‏”תודה שעזרת לסחוב את המקרר”?!‏

מהי הדרך בה מודים ומשבחים את ה’, כדי לרומם אותו ולא ליפול במקומות של גאווה ושקר?

כאשר אדם רוצה לשבח את חברו הוא יכול לפנות אליו ולומר לו זאת, אך הוא יכול גם להלל אותו ולספר את מעלותיו בפני אחרים כאשר הלה שומע, ובכך מלבד עצם השבח הוא גם מבטא כלפיו את הערך הרב שהוא רוחש לו ולמעשיו. גם בהודאה לקב”ה, בזה שאדם איננו אדיש לחסדי ה’, לא ‘נהנה וממשיך הלאה’ אלא מספר ומהלל את גבורות ה’, בזה ממש הוא מזמר לפני ה’ ומודה לו, שהרי ה’ שומע את כל ההתפעלות הזו. זו הסיבה לכך שברכת הגומל חייבת להיאמר דווקא בפני מניין אנשים[1], וזו גם הסיבה שבכמה פסוקים בספר תהילים מודגש שההודאה נעשית בפני אחרים: “וירוממוהו בקהל עם”[2], “נדָרַי לה’ אשלם נגדה נא לכל עמו (אל מול כל העם, לנגד עיניהם)”[3].

השבח למי?

כאשר זוכים להודות לה’ בצורה כזו ולספר את נפלאותיו, ישנן שתי נקודות שצריך לתת עליהן את הדעת ולהקפיד בהן. לפעמים אדם יכול לספר לכאורה את חסדי ה’, לתאר כיצד בניסי ניסים הצליח בעניין זה או אחר, ובעצם הוא מספר בעיקר עד כמה הוא מוצלח ובר מזל. לדוגמה: יכול אדם לתאר בהתרגשות כיצד הרוויח הון בעיסקה מורכבת, איך כנגד כל הסיכויים התפשרו המתחרים, ובאיזה אופן הוא השכיל לנצל את כוחות השוק. כך יכול הוא לזקוף לרשימת ההצלחות שלו גם את העובדה שה’ מסייע בעדו.

כדי לא להיכשל בשקר זה, הנגוע בתאוות הכבוד, צריך לגשת לסיפור נפלאות ה’ מתוך התבטלות לגדלותו ולכבודו של הקב”ה, ומתוך רצון לגדל את שמו בלבד.

לספר הכל

הנקודה השניה מודגשת כבר בדברי דוד: “אֲסַפְּרָה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ… אֲסַפְּרָה כָּל תְּהִלָּתֶיךָ”. צריך להיזהר לספר את הדברים בשלמותם ולא בצורה חלקית. כאשר אדם מודה על מה שנעשה עבורו, אבל מראה רק חלק מהתמונה ולא משבח ומספר את המכלול כולו, לפעמים עדיף היה שלא יודה כלל, משום שהוא רק מראה עד כמה הוא לא מבין את גודל הנס שנעשה לו. אדם כזה דומה למי שחברו התאמץ רבות לעזור לו בהעברת דירה, ולבסוף הוא מודה לו על שסייע לסחוב את המקרר… התודה הזו רק מראה שהוא איננו מודע אלא לחלק קטן מהמאמץ, והיא צורמת יותר מאשר אילו לא היה מודה כלל.

כמובן שאדם לא מסוגל באמת לתאר את כל חסדי ה’, שהרי “אילו פינו מלא שירה כים… אין אנו מספיקים להודות לך…”[4]; אולם אם הוא מתאמץ להודות ככל שידו מגעת, ובכל דבר שהוא נוגע בו הוא משתדל לפרט את כל המכלול, הוא מביע בזה את היותו מודע לגודל הטובה. מה שאין כן אם הוא לא טורח בהשלמת התמונה, ומספר חצאי דברים, שבזה הוא פוגם בהודאה ובשבח.

מתוך הספר טל חיים תהילים, חלק א’, עמ’ רנד

[1] שו”ע או”ח ריט, ג

[2] תהילים קז, לב

[3] תהילים קטז, יד; יח

[4] תפילת נשמת כל חי