טל חיים
סיפור אמיתי על אישה שראתה איך ה’ עוזר לה גם במקרה פעוט וטיפשי כביכול
יאיר וינשטוק
כמה פעמים ביום אתם רואים את ההשגחה הפרטית, האם ספרתם?
פעם הייתה לי מחשבה לנהל יומן ולרשום בו את המקרים בהם ראיתי את ההשגחה הפרטית בעיניים שלי. מהר מאד נואשתי מהדבר מאחר וכל היום אצטרך לשבת ולתעד את דברי ימי… גם אם הדברים נאמרים מעט בנימת של בדיחות, הרי שתוקפם לא פג. אנו מנוהלים תחת שליטתו של הקב”ה והכל נמצא תחת שליטה. האדם עומד לפעמים נפעם כאשר הגילוי הוא גדול וחד משמעי באופן שאינו מותיר ספק, אבל כמאמר הפתגם הידוע ‘אלוקים נמצא בפרטים הקטנים’, בכל פרט ופרט מחיינו אפשר לראות איך הדברים מנוהלים בסדר ובמשטר דייקני, כאשר המחשב האלקטרוני המשוכלל ביותר בעולם לא יתקרב אל קצה קציה של פיסת נימה של ההשגחה האלוקית.
למשל:
לא מזמן סיפר לי ידיד נאמן שהלך עם אשתו למרפאה של רופא עיניים ידוע לבדיקת עיניים. הרופא הוא חילוני לחלוטין (אם כי בשיחה פרטית, שהייתה לי, כותב השורות, בעבר הרחוק עם אותו רופא עצמו, אמר לי כי את הקב”ה הוא רואה ‘עין בעין’ – תרתי משמע – הרבה יותר מאנשים חרדיים בשל תוקף תפקידו) המרפאה היא כמובן ‘על טהרת החילוניות’… אבל למרבה הפלא אחת מהעובדות שם היא דתית חרדית, חוזרת בתשובה. כאשר ראתה את בני הזוג החרדיים ניגשה אליהם וסיפרה להם בהתרגשות את מה שקרה כאן במרפאה אתמול.
אתמול – מספרת האחות – יצא מכאן אחד המטופלים שעבר ניתוח עיניים מסובך על ידי הרופא הנ”ל. הוא בא לביקורת לאחר הניתוח וכאשר שמע מפי הרופא כי הכל בסדר, מרוב שמחה והתרגשות ירד העירה, ניגש אל חנות גלידה ענקית והזמין ‘סידור גלידה’ על מגש ענק. דליים שלמים של גלידה מעוצבת עם כל הקשקושים והתפאורה. המשלוח הגיע למרפאה על ידי שרות שליחים ברגע המתאים ביותר. שעת אחר צהריים חמה ורותחת של יום קיץ מהביל. המגש הובל לחדרו של הרופא שטעם ממנו טעימה קלה ושיגר אותו מיד החוצה אל צוות העובדים. אלו התנפלו על הגלידה הצוננת וזללו ממנה בכל פה כשהם מזמינים גם את הפציינטים הנוכחים להשתתף בחגיגה… רק אני, מספרת האחות החוזרת בתשובה, לא יכולתי לטעום אפילו ליקוק אחד, משתי סיבות.
א. הגלידה הייתה חלבית ואני אכלתי בשרי בארוחת צהריים.
ב. לא ראיתי שום הכשר על הגלידה.
וכך עמדתי מהצד ועיניי כמעט יצאו למראה ה’חאפלה’ כאשר הרוק מצטבר בפי. חברותיי שראו אותי עומדת בצד שאלו אותי מדוע אינני נוטלת חלק במסיבה ואני עניתי את האמת. הם ניסו להשפיע עלי ולפתות אותי. עזבי, כבר עברו שעתיים מאז שאכלת את העוף, והגלידה כשרה. בטוח! ואני לא התפתיתי. אבל אני רק בן אדם והרגשתי שקשה לי לעמוד בניסיון. כולם כאן מלקקים ויש גלידות משובחות בשלל צבעים וטעמים. נעמדתי בפינה ואמרתי בקול, ריבונו של עולם. שלחת לי ניסיון שקשה לי לעמוד בו. אבל אני עומדת. כי אתה לא מרשה לי לאכול חלבי אחרי בשרי, ואוכל שאיני יודעת מהי כשרותו, אבל אתה שרואה אותי איך אני מתפתה בו, תעשה משהו ותעזור לי. לשמע דברי פרצו כל חברי הצוות בצחוק מתגלגל והחלו ללגלג עלי באמרות כנף, ואחת העובדות שהיא חילונית ממש אתאיסטית ניגשה אלי ואמרה לי, את חושבת שהקב”ה שומע בקשה טיפשית כזאת?
תגובתה של העובדת החרדית הייתה בקשה חדשה ישירות אל הקב”ה: תעשה נס ותקדש את שמך הגדול ברבים.
והנה, לא עוברות שתי דקות ושליח נוסף מגיע אל המרפאה, עם מגש גלידה שני, מטעם מטופל נוסף שרצה להביע את הוקרתו על הניתוח שעלה יפה והשיב לו את מאור עיניו , והפעם זהו מגש מעוצב לא פחות מקודמו, אבל הגלידה היא כולה רק ‘פרווה’ ועל המגש מתנוסס סמל החנות עם חותמת כשרות למהדרין.
כל החברות ואנשי הצוות עמדו משתאים ועיניהם כמעט יצאו מחוריהן למראה המגש, תיארה העובדת. הם לא האמינו למראה עיניהם. ואם אתם לא מאמינים לי, הנה תשמעו את החברה האתיאיסטית שלי מה היא אומרת, והיא קראה לאחות אחרת מחברי הצוות. זו הגיעה במרוצה ואישרה בהתרגשות. “עשית אתמול נס” אמרה לחברתה, “לא יודעת איך להסביר את זה. אבל היא רק ביקשה את הבקשה שלה ומיד היא הגיעה. היא הוכיחה לנו שאפשר לראות את האלוקים בעיניים”.
אותו אדם שסיפר לי את המעשה הוסיף כי הוא שאל את האחיות האם קרה להם כבר פעם שביום אחד הם קבלו שני מגשי גלידה מעוצבים. התשובה הייתה שזה לא קרה לא ביום אחד ולא ביומיים. מעולם (!) לא שלח אף אחד מהמטופלים תשורה כזאת, וההסתברות הסטטיסטית ששני מגשי גלידה יגיעו בזה אחר זה למרפאה היא אפס בחזקת אפס…
עד כאן הסיפור שממנו אפשר לראות אמונה בעיניים, אבל השאלה היא ומה עם ‘מגש הגלידה’ שלנו? כלומר, האם אנו מבינים את כוח התפילה וההשגחה הפרטית עד כמה הקב”ה מוכן לתת לנו כל בקשה, אם רק נבקש. הוא מוכן גם להתגלות לעינינו עד כמה ששכלנו הקט יוכל להבין. אז הבה לא נעצום עין ונראה את ההשגחה הפרטית שלנו!