בע"ה

שיחות ‘עונג שבת’ מאת מו”ר הרב שמואל טל שליט”א | גיליון 223 | ב אדר תשפ”ג

נתינת מקום ליצה"ר בעבודת ה' – חלק ד

שיחת עונג שבת בנושא חסידות שמסרה לפני שנים רבות

תקציר החלקים הקודמים

בשלושת החלקים הקודמים עסקנו בשאלה מדוע הבעש”ט מדריך להכניס בכוונה כוונות של יצר הרע לתוך המעשים הטובים שהאדם עושה. וכן כיצד מועיל הדבר, שהלא אם הדבר רצוי לפני ה’ אזי היצר אמור להתנגד גם לכך. מתוך שהתבארה אופייה של מלחמת היצר, הובן שיש ביד האדם את האפשרות להערים על היצר, ובזה שהוא כביכול מתפשר ומכניס רצונות נמוכים בעבודתו הוא מבטל מעליו את ההתנגדות הקשה של היצר למעשיו. יתרה מזו, בכך שהאדם רותם את היצר בעל כורחו שישמש ככוח עזר בעבודת ה’, ישנה אפשרות שגם היצר ייהפך לו בעצמו למסייע.

עוד שאלנו מדוע הקב”ה סידר את הדברים כך, שתהיה לנו מטרה כזו לשתף את היצר בעבודתנו. הלא הקב”ה איננו חפץ ברע. התבאר שלעבודה של גנבת דעתו של יצר הרע יש מעלה בפני עצמה, שהיא מכוונת וממקדת את האדם שלא לעבוד את ה’ רק לצורך ההתקדשות וההתעלות האישית שלו, אלא לעשות זאת כדי לגרום נחת רוח לה’. זאת מלבד מה שהאדם יכול לזכות להפוך אפילו את הכוח השלילי של יצר הרע לכוח חיובי שמסייע בעבודת ה’, שזהו שיאו של קידוש ה’ בהפיכת הרע לטוב.

על פי הדברים שנתבארו, יעסוק חלק זה ביחס לכוחות הרע בגאולת הכלל.

גאולת הכלל והפרט מלמדות זו על זו

אמר הבעל שם טוב ז”ל בענין הכתוב “קרבה אל נפשי גאלה” (תהילים סט, יט), שהוא תפילה על גאולה פרטית של הנפש שלו מגלות היצר הרע, וכשיגָאֵל כל אחד גאולה פרטית, אז יהיה אחר כך גאולה כללית, ויבא משיח במהרה בימינו אמן, וידעו אותו מקטנם ועד גדולם לעשות הכל לשמו יתברך בלבדו.

(בעש”ט עה”ת בראשית קסו, בשם תשואות חן[1])

בדברים אלו מלמדנו הבעש”ט הקדוש יסוד גדול וחשוב, שאין לנתק בין גאולת הפרט וגאולת הכלל. הגאולה הכללית נובעת מתוך גאולת הפרט ומשלימה אותה. במקום אחר הובאו בשם הבעש”ט דברים המשלימים את אותו רעיון:

ענין גלות מצרים וגאולת מצרים: כמו שהיה בדרך כללות אומה הישראלית, כך יש בפרטות אדם אחד. וכמו ששמעתי פירוש הפסוק “קרבה אל נפשי גאלה”, כי קודם שיתפלל על גאולה כללית צריך להתפלל על גאולה פרטית לנפשו, ודברי פי חכם חן.

(בעש”ט עה”ת שמות ה, בשם תולדות יעקב יוסף)

כלומר, לא רק שגאולת הפרט והכלל קשורות זו בזו, אלא גם סדרי הגאולה וצורתה זהים; גאולתו של הפרט היא בעצם מבנה מוקטן של גאולת הכלל. הכלל העולה מהדברים הוא שניתן להקיש וללמוד מעניין הכלל לעניין הפרט וכן להפך. מתוך יסוד זה ניתן ללמוד הרבה מאוד על התהליכים המתרחשים כיום בעם ישראל. אף בעניין של שיתופו של יצר הרע בעבודת ה’, בו עסקנו זה עתה, ניתן להבין שההתמודדות עם היצר ברמה הפרטית משקפת את זו הכללית; ניתן אם כן ללמוד ממנה דרכי פעולה להתמודדות עם כוחות הרע הכלליים שבמציאות.

העיסוק בחומר הוא חלק בלתי נפרד מתהליך הגאולה

על פי האמור בחלק הקודם, נוכל לגזור את משמעות הדברים למעשה. אך טרם נבוא לבאר את מקומו של שיתוף כוחות הרע בגאולת הכלל, יש לעמוד על קומה בסיסית יותר והיא מְקוֹמָם של כוחות החומר בתהליך הגאולה. כפי שיורחב עוד להלן, כוחות החומר נצרכים לקיומה הפיזי של האומה, והם מהווים חלק בלתי נפרד ממהלך הגאולה. בדומה לדברי הגמרא שהבאנו לעיל, שבעקבות מאסרו של יצרא דעריות לא נמצאה ביצה בכל גבול ישראל, כך גם קיום האומה בכללה והתפתחות מהלך הגאולה תלויים בהתפתחותם של כוחות החומר והמעשה. החומר איננו רע מצד עצמו, ובהיותו מחובר אל הקדושה הוא אף חשוב וחיובי מאוד, ומביא לשלמות המלכת ה’. אלא שדרכם של כוחות הרוע היא להשתמש בחומר ובחומריות כדי לחבל בתהליך הגאולה ולהטות את לב ישראל מאביהם שבשמים; כפי שדרכו של יצר הרע להשתמש בתאוות החומריות של האדם כדי להרחיקו מעבודת ה’.

לפיכך, בדומה לאומנויות לחימה אשר מנצלות את כוחו של היריב בכדי להכריעו בקרב, כאשר מתעורר תהליך הגאולה יש צורך בשימוש בכוחות החומר בכדי להכריע את התהליך. יצירת קומה של קודש מצריכה שייכות חזקה ומובהקת לעולם החול; שייכות כזו אשר משמעה בפועל היא התעסקות גם ברבדים החומריים והמעשיים של המציאות – בבנין ובנטיעה.

על גבי קומה זו באה ההתמודדות עם כוחות הרוע הכלליים אשר פועלים בעולם. בדומה לעבודתו של הפרט לנקוט בתכסיסי מלחמה מול היצר, גם הכלל נדרש להתנהג בערמה, לבלבל את היצר ולנהוג בהסתר בכדי שלא ליתן פתחון פה למקטרג.

התעוררות כוחות הרע מכשירה אותנו להכרה נכונה

הסיבות לקיומן של כוחות הרוע הללו מקבילות במובנים רבים לסיבות לקיומו של יצר הרע, שנתבארו בחלק הקודם. הם נועדו לאפשר לעם ישראל לקבל שכר על ההתמודדות מולם, ובכך למנוע את מציאות הבושה שעלולה להיות לישראל אם הם ייגאלו בחסד גמור שאין בו שום שותפות מצדם. תפקיד נוסף הוא לייקר את הטוב ואת הקדושה, באמצעות הקושי שהוא מציב בהגעה אליהם. כוחות הרע שפועלים כדי להפריע לגאולת ישראל גם מכריחים את עם ישראל לגלות מתוכו כוחות חיוביים רבים ואף מסירות נפש למען הגאולה ולמען הקב”ה, ובזה הם מגדלים ומעצימים את עם ישראל מאוד. הם אף גורמים לעם ישראל לגעגועים וכיסופים אל ה’, מעצם הריחוק שהם גורמים לו[2].

אמנם כפי שראינו ביחס לאדם הפרטי, גם ביחס לכלל ישראל יש סיבה עמוקה יותר למציאות הרע בתהליך הגאולה. הקב”ה רצה לזכות את ישראל, והוא עשה אותם שותפים לו בתהליך הגאולה. עַם ישראל נתבע לפעול עִם אל, ויחד עמו להביא גאולה לעולם. אך זכות עצומה זו שגלגל ה’ לפתחנו נושאת בחובה גם סכנה. אם ביחס לאדם הפרטי מקנן החשש שתבואהו רגל גאווה בהצלחותיו ובגאולת נפשו מיד היצר, על אחת כמה וכמה עומד החשש הזה ביחס לגאולת העולם. ההיסטוריה הלא-רחוקה מעידה בפנינו על מגוון של ‘גואלי עולם’ כביכול, שנלכדו עד צוואר בשחת הגאווה[3]. בבואנו לגאול את העולם מחויבים אנו אם כן להיזהר לנפשותינו ולדקדק עם עצמנו היטב, לבל נחליף את היוצרות ונתלה בנו חלילה את התקדמותו של מהלך הגאולה.

בכדי להינצל מסכנה זו מעורר ה’ עלינו מרבצם בעת אתחלתא דגאולה את כוחות הרע:

בעקבות משיחא חוצפא יסגא (החוצפה תגדל), ויוקר יאמיר (יוקר המחיה יעלה הרבה), הגפן תתן פריה והיין ביוקר, והמלכות תהפך למינות, ואין תוכחה; בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחונָנו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימָאסו, והאמת תהא נעדרת; נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדוֹר כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מי יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.

(משנה סוטה ט, טו)

ממש כתפקידו של יצר הרע באדם הפרטי, הנועד בכדי להביאו לענווה, פועלים אף כוחות אלו להביא הכרה ודעת נכונה לכלל הציבור הפועל עִם אֵל בתהליך הגאולה. הם מביאים להכרה כי על אף מסירות הנפש שלנו אין בכוחנו להוביל את ספינת הגאולה למחוז חפצה בכוחות עצמנו. הכרה זו מכשירה את הנפש להבנה כי הספינה כלל אינה שלנו. אין לנו חפץ להיות קברניטיה ולהוביל אותה לתועלתנו האישית, כי אם להתבטל אל רצונו של רב החובל, והוא אשר יוביל את הספינה למקום מנוחתה.

מטרתן של הצרות היא לצרף את דעתנו, עד שנבוא להכרה הברורה שאין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים. ממש כמו באדם הפרטי, כוחות אלו מתחדשים עלינו בכל יום ומתגברים עלינו בכל יום ואיננו יכולים להם. אנו רואים בבירור כי אין לנו שום שליטה על מהלך הגאולה; לא על קצב המהלך וגם לא על אופיו ועל צורת התקדמותו – אנו נאלצים להכיר בכך שהדברים אינם הולכים לפי התכנון שלנו. אנו זקוקים להישען על אבינו שבשמים.

הימנעות מרתימת הכוחות החומריים הביאה לצמיחת החילונות

לפני למעלה ממאתיים חמישים שנה החלה רוח גאולת ישראל לנשב בעולם. שיבת ציון נפתחה עם התעוררותה של הנהגה תורנית לעלות לארץ לישראל וליישב אותה – לא כיחידים הבאים להשלים בה את שארית ימיהם ולהיקבר בה, כי אם כקהילות החפצות לייסד בה התיישבות מתפתחת. כך לדוגמה עלתה קבוצה של עשרות יהודים בראשות רבי חיים אבולעפיה מאיזמיר, וחידשה את היישוב היהודי בטבריה. זמן קצר לאחר מכן הגיע לשם רבי חיים בן עטר ממרוקו עם עשרות מתלמידיו (ולאחר התלבטות רבה הם בחרו להשתקע בירושלים ולא בטבריה). גם הרמח”ל עלה באותם שנים לארץ ישראל עם כמה מתלמידיו. במקביל אליהם החלה גם “עליית החסידים” מאירופה. קבוצות גדולות של חסידים החלו עולות לארץ, ובהם גם צדיקים כרבי גרשון מקיטוב גיסו של הבעש”ט, וכן תלמידי הבעש”ט רבי נחמן מהורדונקא ורבי מנחם מנדל מפרמישלן. עליית החסידים המשמעותית ביותר הייתה בראשותו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק, שעלה יחד עם כשלוש מאות מתלמידיו. תקופה קצרה לאחר מכן החלו גם גלי עליית תלמידי הגר”א. מאות יהודים, בראשות גדולי תלמידי הגר”א, הגיעו לארץ ישראל והביאו להתפתחות משמעותית של היישוב היהודי בארץ, ובהם היציאה מחומות ירושלים עתיקה ובניית שכונות חדשות, כמו גם יישובים חדשים ובהם המושבה פתח תקווה. מלבד כל הדוגמאות הבולטות הללו, היו גם לא מעט עליות נוספות של יחידים וקבוצות, חלקן אף ממש ישיבות עם עשרות תלמידים.

אולם ההתעוררות העצומה הזו לא הצליחה להתבסס. גלי העליה נבלמו, וההתיישבות היהודית בארץ בקושי שרדה. בהמשך, את מקומם של הצדיקים גואלי הארץ תפסו תנועות חילוניות שסחפו אחריהם את ההמון ופעלו להקים בארץ מדינה ככל הגויים. שומה עלינו להבין כיצד קרה הדבר; מה הוביל לכך שרוח הטהרה שפיעמה בלב שבי ציון איבדה את הבכורה לכוחות אחרים.

נראה שאחת הסיבות המרכזיות לכך נעוצה ביחס אל החומר ואל כוחות הרע שבעולם. חלק מאותם קדושים שהנהיגו את העליות הראשונות דיברו במפורש על הצורך לפעול גם בגשמיות לגאולת הארץ. אך ההנהגה התורנית שנעשתה מרכזית במשך הזמן היתה כזו שנטתה להסתגר ולהצטמצם בעיסוק רוחני בלבד. פיתוח חיי החומר בארץ, והתחברות אל רצון ה’ דווקא דרכם, לא היתה משימה שעמדה בראש מעיינם. כל שכן שהם לא ניסו למנף את הכוחות הלאומיים, הכלכליים והביטחוניים לשם הקמת מלכות ה’ בארץ ישראל. כיוון שכך, אותם כוחות שכן התמקדו בבניית חיי החומר, פעלו באופן מנותק מחיי התורה, והקימו לעצמם מלכות שפעלה במלוא עוצמתה להרחיק את ישראל מאביהם שבשמים.

צריך להישמר משכחת תכלית העיסוק בחומר

העיסוק בארץ זו אשר עיני ה’ אלוקיך בה – הוא המקשר אותנו לה’, ומשום כך גדלה חיבתנו אליה ודבקה נפשנו בה. דרך גשמיותה של הארץ נפתחים בעדנו שערי השמים.

אמנם גם בנקודה זו, בדומה לאדם הפרטי, ניצב החשש של שכחת התכלית ושל ניתוק העלול לנבוע מהתעסקות  בחומר. לדאבוננו הרב, עדים אנו היום למצב של שקיעה והתבוססות בחומרנות ובארציות. הרווחה הכלכלית היחסית שאנו זוכים לה, והגאווה הנמשכת מהחוסן הבטחוני והכלכלי העומד כביכול לרשותנו, מעמיקים את הכפירה, ומשיבים רוח במפרשיהם של אותם השואפים להעמיד קומה גשמית של אומה המנותקת מצור מחצבה.

כאן אנו נקראים לשוב ולזכור, שחלק מהתכלית של כוחות החומר והמשיכה אליהם היא בכדי שנקרא לה’ שיושיענו. הם נועדו כדי להוציא אותנו מהמחשבות ומהרצונות שלנו, ולכוף ליבנו לרצות בגאולה למען כבוד ה’ וגילוי מלכותו.

או אז תוכל ספינת הגאולה לשוט ליעדה מונהגת על ידי יחידו של עולם, עד תבוא אל התכלית הנכספת. הרשעה כולה כעשן תכלה, ומלכות ה’ תתגלה בעולם בחסד וברחמים.

[1] לרבי גדליהו ברבי יצחק מליניץ זיע”א, תלמיד הבעש”ט זיע”א.

[2] כל הסיבות הללו נתבארו במפורט יותר בחלק הקודם, בהקשר של היצר הרע.

[3] דוגמה בולטת היא הצורר הרוסי יוזף סטלין שר”י, אשר בשם גאולת העולם הקומוניסטית, עינה ורצח מבלי להניד עפעף מליוני בני אדם אשר נחשדו בצדק או שלא בצדק בהתנגדות כלשהי לשלטונו.

גלילה לראש העמוד