רק לא לשרוף

הודיה ארד משתפת בקול הפנימי שעולה בה בעקבות מקרה השריפה של האם ובנותיה בירושלים

בעודי שומעת בחצאי משפטים את האסון הנורא שקרה רק אמש… מתלבטת אם לברר מה היה שם באמת. רק מחצאי המשפטים זה נשמע יותר מזוועה. פחדתי.
אחרי התלבטויות והחלטה שיהיה לשם שמיים ושלא סתם אמלא את ליבי בצער.
ניגשתי לאתר חדשות וקראתי בזעזוע עמוק את המציאות הקשה הזו.
לאן לוקחים את זה מפה… ומה עושים עכשיו?
ישבתי לכתוב.
מה? הלב שלי כעצור, צועק.
למה?? הנפש מאיימת להשתתק…
איך הצורך לחיות לא גבר על הפחד??

איך חיוכים תמימים לא גדעו את הלהבה??
ואתה? מדוע איננו רואים את טובך הגדול ?

הלא אתה מנהל עדתך.

יש דברים שאני יודעת. לשם נפשי לא תיכנס.
לא מקטנות ולא מחוסר היכולת.
אלא מההכרה שאצטרך לחוג מעגל, להיכנס לתוכו… ולא להרפות.
לצעוק צעקה אינסופית. שהחיים ייפסקו. שהרעש יחדל. שדי! כבר אי אפשר יותר. חייבים גאולה. ואותה צעקה לא תיפסק… כי יש הרבה שלא צועקים אותה. ומי יצעק בשבילם? קולי עונה לי מבפנים. כן. אני.
אבל עכשיו אי אפשר. אי אפשר להפסיק להמליך אותך. אבא שלי. אם אחליט להסתכל על פצעיי לא אוכל לרפא אותם. הם יכאבו יותר והחיים ייפסקו מעוצמת הבכי… ואני, אינני רוצה להפסיק המלכתך. אינני רוצה להפסיק. לקדש את ילדיי. לקדש את חיי. לקרב אותנו אליך.
אינני צריכה לחוג מעגל. להפסיק את שגרת חיי… אקח לי זמן קצוב. אבכה לכבודך את פצעי בניך. את פצעיי שלי. ואמשיך לגדל. לחתל. לשפוך אור. ולא לכבות. לא לנתק. לא לשרוף. רק לא לשרוף.
יש בכל אחד מאיתנו אש… אש של חיים. של כוחות. של רצונות. של חלומות… חלק מאיתנו כיבו אותה עוד מזמן, כשהיו ילדים… הפסקנו לחלום, לרצות… ופשוט זרמנו עם החיים. הלאה.
אבל האש הזו לא באמת כבתה… היא פשוט ברחה למקומות הלא נכונים… ואותה אש יכולה לשרוף כשהיא לא במקום שלה… היא מתרחבת ומתפשטת וכבר בלי שליטה.
אז אפילו אם שכחנו אותה וטעינו ונפלנו… והאש כבר שרפה הרבה שטחים טובים…
אל לנו לומר דיי… אף אחד אינו יכול לבטל את היד שהבעירה בנו ניצוץ כשנולדנו. אף אחד לא יכול לגעת בזה. זה שם וזה עוד מחכה לנו.
אז, זה הזמן לעבור מקום. להעביר את עצמי דירה. לפעמים זה ממש פיזי. מציאותי. לא לפחד לברוח מהאש השורפת.

הגיע הזמן להכיר את הניצוץ האמיתי שבנו שיכול ברגע אחד להפוך לאש שמדליקה, שמבעירה, שמחממת!
אש של אהבת ה’. היא מחכה לי…
הכוחות שבי. הדברים הטובים שבי. הרצונות. החלומות. העונג. הקדושה.
ומה שנשאר לי זה רק ללמוד איך מטהרים. איך מוציאים לפועל את אש הבעירה. ולהתפלל על זה. שהאש הזו רק תחמם… ולא תשרוף!