רק אני והוא, והכתובה..‏

אם תראו אנשים עייפים, עסוקים במסך, תשאלו אותם אם הם פגשו פעם אהבה שאינה תלויה בדבר… הרהורים על שבועות ועל המציאות שלנו כיום

הודיה ארד

אז מה זו אהבה? העולם שואל בלי הפסקה.

איפה מוצאים אותה? יש דבר כזה אהבה שאינה תלויה בדבר?

היום כולם תלויים. בסמארטפונים. ב’לייק’. בחיוך, בקריצה. היום העולם מתקשר בסימנים. בפרצופים מעוותים.. במסכים. והוא ממשיך להיות תלוי – מתי יתנו לי להרגיש אהוב. מתי יעבירו לי חיבוק.. חיצוני ככל שיהיה, ממלא את המסכים, ככה הכי טוב.

וככל שזה תלוי.. החבל סביבך מתהדק.. אתה כבר עבד למציאות הזו. וסוחבים אותך גם בלי שתרצה, קולות מסויימים מאוד שאומרים לך – רק כאן תמצא אהבה.

ואי אפשר להסיט את העיניים לרגע מהמסך הזה, שבטעות לא תיגמר הסוללה..

*

לנפש נגמרה הסוללה מזמן. כבר שכחנו לחבר אותה לכבל טעינה.. או למטען נייד.

הנפש שלנו משתוקקת לאהבה, אהבה שאינה תלויה בדבר… יש אהוב אחד שמחכה שנבנה ביחד את ביתנו.

ואבד לנו האמון. הוא באמת עדיין מחכה? ומבפנים אנחנו מבולבלים. אולי כועסים. אולי מפחדים.. שנים שמדמיינים לנו אותו כשופט אכזר, כמחכה לנפילותינו.. ואין לנו כח. כי נפלנו הרבה, כי כאבנו הרבה.. ולא מצאנו על מי לפרוק את ליבנו, ולא מצאנו כתף להניח בה ראשנו.

רק ראינו מולנו מסכים. המוני מסכים ונפשות כואבות.

*

ואבינו.. עודנו פה עומד, מתגעגע, כאהוב שזה עתה פוגש באהובתו אחרי שנעלמה שנים.

ושוב הפחד. הכאב צף, האם יזכור אותי כבראשונה? באתי אליו כבר אחרי שעברו שנים ואני התבגרתי. וכבר לא יפה כמו פעם.. האם יאהבני שוב?

והוא מביט בעיני ואומר לי בשקט – את לא צריכה להוכיח לי כלום. אני יודע את שעברת.. אני רואה את כאבייך. ואת יפה יותר מתמיד. ואת חשובה לי.. ולא אעזבך עוד.

והתחלנו להיפגש כמו פעם.. להכיר קצת מחדש, להיזכר..

וקבענו חתונה, עוד 49 יום..

והוא נתן לי מתנה: 49 ימים מלאים לעבודה בתוכי – להתקרבות ביננו, להוריד עוד קצת מחיצות ואבק דרכים.. שאתקשט בגבורה ותפארת, שאכניס אל ביתנו חסד והוד ויסוד.. רק עכשיו בלי תלות ובלי מסכים.. לא עוד.

זהו. עוד רגע אני מתקדשת. חג השבועות מתקרב, זהו יום חתונתנו.. וזה רק אני והוא..

והכתובה.

אם תראו אנשים ברחוב, כאובים.. עייפים.. עסוקים במסך.. תשאלו אותם אם הם פגשו פעם – אהבה שאינה תלויה בדבר… אם יאמרו לכם שלא, תספרו להם שיש אהוב אחד שמחכה, שמשתוקק, שמתגעגע. ואם הם לא שומעים וליבם עוד שפוף, תזמינו אותם, שיבואו לחתונתי.. שייטעמו קצת. שיריחו.

ב-ו’ סיון אורה של התורה – הכתובה הקדושה שביננו לבין אהובנו – מאיר בכל העולם.

והלוואי ונזכה להתאחד שוב, להתקדש, ולהרגיש אהבתו של ה’ יתברך שאינה תלויה בדבר.. שמאירה שמחממת ומרפאה כאבנו.

שנזכה!

חג שמח:)

תגיות: שבועות, נשים, היטהרות, אינטרנט