תפעיל את הרצון – לפרשת יתרו

חשיבותו של הרצון בחיינו – והקשר הבסיסי שלו למתן תורה

זהו, זה קורה.

יתרו מגיע למדבר במטרה להידבק בעם ישראל. אותו איש אשר עבד את כל סוגי העבודות הזרות שקיימות בעולם, ושימש כיועץ לפרעה, אחד המלכים הרשעים בתבל, מתפכח, ומבין שטעה לאורך כל הדרך. מכל אותם שרי ומלכי האומות הרבים ששמעו על הניסים והנפלאות שעברו על בני ישראל בקריעת ים סוף ובמלחמת עמלק, יתרו הוא היחיד שעבר שינוי פנימי ומעשי. הוא מבין שכל מה שעבר על עם ישראל לא היה לחינם. קורה כאן משהו גדול מבחינתו והוא רוצה להיות חלק מזה, הוא לא יכול לעמוד מנגד. ממקום כל כך רחוק מקדושה, יתרו עובר מהפך אדיר ואומר למשה – ‘עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלקים”[1]. ופירש רש”י – ‘מלמד שהיה מכיר בכל עבודת אלילים שבעולם, שלא הניח עבודת אלילים שלא עבדה’. קשה לתאר עד כמה הייתה קשה עבורו כל פסיעה ופסיעה שפסע אל עבר המדבר.

כל צעד כזה הצריך הרבה אמת פנימית והכרה שכל השנים הללו הוא טעה בדרך, הוא לא היה בכלל בכיוון. איזו הרגשה קשה זו לגלות באמצע החיים שעד עכשיו כל חייך היו אשליה, שהתמקדת בכוחות הרוחניים הלא נכונים. יתרו נושא בקרבו תחושה קשה, הוא שבור ומרוסק, אך הוא הולך למדבר להתגייר ולצאת לדרך חדשה. איזה מהפך מדהים הוא עובר!

הצעד הזה מצידו היה כה משמעותי עד שכל גדולי הדור – משה, אהרן, נדב ואביהוא, עזבו את כל עיסוקיהם החשובים ויצאו לקבל את פניו. רש”י מגלה שבראות העם את המראה המיוחד הזה, כל אחד מעם ישראל יצא גם הוא בעצמו לראות את קבלת הפנים ליתרו. ובסיכומו של דבר – כל עם ישראל יצא לקבל את יתרו! ההגעה של יתרו למדבר התרחשה לאחר שעם ישראל קיבל את התורה. משה רבנו הוא בטוח אחד מהאנשים הכי עסוקים באותם רגעים, אבל המעמד היה כל כך קדוש עד שהוא עזב הכל כדי לצאת לקראת יתרו, להשתחוות לו, לנשקו ולהכניסו לאוהלו. הוא מעניק לו כבוד אדיר ולא מובן: מדוע הגיע לו כבוד כל כך גדול עד שהפרשה הכי משמעותית בחומש, הפרשה שבה מקבלים את התורה, נקראה על שמו – ‘פרשת יתרו’?

ההתנהגות של משה רבנו כלפי יתרו מראה לנו עד כמה הרצון של יתרו לעבור שינוי היה חשוב. וכך גם אצל כל יהודי. צריך להפנים שהכל משנה, הכל קובע. בסך הכל עלתה בליבו של יתרו המחשבה להתגייר, הוא עדיין לא עשה זאת בפועל. לכאורה מה זה כבר משנה?! אך משה רבנו אומר ליתרו – ‘אל תקל ראש במה שעשית, עשית דבר גדול! אין לך מושג כמה עמוק ומשמעותי מה שאתה עושה. זה כל כך חשוב עד שאני עוזב את כל מה שיש לי ויוצא לקראתך, לקבל אותך’. משה רבנו כל כך מעריך ומתפעל מכל שמץ של רצון טוב של יהודי, הוא עוזר לנו לטפח ולגדל את הרצון הזה. ככה כל אחד מאתנו יהפוך לאדם חי, משתוקק, מאמין ומקווה – זה מה שהתורה רוצה מאתנו. זו הסיבה שהפרשה נקראת על שמו של יתרו. המפתח לקבל את התורה הוא להוציא את הרצונות שלנו ולחבר אותם לשורשם. זאת ההקדמה לקבלת תורה. זה המפתח לכל שינוי שרוצים לעשות בחיים.

הצדיקים האמיתיים מבקשים מאתנו דבר אחד – להוציא את הרצון הכי פנימי שלנו. הכוח של הצדיקים הוא לעזור לנו להפוך לאנשים קדושים יותר. כיצד הם עושים זאת? הם מעודדים אותנו ומעוררים אותנו להיות אנשים עם רצונות – “אדם צריך לרצות, וכאשר אין רצון, צריך לרצות שיהיה רצון, וכאשר גם זה אינו מועיל, צריך לרצות ולרצות ולרצות” (רבי בונים מפשיסחה). אדישות וייאוש הם לא חלק מהמשוואה בדרך אל הקדושה. הרצון אמור לבטא את הכמיהה והאופטימיות, את התקווה והחלומות שעוד יגיעו. רבי נחמן אומר שכל אדם צריך רצון חזק ואמיתי לדברים טובים. אדם בלי רצונות טובים הוא אדם מיואש, וכאן וברגע זה האדם נכנס לאזור המסוכן שלפי רבי נחמן נקרא – ‘שמד’.

בדור כל כך חיצוני וציני שבו אנחנו חיים, דור ש’הדברים הקטנים’ כבר לא כל כך משנים, יתרו מלמד אותנו שזו בכלל לא חוצפה לרצות דברים שהם מעבר לדרגה שלך. מותר לחלום בגדול, מותר לשאוף גבוה. כל רצון שובר עוד פיסה של בטון, מסיר מעטה של ייאוש, ומאיר הארה נפלאה בנשמותינו. יתרו לא ידע שמהרצון הפתאומי ‘להיות כמו היהודים’ יגרום לכך שתיכתב פרשה על שמו בתורה. לא היה לו מושג שזו קבלת הפנים שתהיה לו.

“וירגיל עצמו לכסוף ולהתגעגע ולהשתוקק תמיד אליו יתברך, כי ההשתוקקות והכיסופים הם בעצמם דברים גדולים מאוד והקב”ה רוצה את הלב”[2]. כן, מותר לבקש מהשם שאני רוצה שחיי ישתנו, מותר לי לרצות לראות סוף סוף את הדברים מנקודת מבט שטרם ראיתי.

מותר לי לבקש רצון. מותר לי להמשיך לחלום!

[1] שמות, יח, יא

[2] שיחות הר”ן, שיחה כ”ז