבות ד, א). גבורה אמיתית זו גבורה על היצר הרע. לכל אחד מאיתנו ישנן הזדמנויות רבות להיות גיבור. כאשר עצבות משתלטת על האדם, נדרשת גבורה גדולה להיות בשמחה. גבורה על ייאוש איננה פחותה מגבורה של מלחמה כנגד צבא אוייב. אנו נדרשים להביא לפני הקדוש ברוך הוא את הגבורה האמיתית – שבסוף היא גם זו שתנצח. כדי לקדם את הניצחון הזה עלינו להביא את הגבורה שלנו. עלינו להאמין בזה ולהיות מחוברים ומקושרים לנקודה זו כמה שיותר. כל הלימוד והעשייה שלנו אמורים להיעשות מתוך חיבור אל הגבורה הזו. מי שעושה את זה – הוא חשמונאי. זו גבורת החשמונאים, והיא תחולל בעזרת ה’ את הישועה הגדולה שאנו מצפים לה.

כשאנו מדליקים את הנרות וכשאנו עוסקים בהלל ובהודאה בחנוכה, עלינו לכוון את הלב לכך שהנר הזה ידליק את הנשמה שלנו ואת כל הנשמות של מי שמסביבנו. עלינו לכוון את הלב להמליך את ה’ על יצרנו, ועל התמודדויות שיש לנו. להיות בתודעה כזו, שמתוך כך אנו נאיר את הדור הזה ונחולל את הניסים של הימים ההם – בזמן הזה. הקדוש ברוך הוא ישפיע עלינו שפע גדול ככל שנבוא יותר עם מוכנות להיות כמו החשמונאים. יהי רצון שה’ ידליק את האור שבליבנו ונזכה ל”אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו” (ברכת יוצר המאורות), “היושבים בחושך ראו אור גדול” (ישעיהו ט, א), במהרה בימינו אמן.