דף הבית » שיחות ‘עונג שבת’ מאת מו”ר הרב שמואל טל שליט”א | גיליון 226 | כד אדר תשפ”ג
בע"ה
עיקר הכל הוא התחברות ישראל שיהיה אהבה ואחוה וריעות ביניהם, והדבר הזה פועל ישועות גדולות ומסלק כל המקטרגים כדכתיב “חֲבוּר עֲצַבִּים אֶפְרָיִם הַנַּח לוֹ” (הושע ד, יז).
וכן שמעתי מפי אדמו”ר בוצינא קדישא מורנו הרב אלימלך זצוק”ל, כששאל אותו ביחוד הצדיק המפורסם בוצינא קדישא אחיו מורנו הרב משולם זושא זללה”ה. הייתי אז אצלם, כששאל אותו בזה הלשון: אחי, למוֹד לי זה שאתה הוא פועל נסים ונפלאות ומעשים נוראים, שאוכל גם כן לפעול כך. כלל הדברים בקיצור שהשיב לו אדמו”ר, שהוא על ידי התחברות הצדיקים ואהבה וחיבה וריעות ביניהם, על ידי כן נפעלים ונעשים כל הנסים וכל הפעולות והמעשים נוראים. והודה הצדיק הנ”ל (רבי זושא) לדבריו, ואמר: בודאי כי זה עיקר הכל. ואיתא גם כן בגמרא דסנהדרין “כינוס לצדיקים, נאה להם ונאה לעולם” (עיין סנהדרין עא ע”ב), דהיינו כנ”ל.
(מאור ושמש פרשת בלק ד”ה וירא בלק)
רבי קלונימוס אפשטיין זיע”א, מחבר הספר מאור ושמש, זכה להיות תלמידו של רבי אלימלך מליז’ענסק זיע”א. הוא מתאר כאן שיחה שהיתה בין האחים הקדושים – רבי זושא ורבי אלימלך. זהו תיאור ממש מכלי ראשון: “הייתי אז אצלם”. ניכר מהדברים גם הפשטות והתמימות ששררו בין האחים, עד כדי כך ששאלה כזו יכולה היתה להישמע ביניהם: “אחי, למוֹד לי זה שאתה הוא פועל נסים ונפלאות ומעשים נוראים, שאוכל גם כן לפעול כך”.
תשובתו של רבי אלימלך אף היא מפתיעה ומופלאה. רבי אלימלך לא תולה את הניסים העצומים ושינויי הטבע שהוא חולל עבור רבבות בית ישראל בתעניות ובסיגופים הנוראים שהוא עשה. הוא גם לא תולה את הניסים בהנהגות העליונות שהוא כותב ב’צעטיל קטן’[1], וגם לא ביחודים הקדושים שהיה מייחד. הוא תולה את הכל ב”התחברות הצדיקים ואהבה וחיבה וריעות ביניהם”.
דברים אלו מופלאים ועמוקים עד מאוד, ומקופל בהם עולם ומלואו. כל כמה שנעמיק בדברים, לא נצליח לעמוד על כל עומקם וגודלם. אך ננסה בעזרת ה’ לעמוד על ביאור הדברים ולהבינם עד מקום שידנו מגעת, בבחינת “קצהו תראה”.
יש אפשרות לתפוס את משמעות הקשר בין האדם לחבריו ברובד חיצוני: הקשר החברתי משמש כאמצעי בלבד למטרה העיקרית, שהיא ההתעלות האישית של כל יחיד ויחיד. באמצעות קשרי החברות האדם מרגיע את נפשו ומספק לה את הצורך האנושי הבסיסי בחברה. הוא גם נעזר בחבריו ומתייעץ איתם בשלל נושאים שמטרידים אותו. קשרי חברות גם מאפשרים לאדם לשתף בחוויותיו ולפרוק את רגשותיו כאשר הם סוערים. אולם כאשר אדם פועל מתוך תפיסה כזו, הרצון שלו להשקיע בזולת יהיה מוגבל. כאשר עיקר המטרה היא שכל אחד יגדל בפני עצמו, השקעה מרובה באהבה ובריעות ובהעמקת והעצמת קשרי החברות עוד ועוד עשויה להיתפס כעול מכביד. גם אם האדם ינסה לקיים את מצוות “ואהבת לרעך כמוך” שהוא חייב בה, לא יהיה זה מתוך חיבה יתרה למצווה זו. זאת משום שנדמה לו שהחיוב הזה רק מפריע לו במסלול העלייה שלו.
רבי אלימלך מלמד כאן שההתחברות באהבה אחד עם שני, איננה רק אמצעי, אלא היא מטרה בפני עצמה. רבי זושא שאל מהי הדרך להגיע לעשיית מופתים וניסים. ברור ששאלה זו לא נבעה מתוך רצון חיצוני להיות ‘בעל מופת’ ומלומד בניסים. היא נבעה מתוך רצון לדעת מהי דרך העבודה העיקרית, ומתוך הנחה שדרך העבודה העיקרית היא הדרך שמביאה לידי עשיית מופתים. ומתוך תשובת רבי אלימלך הסיק רבי זושא שהדרך העיקרית היא האהבה, וכמו שאמר בתשובתו לאחיו: “בוודאי, כי זה עיקר הכל”. יתרה מזו – היא היא הדבר שפועל את כל הישועות[2].
את הענין הזה לא חידש רבי אלימלך. כבר בימי אליהו ואלישע הנביאים אנו מוצאים חבורות של בני הנביאים שחיו ועבדו את ה’ בצוותא (מלכים ב’ ב, ג-טו ועוד). גם לרשב”י היתה חבורה קדושה של תנאים שהיו לומדים יחדיו, ובזוהר הקדוש אנו מוצאים תיאורים רבים של האהבה ודיבוק החברים החזק שהיה ביניהם. כך, למשל, בעשרות מקומות הזוהר מתאר שאחד התנאים נישק את רעהו (כגון הקדמת הזוהר יב ע”א, בראשית טז ע”ב ועוד).
גם לאריז”ל היתה חבורת תלמידים, שכונתה ‘גורי האר”י’, שעסקו בתורה יחדיו בהרי הגליל. וכך כותב רבי חיים ויטאל, תלמידו המובהק של האריז”ל, בשם רבו:
צריך שיקבל עליו מצוות ואהבת לרעך כמוך, ויכווין לאהוב כל אחד מבני ישראל כנפשו, כי על ידי זה תעלה תפילתו כלולה מכל תפילות ישראל ותוכל לעלות למעלה ולעשות פרי. ובפרט אהבת החברים העוסקים בתורה ביחד, צריך כל אחד ואחד לכלול עצמו כאלו הוא אבר אחד מן החברים שלו… ומאד הזהירני מורי זכרונו לברכה בענין אהבת החברים שלנו של חברתינו.
(שער הכוונות, דרושי ברכות השחר)
יש להבין מהו שורש העוצמה הרוחנית הגדולה הטמונה באהבה זו, שכוחה כל כך גדול לפעול ישועות ושהיא כל כך חביבה בעיני ה’. ‘בכל חיבור בין נשמות ישראל שורה השכינה[3]. כשיש אהבה בין שני יהודים, האהבה הזו מולידה קדושה והארה גדולה. כמו שהאהבה בין איש ואשתו מולידה נשמות חדשות וחיים חדשים, כך אהבה בין שני יהודים יוצרת חיים ומולידה כוחות של קדושה והארה אלוקית, שמכוחם אפשר לפעול את כל הניסים והנפלאות. מכך נוכל להבין, שככל שנתקשר יותר לבני ישראל כך נתקשר יותר לקב”ה, שישרה את שכינתו על ההתקשרות והאהבה שבין בניו האהובים.
כאמור, בעיני רבי אלימלך הפסגה של העבודה איננה בכל ההנהגות הנפלאות והעליונות שהוא כותב בנועם אלימלך וב’צעטיל קטן’, אלא ב”התחברות הצדיקים ואהבה וחיבה וריעות ביניהם”. אמירה זו אינה מבטלת את החשיבות העצומה של כל דבריו האחרים, אלא כל דבריו הקדושים כלולים בתוך מה שהוא אומר לרבי זושא. הוא אומר לו שהכל תלוי ב”התחברות הצדיקים“; ככל שאדם הוגה בהנהגות הקדושות הללו ומקיים אותן הוא נהיה יותר ויותר צדיק, ואז החיבור בינו לבין חברו פועל את כל הנסים והישועות ומסלק את כל המקטרגים. כלומר ההנהגות הן מה שמכשיר את האדם להיות צדיק, ומתוך כך ‘אהבת החברים’ שלו תהיה עוצמתית ותפעל ישועות[4].
אמנם כל אהבה בין שני יהודים פועלת נפלאות ומשרה שכינה. אך ככל שאנשים יותר צדיקים, הקישור ביניהם יותר גדול וממילא הוא פועל יותר. המאור ושמש הביא את המשנה שאומרת: “כינוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים – הנאה להן והנאה לעולם” (סנהדרין ח, ה); על פי זה אפשר לומר שגם בכינוס של בינוניים ישנה הנאה לעולם, אף על פי שהיא לא משתווה להנאה העצומה שיש לעולם מכינוס של צדיקים. ככל שהאנשים שמתחברים הם יותר ויותר צדיקים, כך בהתחברות שלהם יש יותר ויותר הנאה לעולם.
על עצם האהבה העצומה ששררה בין רבי אלימלך וחבריו אנו למדים ממקורות נוספים. בסוף ספר נועם אלימלך ישנו קובץ הנקרא ‘אגרת הקודש’, ובו שתי אגרות, אחת של רה”ק רבי אלעזר בנו של רבי אלימלך, ואחת של הרה”ק רבי זכריה מנדל מירוסלב תלמידו של רבי אלימלך. אגרות אלו הן מופלאות, מדהימות ומאלפות, ומתוארות בהן דרכם של הצדיקים והנהגותיהם. באגרות אלו ישנם גם תיאורים של האהבה העצומה ששררה בין רבי אלימלך וחבריו.
וכך כתוב שם:
ממש מניחין ממון על זה – כדי לראות זה את זה, ויש להם געגועין גדולים זה עם זה, וששים ושמחים בהם יותר מבאביהם.
(אגרתו של רבי אלעזר)
ואין חילוק ביניהם כלל, ותמיד רואין חוב לעצמם וזכות לחברו. וחבורתן נאה מאוד לשמים ולבריות, שיש ביניהם אהבה גדולה כל כך יותר מאהבת אב על בנו ובעל עם אשתו, ויש להם אחדות גמור זה עם זה. כמעט כיס אחד לכולם, ואין חילוק ביניהם לבניהם אל בני חבריהם, כמעט שאין ניכר מי הם אביהם של הבנים מגודל האהבה ואחדות זה עם זה. וזה הכל, מרוב השתוקקותם ואהבתם להשלים רצון הבורא ברוך הוא בלב שלם אשר בליבם תמיד… ומסַיְעין זה לזה בעבודת ה’ יתברך ברוך הוא ותורתו הקדושה.
(אגרתו של רבי זכריה מנדל)
הסיבה לאהבה העצומה הזו שבין הצדיקים היא שככל שאדם הוא יותר צדיק, הוא איננו עסוק ברצונות הפרטיים שלו. הוא איננו מרגיש שיש לו ישות בפני עצמו, אלא הוא מבוטל כולו לקדוש ברוך הוא ולשליחות שלו בעבודת ה’, למען עם ישראל. לכן גם מידת האהבה שלו גדולה. הוא שמח ואוהב את חבריו מאוד, ורוצה בכל מאודו שגם הם יעשו את רצון ה’[5]. האהבה הזו נובעת מכך, שכאשר מטרת האדם היא לעשות את רצון ה’, הוא מעוניין שייעשה רצון ה’ ולכן הוא שמח מאוד בכל יהודי נוסף שתפקידו להיות גם כן עבד ה’.
יש החושבים בטעות, שצדיק הוא אדם שאמור להיות מנותק מחבריו ומהסובבים אותו; אך על פי האמור כאן מובן שההיפך הוא הנכון – ככל שאדם יותר מתעלה בעבודת ה’, הוא אמור יותר ויותר לאהוב את חבריו. לעומת זאת, מי שעסוק ברצונות הפרטיים שלו ותופס את עצמו כבעל יישות עצמאית – יתייחס לכל דבר מנקודת הראות המצומצמת שלו. מנקודת ראות זו יש דברים שהוא אוהב ודברים אחרים שלא, וכיוון שכך הוא גם יראה בחבריו גורמים שמפריעים לו, וממילא קשה לו להתחבר אליהם[6].
לאחר שראינו את המעלות העצומות של אהבת החברים, ננסה בעזרת ה’ לחדור לעומק הדברים, ולהסביר ביתר הרחבה את הסיבות למעלות הללו.
[המשך בע”ה בגיליון הבא]
[1] ה’צעטיל (פתק) קטן’, הינו קובץ הנהגות להתעלות בעבודת ה’ שרבי אלימלך כתב, ומופיע בתחילת הספר נעם אלימלך.
[2] גם ב’תפילה לפני התפילה’ של רבי אלימלך, מופיע היסוד של החשיבות העצומה שיש להתקשרות בין החברים בפני עצמה. אנו פונים בתפילה לה’ ש”תחזק התקשרותנו באהבה אליך”.
[3] בגמרא נאמר שהשכינה שורה בכל התכנסות של עשרה מישראל (סנהדרין לט ע”א), ומוסיף על כך בעל התניא: “שמעתי מרבותי כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד, אף שאינם מדברים בדברי תורה, תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול ותכלית משכינתא דשריא עלייהו – עד שהיה מתבטל ממציאותו לגמרי” (אגרות הקודש, כג). עוד ניכר במשנה באבות שהשראת השכינה אפשרית גם על אדם יחיד הלומד תורה, אלא שככל שמתקבצים יחד יותר מישראל שורה שכינה במדרגה גבוהה יותר (משנה אבות ג, ו; על פי הגמרא בברכות ו ע”א).
[4] כפי שנכתב במפורש בנועם אלימלך בהקשר דומה, שאהבת ישראל אצל הצדיקים היא במדרגה גבוהה יותר מאשר אצל כל אדם, ולכן דווקא הצדיק פועל ישועות להביא רפואה לחולים בכוח תפילתו שמתפלל עליהם באהב (נועם אלימלך וישלח, ד”ה או יאמר וישלח (השלישי)).
[5] בהמשך יובאו דברי רבי אלעזר בנו של רבי אלימלך, שכותב דברים אלו במפורש.
[6] גם אם הפגמים שהאדם רואה בחברו הם חסרונות רוחניים, כגון עבירות ומידות לא מתוקנות, זה לא אמור למנוע ממנו לאהוב אותו. אדרבה, צריך לבחור למקד את המבט במעלותיו של החבר ובנשמה האלוקית שבקרבו, ולא בחסרונותיו, שהם חיצוניים לו, כמו שרבי אלימלך אומר בתפילתו: “שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם”. בדרך זו אפשר להגיע לידי אהבה לכל אדם מישראל. ועיין עוד במאמר רפואות מתוקות (מטל השמים גיליון 198).
פרטים ליצירת קשר איתנו:
למזכיר הרב שמואל טל שליט”א, יצחק מאיר וייסבלום:
(עדיף מייל) b0502007887@gmail.com ,050-2007887
לרכז קליטה לרווקים חוזרים בתשובה, אמיר ברנע:
tshuvathaim@gmail.com ,050-8684018
לאתר התוכנית לחוזרים בתשובה ב”תורת החיים”
לרכזת קליטה לרווקות חוזרות בתשובה:
רבקה – 0508684106
לאתר המדרשה לחוזרות בתשובה “טהר הלב”
לרכזת קליטת משפחות בעלי תשובה, טלי מירון:
kthcbt@gmail.com , 050-7720605
לתרומות (סעיף 46):
באשראי או בביט
בהעברה בנקאית: חשבון מספר 424402, בנק 20, סניף 491. ע”ש תורת החיים
אתר טל חיים
www.talchaim.org.il
tal613613@gmail.com
דרכי הגעה למוסדות
קהילת תורת החיים ממוקמת ביד בנימין.
בישוב יש מרחבים ורוגע המאפשרים לגדול בעבודת ה’ מתוך שלווה.
הישוב נמצא במרכז הארץ, כ- 5 דקות נסיעה מצומת ראם (מסמיה) וכחצי שעה נסיעה מירושלים, בסמוך למחלף שורק של כביש 6.
הגעה בתחבורה ציבורית
מתחנה מרכזית בירושלים ניתן לנסוע בקווים הבאים:
כמו כן ישנו קו 451 (לאשדוד) היוצא מהר חוצבים, עובר דרך השכונות החרדיות ואינו עובר דרך התחנה המרכזית (קו מהדרין).