תסריט מהתורה

אלעד בן שאול מראיין את שגב כהן, מייסד בית הספר לקולנוע יהודי ‘תורת החיים’, על הצורך והמקום של יצירה קולנועית תורנית ועל התגובות האוהדות

אלעד: ישנם אמנים רבים שמזדהים עם דרכו של בית הספר לקולנוע יהודי ‘תורת החיים’, בעיקר חוזרים בתשובה ששמחים על האפשרות ליצור אמנות ברמה מקצועית גבוהה בלי להתפשר כלל על ההלכה. יובל דיין, נתי רביץ, דני שטג, צבי יחזקאלי, שולי רנד ועוד הם חלק מהשמות שמזוהים עם חזון בית הספר וחלקם אף לימדו שם. איך אתה מסביר את ההזדהות ההולכת וגוברת של אמנים עם החזון שלכם?

שגב: במשך זמן רב היו רק שתי אפשרויות, או להיות תורני, כלומר קשור לעולם התורה, הרבנים והישיבות – או להיות אומן ויוצר. בהרבה מקומות בעולם התורני לא ראו בעין יפה את החיבור ליצירה ולאמנות אשר נתפסו כתחומים חילוניים או כבזבוז זמן. מציאות זו אילצה רבים מהציבור התורני לכלוא את הצורך באמנות שהיה טמון בתוכם. אמנם, לא ניתן באמת לכלוא צורך נשמתי שהקב”ה טבע באדם, לכן אנשים המשיכו להרגיש צורך להוציא את הכישורים והיכולות שלהם החוצה. בנוסף לכך, ישנם אלפי חוזרים בתשובה שעסקו בעבר בתחומים אלו, ורצו להמשיך לעסוק בהם בצורה נכונה, גם לאחר חזרתם בתשובה אך לא מצאו מקום מתאים. בית הספר לקולנוע ‘תורת החיים’ הוא אחד המקומות הבודדים שיש בהם את האיזון הנכון בין הדברים.

על פי האמת אין שום סתירה בין היותו של אדם תורני לבין עיסוקו באמנות וביצירה ובכל קיום העולם הזה. נהפוך הוא, חלק מתפקידי האדם הוא לקיים את העולם גם בצדדיו הגשמיים, אלא שצריך לעשות כל זאת מתוך חיבור לקב”ה ולתורה. זאת הסיבה לענ”ד שרבים מתחברים לחזון של בית הספר, שמשלב בצורה מאוזנת את העיסוק באמנות הקולנוע והמשחק, מתוך תורה, וללא שום סתירה ביניהם.

אלעד: בסרטים המצליחים בעולם אנו רואים שכמעט תמיד יש סיפור אהבה או אלימות קשה וכדומה. נראה שסרט שמצליח ברמה עולמית חייב להכיל את הדברים הללו. איך אתם מתכננים, במציאות שכזו, להצליח להגיע לכמה שיותר קהלים?

שגב: פריצות ואלימות למיניהם באים לחפות על עלילה לא טובה. לכן מכניסים תאוות זולות כדי למשוך את הקהל לצפות בסרטים. אנו נמצאים במצב שנמאס לקהל העולמי מהסרטים עם הסיפורים הרגילים שהם ראו במשך עשרות השנים האחרונות. מי שיש לו עין טובה וקורא את השטח נכון, מבחין שהאולפנים הגדולים באמת נמצאים בבעיה. מה שהם עושים היום הוא לשחזר הצלחות ישנות ולעשות סרטי המשך, ובעצם הם מתבססים על צריכתם ע”י קהל המעריצים הישן. כל כמה זמן אתה שומע על עוד סרט המשך שיוצא כגון רוקי 5 או אינדיאנה ג’ונס 4 או הארי פוטר ועוד ועוד. אך ניכר שהציבור מחפש סרטים עם עומק פנימי, סרטים שמדברים על נושאים יותר גבוהים מאשר פריצות ואלימות. סרטה של רמה בורשטיין ‘למלא את החלל’ מעיד כאלף עדים על הצימאון שיש לקהל לסיפורים מסוג אחר. ניסיון העבר שלנו לימד אותנו שאכן כך הם פני הדברים. שני הסרטים האחרונים שבית הספר הוציא ‘זוהר הרקיע’ ו’קשר חופשי’ זוכים לאהדת הקהל מכל המגזרים למרות שהם עוסקים בדילמות השייכות לכאורה רק לציבורים הדתיים.

אלעד: השטח לא כל כך מצביע על הצימאון הגדול הזה שאתה מדבר עליו..

שגב: ההפך הוא הנכון. לפני כמה שנים נפתח בית הפקות תורת החיים בסמוך לבית הספר ולפני זמן מה התחלנו לעשות עבודות על פי הזמנה גם לציבור הפתוח, החל מסרטי תדמית ועד לסרטים עלילתיים באורך מלא וב”ה הביקוש הוא פשוט ענק. קשה מאד לעמוד בעומס בו אנו נמצאים. אגב, בית ההפקות נועד בין היתר גם לתת עבודה לבוגרים המצטיינים כדי שבסיום לימודם יוכלו להצטרף לצוותים של בית ההפקות, בעז”ה.

אנו מקבלים פניות מיזמים שזיהו את הפוטנציאל הגדול שיש בסרטים עם התוכן שהזכרנו למעלה ורוצים שנפיק להם אותם. גם התגובות החמות שקיבלנו על הסרטים ‘זוהר הרקיע’ ו’קשר חופשי’ מלמדות אותנו על הצימאון הגדול שיש. בנוסף, ערוצים דתיים נוספים נפתחים ועולים לכבלים. אפילו ערוץ 1 וערוץ 2 מוציאים מכרזים על הפקת סרטים עם תוכן יהודי. רק לאחרונה נפגשנו עם מפיקה ובימאית מחו”ל שטסה במיוחד לארץ להפגש עם צוות בית ההפקות למטרת עשיית סרט יהודי שהתחלנו להפיק אותו. יש לך צימאון יותר גדול מזה?