הרב דן טיומקיןמהי חשיבותם של המראה החיצוני והמשיכה, בפרט אצל אנשים פנימיים ואיכותיים כמו בעלי תשובה?
באדיבות אתר מענה – הדרכה וסיוע לבעלי תשובה
במאמר הקודם, שעסק בפגישה הראשונה, לא הארכנו בענין המראה החיצוני. כתבנו שם שהעיקר זה האישיות והפנימיות, וכל עוד לא מדובר ממש במצב של דחיה, כדאי לתת סיכוי, לנסות להתרגל, ולא לפסול או בגלל מראה חיצוני.
הדברים נכונים מאד לפגישה ראשונה, אבל כאשר הענין מתפתח לפגישה שניה ושלישית, צריך לאזן את התמונה ולכתוב עד כמה חשוב המראה החיצוני, עד כמה חשוב שתהיה משיכה ועד כמה חשוב לא לזלזל בזה. בגלל שיש נטיה לזלזל בחיצוניות, במיוחד לאנשים פנימיים ואיכותיים כמו בעלי תשובה, חשבתי שראוי לייחד מאמר שיעסוק בעניין זה.
הרמב”ם, בספרו משנה תורה, פותח את הלכות אישות (פרק א’ הלכה א’) בתיאור צורת הנישואין שהיתה קודם מתן תורה, שהתבסס רק על הרצון המשותף של בני הזוג לחיות ביחד, ורק אחר כך, בהלכה ב’, הוא מתקדם ומדבר על צורת הקידושין הנוהגת לאחר מתן תורה, הכוללת קניין קידושין מחייב. המפרשים הרבים עומדים תמהים. לאיזה צורך מצא לנכון הרמב”ם לכתוב את המציאות שהיתה קודם מתן תורה? הרמב”ם נכתב הרבה אחרי מתן תורה, ומה שהיה קודם כבר לא רלבנטי. אין לזה אח ורע בשום מקום אחר ברמב”ם. לפני מתן תורה אדם היה יכול לאכול ללא שחיטה, ללא לבדוק את המאכל מתולעים, בלי לעשר ובלי לברך ברכת המזון. איזה מקום יש לתיאור שכזה בספר הלכה?
ראיתי לתרץ, שיש כאן שתי קומות באיכות הקשר שבין בני הזוג. יש קומה ראשונה של חיבור בין איש לאשה, חיבור שמבוסס על רצון. זהו חיבור טבעי שהיה עוד לפני מתן תורה. התורה לא באה להפקיע את החיבור הזה, אלא רק להוסיף עליו עוד נדבך, נדבך מחייב של קניין קידושין ונישואין, נדבך שגורם לקשר להיות יציב, ולא להתבסס רק על אינטרסים גופניים שבדרך הטבע הם נוטים להשתנות. אבל העובדה שיש משהו בסיסי בטיב הקשר בין בני הזוג לא נעלם, אלא ממשיך להשפיע על הקשר גם בזמן שאחר מתן תורה, ולכן הרמב”ם מצא לנכון לספר לנו עליו.
וכיון שאותו רצון לבחור בני זוג אינו רצון שכלי הגיוני, אלא כולל גם את הרבדים הגופניים שבנו, יש מקום להתייחס גם אליהם. בקרב הרבה רווקים ורווקות בעלי תשובה זה עלול להישמע כשיקול חילוני גויי, זר ומנותק לתורה, אבל עיון במקורות מגלה לנו שלא כך הם הדברים.
לדוגמא, הגמרא במסכת קידושין, דף מ”א א’, כותבת שעל אף שאפשר באופן תיאורטי לקדש אשה על ידי שליח, אף על פי כן יש איסור לקדש אשה בלי שיראה אותה, איסור תורה של ביטול מצות “ואהבת לרעך כמוך”, כיון שכאשר יראה אותה, אולי היא לא תמצא חן בעיניו, אולי היא ‘תתגנה’ בעיניו, והוא ירצה לגרש אותה, וייגרם לה צער. אולי זה היסוד שגרם לרבי חיים ויטאל, תלמיד האר”י, לכתוב (בשער הליקוטים, פרשת עקב) בזה הלשון: “על כל מוצא פי ה’ יחיה האדם” (דברים ח’ ג’) – באמצעות האשה. והכונה שיקיים כל המצוות, שאם יאהב אותה כגופו, יקיים “ואהבת לרעך כמוך”, ששם נכללת כל התורה כולה עכ”ל. יש כאן כללים ברורים. עיקר מצות “ואהבת לרעך כמוך” היא לא על ידי מעשי חסד עם השכנים, אלא בין איש לאשתו. וכדי לקיים מצוה זו בהידור, עם כל החיובים הכלולים בה, חובה לעשות אותם לא רק בגלל ההכרח ההלכתי, אלא לעשות אותם בשמחה, ולזה חייבת שתהיה התיחסות גם לצד החיצוני, ומי שמתעלם מכך ומקדש אשה על ידי שליח, עובר על איסור גמור!
הגאון הרב נבנצל, רבה של ירושלים העתיקה, סיכם את העניין בספרו (שיחות על חומש במדבר, עמ׳ קמ”ד) וכתב בזה הלשון: יש מקרה אחד שבו אסור שהשכל יקבע לבדו, וצריך לתת לרצון את הבכורה, והוא כאשר מציעים לאדם שידוך: גם אם הנערה היא ממשפחה מיוחסת, עדינת נפש, יראת שמים, בעלת חסד ומידות טובות למכביר – אם המראה החיצוני שלה גורם לו דחייה – אל ישאנה! הרי מטעם זה אסרו לקדש אשה עד שיראנה (קידושין מ”א). כאן, אסור שהשכל יעדיף את מידותיה הטובות ויזלזל בצד החיצוני (שקר החן והבל היופי). כי אם יתחתן מתוך מחשבה ש׳הדבר יסתדר עם הזמן׳, יחסר לו ב”ואהבת לרעך כמוך” עם אשתו.
עד כאן מקורות. עכשיו ננסה להציג את הבעיה כפי שהיא מתבטאת בשטח. אצל הרבה זוגות שעוברים בעיות בשלום הבית, יש תלונה על כך שבתקופת הפגישות, הם זלזלו בעניין החיצוניות, חשבו שזה לא מספיק תורני להתייחס לדברים האלה, והסכימו להתפשר ולבחור בבת זוג שלא באמת היתה לפי טעמם. בתחילת הנישואין הם היו צדיקים והצליחו לשרוד, אבל בהמשך הנישואין , הנושא הכאוב הזה זה צץ ועלה. לא ניכנס במסגרת זו לבעיות שכבר קיימות, אבל בבואנו לבחור שידוך, ודאי שצריך להתייחס ברצינות ולא לזלזל בתחום זה, ולבחור בבת זוג (או לבחורה: לבחור בבן זוג) שיש התאמה גם בתחום המראה, ויש איזה סקרנות, נשיאת חן, משיכה ואפילו ‘פרפרים בבטן’ בזכות המראה החיצוני. זה באמת חשוב.
ולכן בפגישה השניה או השלישית, כדאי להיות מודעים לכך, ולשים לב מה מצב המשיכה החיצונית. גם אם בפגישה הראשונה היינו מוכנים לבלוע את הצפרדע ולקבל את כך שהמראה החיצוני אינו הטעם שלי כלל, זה טוב לפגישה ראשונה, שאז באמת צריך לעכל ולהתרגל, ולפעמים אישיות מצליחה להקרין המון חן, ולגרום למשיכה רבה. אבל אם בפגישה השניה והשלישית לא נוצרת באמת משיכה שכזו, ועניין החיצוניות מטריד ומעיק, יש בכך בעיה אמיתית, שצריך לתת עליה את הדעת.
לפי מה שכתוב לעיל: ” ויש איזה סקרנות, נשיאת חן, משיכה ואפילו ‘פרפרים בבטן’ בזכות המראה החיצוני”. “ולפעמים אישיות מצליחה להקרין המון חן, ולגרום למשיכה רבה.”
אם כל זה קיים (גם האישיות החיצוניות וכו’) אבל הבחור עובד, לא לומד בישיבה – ז”א רק הרגש מסכים. בחור טוב יחסית ממשפחה טובה.(מהיכרות מאותה השכונה – לא דיברנו רשמית ביננו)
יש להתייחס לזה??
תודה.