שיחות מאת מו”ר הרב שמואל טל שליט”א | גיליון 398 | יח תמוז תשפ”ו

פרק א – אהבה (המשך)

חינוך למצוות באהבה

על גבי האווירה הטובה הכללית בבית, חשוב מאוד להנחיל לילד גם אהבה לקיום המצוות ושמחה בהם. צריך לפתח את החיבור של הילד לחיי תורה ומצוות מתוך שמחה. בנושא השבת לדוגמה, כדי שהילד יחכה ויצפה ליום זה, צריך להעצים את השמחה וההנאה שביום הזה כמה שיותר. טוב שיהיו מאכלים טעימים וממתקים שמיוחדים לשבת, וראוי להקדיש להם יותר זמן מאשר בימי החול. סביב שולחן השבת, נכון לספר להם סיפור מעניין, לשיר שירים שהם אוהבים, ולהגיד דברי תורה ברמה שלהם[1]. כאשר הילדים גדלים ויכולים לומר דבר תורה קצר בעצמם, יש להקשיב להם במלוא תשומת הלב ובסבלנות, להראות להם את העונג שיש להורים כאשר הם אומרים דבר תורה. כאשר הילדים מתחילים לאבד את סבלנותם מפני אורך הסעודה, כדאי לאפשר להם ללכת לשחק, ולחזור למנה האחרונה ולברכת המזון.

וכן כאשר ההורה לומד עם ילדו, חשוב שהאווירה תהיה של אהבה ושמחה, עם מחמאות רבות וחיבוק קל מידי פעם, והבעה גלויה ותכופה של התענוג שההורה מרגיש כשהוא לומד עם הילד. והכל – מתוך מקום אמיתי של אהבה ושמחה, ולא כמשחק או הצגה.

החשיבות שיש לכך היא כפולה. ראשית, מצד עצם הצורך לחנך את הילדים שהמצוות צריכות להתקיים בשמחה ובאהבה ומתוך חיבור. זו האמת וזה רצון ה’ מיראי שמו (וראה רמב”ם הל’ שופר סוכה ולולב ח, טו). שנית, כאשר החינוך למצוות נעשה מתוך אווירה חיובית של שמחה ואהבה, נוצר חיבור וקישור פנימי אל מכלול הדרך של הבית. המציאות של הבית נחווית לילד כמציאות של שמחה ואהבה שטוב לו איתה.

הנכון ביותר היא שלא יהיו ‘נושאים נבחרים’ בלבד שבהם ההורים משדרים אהבה ושמחה. זה אמור להיות השדר כללי בכל צעד ושעל בבית, ובפרט בקיום המצוות. כאשר ההורים מרגישים שהם עדיין אינם יכולים לחיות כך, יש מקום לעבוד על השמחה בנושא אחד או שניים (לדוגמה: שבת ותפילה). זאת מתוך שאיפה לפתח ולהרחיב את התחושה הזאת עוד ועוד, עד שהיא תהיה בכל המציאות של הבית בעזרת ה’.

אהבה מייצרת הכרת הטוב ומשמעת

כאשר הבית מושתת על אהבה, נבנית ביתר קלות מערכת יחסים תקינה בין ההורים לילדים. ילד שיודע ומרגיש שהוריו אוהבים אותו, רוצה באופן טבעי להשיב להם אהבה ולמלא את רצונם – “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם” (משלי כז, יט). לכן, על פי רוב, הוא ישיב להם אהבה ויעשה כבקשתם. יש לכך גם עומק נוסף: חכמים לימדו ש”אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו” (כתובות יח ע”א); כאשר אדם לווה כסף מחבירו, בדרך הטבע הוא לא ינהג בעזות כזו לכפור לחלוטין בטובה שנעשתה לו, ולהכחיש את ההלוואה בפני המלווה. כעין זה, כאשר ההורים מעניקים לילד אהבה רבה ושופעת, זה בונה ומחזק את נפשו והוא מרגיש בכך, ומפני כך הוא חש אליהם הכרת הטוב ומחויבות. באופן טבעי הוא לא יעיז את פניו למולם.

זו סיבה נוספת לכך ש’משתלם’ להשקיע ולהתאמץ להביע אהבה לילדים ולהשרות אווירה של אהבה בבית. הִתְרַפּוּת במלאכה חשובה זו עלולה להצריך במשך הזמן מאמצים רבים פי כמה להתמודדות עם ההשלכות של החסך באהבה, ועם מערכת יחסים לא תקינה שנוצרת בבית.

התמודדות עם חסימה בגילוי אהבה

אם הורה מרגיש שהוא לא מצליח להביע אהבה לילדיו באופן גלוי, וקל וחומר אם הוא מרגיש שהוא לא לגמרי אוהב אותם, הוא צריך להבין שזוהי בעיה מרכזית ודחופה, שחובה עליו למצוא את הדרך לפתור אותה באופן מיידי. אם חסרה אהבה, אפילו אם היחסים בין ההורים לילדים טובים (אין זו ערובה לאהבה!), הילדים גדלים עם חסך משמעותי. חסך זה נעשה בולט מאוד בגיל הבגרות: הילד עשוי לפתח קשיים ביחסים חברתיים, כשהוא יתחתן יקשה עליו לבנות זוגיות נכונה, עלולה להיווצר אצלו סגירות מובנית, או לחילופין הוא עשוי לסגל לעצמו התנהגות שתובעת תשומת לב (שבדרך כלל נתפסת כהתנהגות שלילית).

ישנם מקרים של הורים שאוהבים את ילדיהם, אך הם אינם מביעים את אהבתם ואינם מממשים אותה בפועל. יש הורים שאינם מודעים לחשיבות הנושא, או שהם חושבים שמציאות של יחסים טובים עם הבן מהווים תחליף ראוי לאהבה. כאמור לעיל, אין תחליף להבעת אהבה, שערכה חשוב עד למאוד! לא זו בלבד, ילד שאינו מקבל זאת מהוריו עלול לחפש אהבה ממקורות אחרים, ולהגיע גם למקומות שליליים חלילה. ישנם הורים החוששים שאם יגדלו את בנם בשפע אהבה הוא יכול לגדול מפונק. יש לדעת שההיפך הוא הנכון, דווקא דרך כזו המונעת ממנו אהבה, יכולה לגרום לו לדרוש יחס ופינוקים יתר על המידה. הדרך לגדל ילד לא מפונק היא לא על ידי קרירות רגשית, אלא על ידי גבולות ברורים ומשמעת.

מחסום אחר להבעת אהבה יכול להיות אצל הורים שגדלו בבית שבו לא חוו אהבה מהוריהם. הם עלולים לחשוב באופן לא מודע שכשם שהם גדלו בדרך זו, כך עליהם לגדל את ילדיהם. עשויה להיות בתוכם אפילו התנגדות לא מודעת להבעת אהבה, משום שכביכול אם הם יעניקו אהבה פירושו של דבר שזהו דבר הנצרך; הכרה בצורך באהבה עשויה לעורר בהם את הכאב על החסך שהם חוו. את הכאב הזה הם יכלו להדחיק בעזרת המחשבה על כך שהאהבה הזו לא באמת נצרכת, ולכן הם כביכול מחוייבים להתעקש על מניעתה גם מילדיהם. על הורים כאלו לזכור ש”כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה, כך אין דעתן דומה זה לזה” (ירושלמי ברכות ט, א). נפשם ודעתם איננה בהכרח דומה לזו של ילדיהם. גם אם הם הצליחו איכשהו להתגבר על החסך באהבה, ולהתפתח למרות החוסר, אין זה אומר שגם ילדיהם מסוגלים לזה. ואף אם ילדיהם יצליחו בכך, אין זו סיבה אמיתית למנוע מהם את הצורך הבסיסי כל כך עבורם – לחוש באופן ברור את היותם אהובים.

ישנה מציאות נוספת, בה ההורים מתנים את אהבתם במעשיו של הילד: כאשר התנהגותו טובה – הוא זוכה לאהבה, וכאשר לא – הוא אינו זוכה לה. יש להמשיל מציאות זו לילד שמתנים לו את החמצן שהוא נושם – בהתנהגותו. הוא עלול לסגל לעצמו מרדף שאינו מפסיק אחר אהבת הוריו. הוא ינסה להתאמץ אף מעבר לכוחותיו  בשביל לקבל אותה. ילד כזה מרגיש שהוריו אינם אוהבים אותו אלא את מעשיו. הוא מפתח צורך לְרַצּוֹת אותם והוא נעשה חלול ומרוקן ושאוב כולו למילוי הצורך העז באהבתם. בגילאים בוגרים, עלולה להיווצר התניה מטעם נוסף. לפעמים ההורה מצפה להערכה מילדיו, וכאשר הוא לא מקבל את היחס המצופה הוא נפגע ומתאכזב ומתנהג אליהם בצורה מנוכרת. הורה כזה צריך להפריד בין החשיבות האמיתית של מעשיו בחינוך ילדיו, לבין תגובתם המאכזבת. עליו לעשות את המוטל עליו כהורה ללא קשר לתגובה שהוא מקבל בעקבות מעשיו[2].

חוסר באהבה מצריך התבוננות ותיקון

המצב מורכב יותר כאשר קיימת בעיה של חוסר אהבה. כאשר ההורה מרגיש שהוא אינו אוהב את בנו, לא יפלא שהוא אינו יכול להביע כלפיו אהבה. חוסר האהבה יכול גם הוא לנבוע מסיבות שונות: לעיתים הוא נובע מהתנהגותו השלילית של הילד. במקרה כזה ההורה צריך להפנים שאצל כל ילד, גם התנהגות שאינה טובה איננה מראה שהוא חלילה רע בשורשו. הילד הוא טוב מיסודו, ויש לנתב את כוחותיו למקום טוב. העובדה שילד מתנהג בדרך שלילית יכולה גם לנבוע מחוסר תשומת לב של ההורים, כך שהילד ממלא את החוסר הזה על ידי בעיות ואתגרים שהוא גורם ומייצר. לעיתים התנהגות זו נובעת מכוחות נפש שאינם באים לידי ביטוי באופן נכון. למשל כאשר קיים בילד חוש חזק לאמת וסלידה משקר, הוא יכול בצעירותו למרוד בכל מה שהוא תופס כשקר, ולעשות זאת באופן לא מתאים ובוטה. הורה שלא יזהה חוש יקר זה – לא יוכל לעזור לילד לנתב אותו למקום אמיתי ומועיל.

ישנם מקרים של חוסר אהבה הנובעים מכך שהורה מרגיש שאינו ‘בנוי לכך’. הוא אדם תכליתי ומעשי, וה’רכרוכיות’ והרגישוּת שיש באהבה ‘אינן בשבילו’. הורה כזה צריך להבין את החשיבות של נושא זה, שהוא ממש כחמצן לנשימה, ולהתבונן בנזקים החמורים שעלולים להגיע מחסכים כאלו. דוקא אם הוא תכליתי ומעשי, הוא צריך להקדיש את מירב תשומת הלב לפיתוח האהבה לילדיו, כי אין לך תכלית גדולה מזו.

כאשר אדם מבין את הסיבה בגללה הוא אינו יכול להשפיע אהבה לילדיו, הוא יכול להתבונן בה ולזהות את הטעות והשקר שבנקודה זו. כך הוא יכול להיפתח אל ילדיו ולאהוב אותם. דרך נוספת לכך היא הדרכתו המפורסמת של ‘ספר החינוך’, ש”אחרי הפעולות נמשכים הלבבות” (מצוה טז). על פי עיקרון זה הורה יכול לחזק את האהבה על ידי פעולות. לדוגמה: כאשר הוא ירבה לחבק את ילדיו מתוך רצון לחזק את אהבתו אליהם, כך תגדל אהבתו. הורה הבוחר בדרך זו, צריך להיזהר שלא להסתפק במעשים החיצוניים, ולשאוף תמיד לכך שבאמצעותם תתפתח ותתלבה האהבה הפנימית.

קשר של ידידות

לאהבה בחינוך ילדים יש רובד נוסף ועמוק יותר. על גבי קשר של אהבת ה’ לישראל ישנו גם קשר של ידידות. בברכתו של בנימין נאמר: “ידיד ה’ ישכֹן לבטח עליו” (דברים לג, יב). גם על שלמה המלך נאמר: “ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'” (שמואל ב’ יב, כה). מפני כך נקרא הקב”ה ידיד: “אשירה נא לידידי” (ישעיה ה, א), ואף הוא קורא כך לעם ישראל: “ונתתי את ידִדות נפשי בכף אֹיְבֶיהָ” (ירמיה יב, ז). על כן אנו אומרים זאת בכל יום בתפילה: “וזדים טיבעת וידידים העברת… על זאת שיבחו אהובים ורוממו לאל ונתנו ידידים זמירות ותשבחות” (ברכת אמת ויציב). וכן בברכת ברית המילה מברכים: “אשר קִדַּשׁ ידיד מבטן”.

ידידות זו, יש בה חידוש גדול. הקב”ה במלוא הדרו, עם כל מלכותו על המציאות – בוחר להתקשר אלינו בקשר של שני ידידים! את הדרך הזו עלינו לאמץ כהורים. למרות הפער בגיל ובחכמה בין ההורים לילדים, יכול להיות בקשר זה פן של ידידות: שיתוף, התייעצות והקשבה הדדיים. כך למשל טוב שהורים ישתפו מדי פעם את ילדיהם באופן מתאים בהתמודדויות שיש להם ואף בכשלונות מסוימים שהם חוו. הדבר יכול לפתוח פתח לילדים לשתף גם את ההורים במה שעובר עליהם, ולאפשר להם להיעזר ולקבל מנסיונם של ההורים.

בית שאין בו יחס של ידידות בין ההורים והילדים משול לציפור המנסה לעוף, ונאלצת לנופף בכנפיה בכל כוחה כדי להתרומם. לעומת זאת בית שיש בו ידידות משול לציפור שהצליחה לעלות עם זרם אוויר, שעליה רק לפרוש כנפיה ולדאות עליו ללא מאמץ מיותר. כאשר ההורים מצליחים לבנות קשר ידידות עם הילדים, היכולת שלהם להתקדם כבית של עובדי ה’, גדולה לאין ערוך יותר מאשר ללא קשר כזה.

כחלק מבניין ידידות זו ניתן גם לשתף את הילדים בשיקולים מסוימים שיש ביכולתם להבין: היכן להיות בשבת, להיכן לצאת לטייל, וכדומה. כמובן שיש נושאים אחרים שלא מתאים לשתף אותם, כגון מצב חשבון הבנק, מתחים נסתרים שקיימים במשפחה המורחבת, וכיוצא בזה. נושא זה דורש הרבה שיקול דעת, ויש לפעול בחכמה ובתבונה על מנת ליצור מערכת יחסים בריאה ונכונה. התוצאה של ידידות כזו היא נפלאה ביותר: לא רק שמאומה לא נגרע מכבודו ומערכו של ההורה, שכביכול ‘יורד’ אל הילד, אלא להיפך – הילד מתרומם ומתקרב אל אביו. זו מציאות שמביאה את הילד למקום יותר בוגר, יותר משמעותי ויותר עוצמתי. במובן מסויים זו היא פסגת החינוך.

קשר מיוחד של ידידות, יכול להיבנות רק על בסיס איתן של אהבה. כאשר אין מספיק אהבה הדדית, ההורים עלולים לבחור אחת מהשתיים: או להיות קשוחים מדי וליצור חיכוכים מיותרים, או להימנע מהצבת גבולות ולתת לילדים חופש פעולה מוגזם, שנובע פעמים רבות מתוך תחושה של צורך ב’כפרה’ על האהבה שהם אינם מעניקים.

אין זה אומר שצריך לטשטש את הגבולות. הבית איננו מתנהל באופן ‘דמוקרטי’. ניהול הבית, הכוונתו והדרכתו הוא תפקידם של ההורים ולא של הילדים. כפי שהקב”ה הוא זה שמנהל את העולם, אף על פי שהוא ידיד של ישראל. אמנם הקב”ה משתף את ישראל בהנהגת העולם, וכעין זה גם ההורים יכולים לשתף את ילדיהם בהנהגת הבית, באופן ובמידה המתאימה. אבל ברור שמי שקובע ומחליט אלו ההורים כמו שהקב”ה הוא הקובע והמחליט. וכך גם הכבוד שהילדים חייבים בכבוד הוריהם למרות ידידותם, כפי שגם ההורים חייבים בכבודו של ה’ למרות ידידותו.

[1] ככלל, יש להקדים ולהעדיף את חינוך הילדים על פני התעלות רוחנית אישית. למשל בבתים שבהם נוהגים לשיר שירי כיסופים בסעודה שלישית, יש לוודא שהילדים חשים בנוח, שהרי בדרך כלל הם אינם יודעים להבדיל בין כיסופים לעצבות. כאשר זה המצב, עדיף לוותר על שירים מסויימים לטובת החיבור של הילד עם שולחן שבת בשמחה. אפשרות נוספת היא לתת לילדים ללכת לשחק בשלב מסויים, ואז לשיר את השירים הללו.

[2] ניתן לחנך את הילדים להגיב בדרך נכונה כלפי ההשקעה שההורים משקיעים בהם, אך יש לעשות זאת יחד עם ההפרדה האמורה לעיל.