שיחות מאת מו”ר הרב שמואל טל שליט”א | גיליון 394 | כ’ סיון תשפ”ו

לימוד סנגוריא על עם ישראל (ח”א)

צריך להבין מדוע עבודת הסנגוריא על עם ישראל כה מועילה וחשובה

אחד היסודות החשובים והמשמעותיים בעבודת ה’, ובפרט בדורנו, זו עבודת הסנגוריא על עם ישראל. המסילת ישרים כותב שחלק ממידת החסידות הוא: “שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סניגוריא על הדור כולו” (מסילת ישרים, פרק יט). כפי שיתבאר, לעבודה הזו יש משקל עצום וחשיבות יתירה, וגם כוח להשפיע על המציאות.

כאשר מתבוננים במהותה של עבודה זו, מתעוררת שאלה בסיסית: מדוע מועיל ללמד זכות על עם ישראל ולומר עליו דברי סנגוריא לפני ה’? הרי הקב”ה ודאי יודע את מעלותיהם וזכויותיהם של ישראל. אם הוא מחליט שלא לגאול עדיין את ישראל גאולה שלימה, או חלילה לגזור עליהם גזירות שונות – כנראה שהזכויות הללו לא מספיקות. אז מה יועיל להזכיר לפני הקב”ה את דברי הסנגוריא? אם האמירות הללו נכונות, הן כבר ידועות לה’, ואם הן לא נכונות – הן לא אמורות להשפיע. אמנם השאלה הזו קיימת גם בתחומים נוספים, כמו על עצם התפילה וכן על אמירת שבחים והודאות לקב”ה. אולם קל יותר להבין את משמעות ההודאה לה’. גם אם הקב”ה לא ‘צריך’ את ההודאה, יש בה הכרת הטוב מצידנו, ומחוייבות שלנו להכיר לו תודה. האדם אינו יכול לגמול עם הקב”ה על כל הטובות שהוא עושה לו – “מה אשיב לה’ כל תגמולוהי עלי” (תהילים קטז יב), אז הוא לפחות מודה לו. במקום אחר (טל חיים תהילים, ביאור מזמור קיב) הרחבנו גם על משמעות של אמירת שבחים לקב”ה, והעונג שיש לו בזה שקרוצי חומר ובריות שפלות משבחות אותו – “ואביתה תהילה מסרוחי מעש, מִשְּבֵעֵי רוגז, מעדורי אמת, מעמוסי בטן – והיא תהילתך” (פיוט ואביתה תהילה). אולם לימוד סנגוריא לכאורה לא קשור לשבחו של הקב”ה, ואם כן לא מובן מה העניין הגדול ללמד זכות על ישראל בפני הקב”ה.

השאלה מתעצמת לאור דברי חז”ל, שמלמדים על החשיבות העצומה שיש בפעולה הזו. חז”ל מלמדים שגדעון זכה להנהיג את ישראל ולהושיע אותם בתקופת השופטים רק משום שלימד עליהם זכות:

“ושפטו את העם משפט צדק” (דברים טז, יח) שיהיו מטין את העם לכף צדק. אמר רבי יהודה ברבי שלום: שיהיו מטין ומלמדין עליהם זכות לפני הקדוש ברוך הוא. ממי אתה למד? מגדעון בן יואש, שבימיו היו ישראל בצרה. והיה הקדוש ברוך הוא מבקש אדם שילמד עליהם זכות ולא היה מוצא. שהיה הדור דל במצות ובמעשים. כיון שנמצא זכות בגדעון, שלימד עליהם זכות, מיד נגלה עליו המלאך, שנאמר: “ויבא אליו מלאך ה’ ויאמר לו לך בכחך זה” (שופטים ו, יד), בכח זכות שלימדת על בני. וזהו: “ושפטו את העם משפט צדק”, שיהיו מלמדין זכות על הדור.

(מדרש תנחומא פרשת שופטים, ד)

גדעון מלמד זכות על ישראל שבאותו דור, וטוען כלפי הקב”ה שלא ניתן לצפות מהם ישראל להיות צדיקים בשעה שהם אינם חווים את נפלאותיו אלא רק את התעללות המדיינים בהם. ומעצם זה שהוא זה שלימד עליהם זכות, למרות שהם היו דלים במצוות ובמעשים, הוא נתמנה להיות זה שמחולל את הישועה העצומה. לא זו בלבד, בפסוקים מפורש שהוא זכה אפילו למעלה של נבואה. וזאת למרות שמתחילה הוא היה במדרגה נמוכה מאוד, כפי שמובא בזוהר הקדוש (זוהר חדש ח”א לט ע”א[1]). כפי שנראה עוד בהמשך, גדולי הצדיקים גם הרחיבו בגדול המעלה של והזכויות העצומות של מי שמלמד זכות על ישראל. ואם כן, יש להבין מה הערך הגדול של לימוד הזכות הזה, ומדוע הוא פועל ישועות גדולות וחשוב כל כך בעיני ה’?

דיבורים טובים על עם ישראל מוסיפים להם זכויות

ברובד הבסיסי, צריך להבין שהיחס ללימוד זכות הוא חלק מתפיסה כללית ועקרונית בעבודת ה’ בנוגע לכוח המחשבה והדיבור. הקב”ה נותן לאדם כוח עצום לפעול גדולות ונצורות במחשבותיו ובדיבורו. “וחסרהו מעט מאלוקים… תמשילהו במעשי ידיך” (תהילים ח, ו-ז), הקב”ה במאמרו ברא שחקים, ובכוח הדיבור שלו יצר את כל העולם. יש כוח אינסופי בדיבור האלוקי, וגם במחשבה האלוקית: “ועצת ה’ היא תקום” (משלי יט כא). והקב”ה העניק לבני האדם את הכוח הזה לפעול על המציאות באמצעות הדיבור והמחשבה. ככל שהאדם מרומם יותר את הכוחות הללו, כך הוא יכול לפעול איתם יותר דברים טובים. ומנגד, דיבורים של לשון הרע פועלים באופן שלילי והופכים למציאויות שליליות ונגעים.

בחסידות הרחיבו על כוחם של המחשבה והדיבור והאופן בו הם פועלים בעולם:

כל הדיבורים שמדברים בני אדם הוא עולם הדיבור, ומחשבתו הוא עולם המחשבה. וכשהם מדברים טוב ומדבקים המחשבה בזה הדיבור, אז הם מחברים עולם הדיבור בעולם המחשבה, וגורמים טוב; וכן כשמדברים רע גורמים רע חס ושלום, ויש בזה חכמה נפלאה. וזהו: “ותבחר לשון ערומים” (איוב טו, ה), שלא ירגיל עצמו שיצא מפיו דברים רעים שהם מסיטרא דדינא, רק ירגיל תמיד את עצמו בדיבורים טובים שהם מסיטרא דחסד, וכן במחשבתו, ויגרום כך.

(כתר שם טוב, מהד’ קה”ת רעג)

הדיבורים והמחשבות של האדם גורמים שיהיה בעולם טוב או רע. על יסוד דברי הבעל שם טוב הללו טבע אדמו”ר הצמח צדק מחב”ד את הביטוי המפורסם: “חשוֹב טוב ויהיה טוב”[2]. חלק משמעותי מהכוח לפעול באמצעות המחשבה והדיבור קשור לאמונה בכך. מרבית האנשים נוטים לזלזל בדיבור שלהם, וכל שכן במחשבות. הם רואים בדיבור אמצעי בלבד להעביר מסרים, ולא כוח שיכול לפעול. אולם ככל שהאדם יותר מאמין בכוח הדיבור שלו, ממילא הוא פועל יותר. וכפי שכותב המגיד הקדוש ממעזריטש: “”ואם אינו מאמין באמונה שלמה שפועל בדיבורו ובהתקשרות בהשי”ת באמת אינו פועל למעלה כלל” (אור תורה מהד’ קה”ת, אות קפב). האמונה בכוחות הללו ממנפת אותם למקומות גבוהים מאוד, ומאפשרת להם לשנות את המציאות.

כדי להגיע למצב שבו חיים את האמונה הזו, צריך ללמוד אותה עוד ועוד. לא מספיק לשמוע על כך פעם אחת, או פעמים ספורות. אין די בזה כדי שהאמונה הזו תהפוך להיות חלק מהאדם. צריך ללמוד על כך בדברי חז”ל, בספרי הצדיקים שהרחיבו בזה, באינספור דברי תורה של גדולי ישראל שעוסקים בכך, ובספרים שנתחברו בדורנו שמקיפים את הסוגיה הזו. כאשר פוגשים את היסוד הזה עוד ועוד, הוא לאט לאט קונה מקום של קבע בתודעה. כתוצאה מכך החשק והרצון של האדם לדבר דיבורים טובים ולחשוב מחשבות טובות גדלה באופן משמעותי.

מתוך היסוד הזה מובן המקום של לימוד זכות על עם ישראל. כשאדם מדבר לפני הקב”ה דיבורים טובים על עם ישראל, זו פעולה שיוצרת מציאות ופועלת בעוצמה רבה. בגלל שהדיבורים הללו מעצימים בפועל את הזכויות של עם ישראל, מובן גם מדוע הם כך כך חביבים לפני הקב”ה והוא משתעשע בהם. 

ראוי לכל אחד להקדיש זמן ללמד זכות על עם ישראל

הדרך לעשות זאת, ברמה המעשית, היא לייחד זמן ללמד סנגוריא על עם ישראל. בזמן הזה צריך למצוא נקודות של לימוד זכות על עם ישראל ולומר אותן לפני הקב”ה. הנקודות הללו הן כעין ‘חידושי תורה’ שאפשר למצוא. עצם המושג ‘לימוד זכות’ משמעותו שיש כאן עניין שדורש לימוד, חשיבה וסברה. לימוד זכות זו חכמה. כי אפשר להסתכל על החיצוניות של עם ישראל, ולראות שם חטאים ועוונות. אבל כשלומדים להעמיק, אפשר לראות הרבה טוב בעם ישראל, ועל כך צריך לחשוב ואת זה זה צריך להזכיר ולדבר (בהמשך יובאו דוגמאות מפורטות לכך).

זו עבודה שיכולה להיות מעשית לכל אחד. הטוב ביותר הוא להקדיש לכך זמן מדי יום, אבל אפילו חצי שעה בשבוע זהו זמן משמעותי לצורך כך. בפרט אם עושים זאת בלילה, בזמן המסוגל לאחר חצות (ראה שו”ע או”ח א, ב). בדור כזה שבו עם ישראל כל כך סובל, יש צרות רבות ואויבים מבחוץ ומבפנים, אנו זקוקים מאוד להמתקת הדינים וישועות. לימוד הסנגוריא על עם ישראל הוא חשוב כל כך לצורך עם ישראל, וגם האדם עצמו מרוויח ממנו מאוד ומתעלה ממנו.

עלינו להיות חדורים ברצון לפעול למען טובת עם ישראל

כדי להתחבר לעבודה הזו, צריך להיות חדורים ברצון לפעול למען טובת עם ישראל. הבאנו לעיל את דברי המסילת ישרים על חשיבות התפילה על הדור כולו. כעת נביא את הדברים בהקשר הרחב יותר שלהם, כאחת מהכוונות החשובות בעבודת ה’:

שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוין במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם. והוא ענין הכתוב “אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו” (ישעיה ג, י), שכל הדור אוכל מפירותיו. וכן אמרו חכמים זכרונם לברכה: היש בה עץ אם יש מי שמגין על דורו כעץ (בבא בתרא טו ע”א). ותראה שזהו רצונו של מקום שיהיו חסידי ישראל מזכים ומכפרים על כל שאר המדריגות שבהם, והוא מה שאמרו זכרונם לברכה בלולב ומיניו: יבואו אלה ויכפרו על אלה (ויקרא רבה ל, יב), שאין הקדוש ברוך הוא חפץ באבדן הרשעים, אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם ולכפר עליהם. וזה צריך שיעשה בכונת עבודתו, וגם בתפלתו בפועל, דהיינו שיתפלל על דורו לכפר על מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה, וללמד סניגוריא על הדור כולו.

(מסילת ישרים, שם)

המסילת ישרים עסק קודם לכן בכוונות נוספות בעבודת ה’: כוונה לכבוד שמים וכוונה לכבודם של ישראל. על גבי שני אלו הוא מוסיף כוונה נוספת – לטובת הדור. אדם שעובד את ה’ צריך לעשות זאת מתוך אכפתיות לכל בני דורו, ולכוון את לבו לכך. הדרך לעשות זאת היא לכוון לכך את קיום המצוות, להרבות בתפילה על הדור שיזכה לכפרה ולתשובה, וכן בלימוד סנגוריא על הדור.

הדברים הללו חשובים במיוחד בדורנו. אנו נמצאים במציאות של “מאין יָבֹא עזרי” (תהילים קכא, א). מערכות השלטון והמשפט, הצבא והמשטרה, התקשורת והאקדמיה – אחוזות היטב בידי אליטה של עוכרי ישראל. עם ישראל נאנק תחת אויבי התורה. במבט אנושי לא נראה שיש דרך לשנות את המציאות הזו. כל מי שמנסה לחדור למערכות הללו – נעשה חלק מהן ומשנה את דעותיו, או שמסולק במוקדם או במאוחר. היכולת לפעול במציאות הזו היא מאוד מוגבלת. כמובן שצריך לעשות כל מה שאפשר כדי לקדם את הגאולה ואת מלכות ה’ במסירות נפש, אבל בזמנים הללו מרחב הפעולה הוא מוגבל מאוד, והקליפה השלטת עבה מאוד. אך דווקא משום כך, האפשרות לפעול במסלול הרוחני דרך לימוד סנגוריא על עם ישראל היא חשובה מאוד. כל אחד יכול לגרום שיהיו ישועות גדולות לדור. במקום שאדם יקיים מצוות, ילמד תורה ויתפלל במנותק מכל זה, הוא יכול לפעול כפרה ותשובה לעם ישראל. כשהוא מלמד סנגוריא על עם ישראל, הוא משפיע על המציאות!

לא זו בלבד, הוא גם נעשה אהוב על ידי הקב”ה. כפי שהמסילת ישרים ממשיך ואומר:

וכבר אמרו זכרונם לברכה על הפסוק: “ואני באתי בדבריך” (דניאל י, יב) שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד אלא כשלימד סינגוריא על ישראל (יומא עז ע”א). וגדעון נאמר לו: “לך בכחך זה” (שופטים ו, יד), לפי שלימד סניגוריא על ישראל. כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל. וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו.

(מסילת ישרים, שם)

הקב”ה אוהב את מי שאוהב את ישראל. וככל שאדם מגדיל את אהבתו לישראל, כך גם הקב”ה מגדיל את אהבתו אליו. ממילא הקב”ה פותח לאדם כזה את שערי התורה יותר, מרומם אותו לדרגות גבוהות יותר, וגם התפילה שלו פועלת יותר. כשהקב”ה ‘מגדיל’ על האדם ואוהב אותו, הוא שומר אותו ומקדם אותו עוד ועוד.

המסילת ישרים מסיים באמירה שכך נוהגים רועי ישראל האמיתיים:

ואלה הם הרועים האמתים של ישראל שהקדוש ברוך הוא חפץ בהם הרבה, שמוסרים עצמם על צאנו, ודורשים ומשתדלים על שלומם וטובתם בכל הדרכים, ועומדים תמיד בפרץ להתפלל עליהם ולבטל הגזירות הקשות ולפתוח עליהם שערי הברכה. הא למה זה דומה לאב שאינו אוהב שום אדם יותר ממי שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת, והוא דבר שהטבע יעיד עליו… הרי לך החובה המוטלת על החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם.

(שם)

את ה’חובה’ הזו יחסית קל לקיים. היא יחסית לא קשה, והפירות שלה עצומים מאוד. הם פועלים ועושים ומוסיפים זכויות לעם ישראל. גם האדם עצמו נתרם מהם מאוד: הוא מתמלא באהבת ישראל, חיבור לעם ישראל, והתכווננות לקרב את הגאולה בכל מעשיו. זה מרומם אותו באופן אישי מאוד מאוד.

(המשך בע”ה בגיליון הבא)

[1] הזוהר דורש את הפסוקים בדומה לדברי מדרש תנחומא שהובא לעיל, בשינויים קלים. בדבריו מופיע שגדעון עצמו לא היה זכאי ולא בן של זכאי, אך זכה למדרגתו כי דיבר טוב על ישראל.

[2] הרחבנו בהבנת עומק דבריהם של גדולי החסידות בעניין זה בטל חיים תהילים ח”ד עמ’ קצב).