שעת תליית כביסה

א.
היא יושבת עם עצמה, רושמת את המחשבות והתחושות העולות לה בזמן שהיא תולה כביסה (לדוגמה: אוף, כמה הם מלכלכים! אוף, כואבות לי הידיים! למה אצלי הילדים כל כך מתלכלכים? נראה לי שאצל אחרים זה פחות קורה! תמיד בבית הזה הכל מוטל עלי, כבר אין לי כוח! בכל פעם שאני גומרת מכונה, מצטברת עוד אחת, נמאס! ועוד ועוד…).
היא רושמת בכנות. כל מה שעולה בראש נרשם על הדף.

ב.
היא מתייחסת לעצמה באכפתיות: אם היא מלאה בתחושות שליליות, אז לפני השלב הבא, של בירור האמת, כדאי שהיא תתן לעצמה קצת יחס… בערך כמו שהיא מצפה מבעלה כאשר הוא בא הביתה והיא מקטרת לו. למשל: וואו, באמת זה לא קל! כל הכבוד לך! זאת עבודה שאינה נגמרת, את ממש גיבורה! אולי את צריכה קצת פינוק – כוס קפה וממתק? (אלי יותר מדבר – יוגורט עם פירות וגרנולה?). זאת, עד שמשהו בה נרגע, ומוכן להמשיך הלאה.

ג.
היא מתחילה להציף. מול כל משפט כזה, היא יושבת וחושבת מה האמת. כותבת את המשפט, ואז כותבת את האמת. היא לא צריכה להיות ארוכה, אבל חשוב שהיא תקיף את כל מה שהיא יכולה לכתוב על כך. למשל:

אוף, כמה הם מלכלכים! – נכון! אבל ככה זה ילדים. וברוך ה’ שהם כאלה. לא הייתי רוצה ילדים שאסור להם לגעת בשום דבר כדי לא להתלכלך. ובנוסף, אם יש לי ילד שובב שמתלכלך בקלות, ה’ נתן לי את הנשמה הזאת, מלאת האנרגיה. זו תכונה טובה ואני לא רוצה “לצמצם” אותה מדי.
מצד שני, יתכן שהיא תכתוב: באמת הם מלכלכים יותר מילדים אחרים, ואני צריכה יותר להקפיד לשים להם סינרים, כדי לשמור יותר על הבגדים.

אוף, כואבות לי הידיים! – האמת היא שזו עבודה יקרה לה’. כאבי הידיים הם זכות, כמו שזיעה על מצווה מצטרפת לזכויות על המצווה. ומצד אחר, אולי חשוב שאנוח יותר, לא פלא שאני נגמרת בקלות, אם אני לא מנצלת למנוחה זמנים שהילדים לא נמצאים. אתמול במקום ללכת לישון דיברתי עם חברה עד מאוחר. אפשר ללמוד מזה…

למה אצלי הילדים כל כך מתלכלכים? נראה לי שאצל אחרים זה פחות קורה – הרבה פעמים “הדשא של השכן נראה ירוק יותר”. מתי לאחרונה בדקת בגדים של אחרים? אך חשוב ואמיתי מכך: אין לי מה להשוות לילדים אחרים. הילדים שלי הם הנשמות שה’ נתן לי, ואני צריכה לפעול הכי נכון איתם. (הרבה פעמים מאחורי השוואה כזאת, יש אמא שאיבדה את הבטחון. מתוך ההשוואה היא לומדת שהיא וילדיה “פחות שווים”. ואם היא תכתוב זאת לעצמה בכנות – “הילדים שלי כל כך מתלכלכים, זה אומר שאני אמא גרועה. וזה לא חדש. אני גרועה גם ב.. וב…”, היא תוכל לבחון את המבט הזה על עצמה. למה היא מרגישה גרועה? מי זאת אמא טובה? מה ה’ רוצה ממנה? וכד’). וברוך ה’ שיש לי מכונת כביסה.

תמיד בבית הזה הכל מוטל עלי, כבר אין לי כוח! – אולי זו סתם הגזמה וניפוח של הרגש? כי הרי אני יודעת שהוא עוזר בתחומים שונים, פשוט כביסה זה לא התחום שלו. ובכיוון אחר: אולי באמת יש בינינו חלוקת תפקידים לא מספיק מאוזנת? כדאי לבחון את זה מפעם לפעם.

בכל פעם שאני גומרת מכונה, מצטברת עוד אחת, נמאס! – זה נתון די עובדתי, שנכון בעוד תחומים: הרי גם בכיור, בכל פעם שהוא מתרוקן, מגיעה אליו כוס או צלחת. וגם הרצפה – בכל פעם שהיא מבריקה, השלב הבא זה צעד רטוב… השאלה היא איך לקחת את זה. אם אני זוכרת שכביסה זו עבודת ה’, שכן אני עושה זאת כדי שיהיו לבני ביתי בגדים נקיים ומריחים טוב, כדי שיהיה להם נעים ושמח, כדי שירגישו אהובים, כדי שיחיו בבריאות, כדי… שיוכלו לעבוד את ה’! כן – הכל בעצם נועד לכך! לא תמיד אני זוכרת זאת…

רעיון נוסף, אם כבר דיברנו על כביסה: להתפלל תוך כדי תליית הכביסה. אפשר – תפילת תודה. תודה על הכוח, על המכונה שעובדת, על בני הבית, על זה שהם מלאי חיות ומלכלכים, על זה שיש לי כוח לתלות, על זה שיש לכולנו בגדים. אפשר גם להודות על כל אחד שתולים את בגדיו – על זה שהוא כזה מקסים. וכשאני תולה בגדים שלי, להודות על עצמי. אפשר – תפילת בקשה. בקשה על כל אחד שתולים בגד שלו – בקשות בגשמיות וברוחניות. לא חסר על מה.

ד.
אחרי שהיא כתבה את כל זה, היא בוחנת מה המסקנות. יתכן שיעלה שיש מה לשנות: היא תשתמש יותר בסינרים, או שתיקח לתקופת מה עזרה בתליית כביסה (אולי בעלה?), ויתכן שיעלה שהכל קורה נכון, ואין צורך לשנות – אלא רק את צורת החשיבה לגבי הכביסה. כעת היא תרכז לעצמה את אופן ההסתכלות הרצוי, במשפט או שניים.לדוגמה: בעת שאני תולה כביסה אני עובדת את ה’. ה’ שמח בתליית הכביסה שלי. כל בגד שאני תולה הוא זכות! וכדו’.

ה.
כעת, איך דואגים שזמן תליית הכביסה אכן יהיה שונה מבעבר? הרי עד עתה ישבתי עם עצמי וכתבתי. איך מעבירים זאת לתוך החיים? אפשר לכתוב לעצמי פתקים ולשים על הגיגית או על המכונה. אפשר לחבר שיר שאותו אשיר בזמן תליית הכביסה. כל רעיון שעוזר לכך שהידיעות הנכונות יעמדו לרשותי בזמן תליית הכביסה.

ו.
כדאי לסיים – איך לא – בתפילה. ה’, תעזור לי בבקשה לעבוד אותך, להתהלך לפניך בחיי, לזכור שאני עובדת אותך בעת שאני תולה כביסה, להיות מחוברת אליך גם שם, לזכות הזאת, להיות מלאה בחיוביות ובטוב.

ז.
כדאי לבחון פעם בשבוע – האם זה אכן עבד? ואם לא, מה לא היה מוברג מספיק טוב? אולי שמתי פתק על הגיגית ובפועל השתמשתי בגיגית השניה ולא ראיתי אותו? אולי המשפטים שכתבתי לעצמי לא היו די ברורים לי, וצריך לעבוד שוב על ניסוחם? אולי הייתי עייפה מדי, וצריך שינוי אחר?
בכל פעם שאזכה לתלות כביסה מתוך מקום יותר מתוקן ומרומם – (וזה נכון גם אם הצלחתי רק פעם אחת בשבוע ובשאר המשכתי לקטר) – אני מחזקת את האור והטוב שבתוכי. וזו בשורה מרנינה שנותנת הרבה כוח.

ברכת הצלחה לכולנו!