קטנים לידם

על תוכנית מיוחדת לבעלי תשובה שהוקמה בשנת תשס”ח (2008) בקהילת “תורת החיים” שביד בנימין, ביוזמת הרב שמואל טל, שרואה בחזרה בתשובה ייעוד מרכזי בדורנו, וקרא לכל קהילתו להירתם לקבלת בעלי התשובה לחיקה החם של הקהילה

מארבעה לארבעים

בישיבה נפתחה תוכנית לבעלי תשובה, שכללה בתחילה ארבעה תלמידים, שישבו באחת הפינות בספריית הישיבה ולמדו יחד עם אברכי הישיבה והר”מים.

“מתחילת הדרך”, אומר הרב רועי אביחי, ר”מ בתוכנית, “ידענו שאם אנו רוצים להרים תרומה לקליטתם של בעלי תשובה, עלינו להכיר בייחודיות ובעומק שמאפיינים את בעלי התשובה, בשאלות הלכאורה פשוטות שהם מעלים, וגם בידע שלפעמים חסר להם. החלטנו לפתוח מסגרת מיוחדת עבור בעלי תשובה. הם עושים מעל ומעבר, וגם אנחנו רוצים לעשות מעל ומעבר כדי להקל עליהם את ההשתלבות באורח חיים ישיבתי”.

התוכנית כללה לימוד גמרא למתחילים, שיעור יומי בתנ”ך, לימוד הלכה למעשה בנושאים בסיסיים כמו ציצית, הלכות שבת וכדומה, יסודות האמונה, חסידות, קריאה בתורה, ועוד לימודים המותאמים לבעלי תשובה. הרב אביחי: “צורת הלימוד מותאמת לבעלי תשובה, לצד השיעורים, יש מקום גם ללימוד עצמי, חברותות עם בחורי ואברכי הישיבה, ובהמשך אף השתלבות במסלולי הלימוד בישיבה בעיון ובבקיאות, ולמעוניינים, הצטרפות לכולל הלכה ללימודי רבנות”.

אט אט, החל בית המדרש להוות גורם מושך לעוד בעלי תשובה. עד שנעשה נעשה צר מהכיל את חברי התוכנית, והם עברו למבנה גדול יותר, שבו נמצאת התוכנית היום. לאחרונה החלו לדבר כאן על הרחבה נוספת.

כיום מונה התוכנית כמה עשרות בחורים רווקים ואברכים. הלימודים נעשים בשתי קבוצות: קבוצת מתחילים וקבוצת מתקדמים. חלק מהמתקדמים משתלבים באופן חלקי או מלא בלימודי הישיבה הגבוהה. “זוהי זכות עבורי ללמוד בחברותא עם בעל תשובה. אם חז”ל אמרו שיש טהרה מיוחדת להבל פיהם של תינוקות של בית רבן שלא חטאו, יש טהרה מיוחדת דווקא להבל פיהם של בעלי תשובה. של אותם אלה שהיו איפה שהיו ובכל זאת החליטו החלטה לא קלה, להפוך את אורח חייהם ולעבוד את ה’, ללכת נגד הזרם”, אומר ישראל בר חי, אברך בישיבה הגבוהה שלומד באופן קבוע עם בעלי תשובה.

מבקשים את ה’

בראש התוכנית עומד  הרב דוד מירון, בעל תשובה בעצמו. הוא מספר על ימיו הראשונים בתוכנית: “כמו רוב בעלי התשובה, חיפשתי את עצמי ואת דרכי לא מעט, התחלתי את דרכי בבית היהודי במנאלי שבצפון הודו, כאשר אני בא מרקע של ‘השומר הצעיר’, ולא יודע מה זה ‘קריאת שמע’ כפשוטו. בהמשך הגעתי לעוד מקומות שונים ומגוונים, הכרתי קהילות הקשורות לרבי נחמן מברסלב זי”ע,  קהילות הקשורות לבעל הסולם זי”ע, לעולם הליטאי הקלאסי, חב”ד, ומה לא? בקיצור, חיפשתי לא מעט. את ישיבת ‘תורת החיים’ הכרתי כאשר התחלתי ללמוד בבית הספר לייעוץ תורני ביד בנימין, שהוקם כחלק ממוסדות הישיבה, ומצאתי סוף סוף מקום שמוכן להכיל את המורכבות, להיות פתוח לכך שאנשים מרגישים שייכים למספר צדיקים, בלי לדרוש מהם להצטמצם ולבחור דווקא אחד מהם, בלי לעשות עניין מכל העדתיות – אשכנזים, ספרדים וכו’. פשוט מבקשים את ה’ יתברך”.

“כשהגעתי, היו בתוכנית ארבעה בחורים, ויחד התחלנו ללמוד ולהתפתח, ולאט לאט לבנות את האני מאמין של הישיבה, תוך ניסיון לקחת נקודות טובות מכל עולם היהדות, כמובן בעזרה והכוונה של ראש הישיבה”.

צדיקים מכל הזרמים והחוגים

התוכנית קיבלה כיתה והפכה אותה לבית מדרש עצמאי; “על קירות בית מדרשנו תלויות תמונות של צדיקים מכל הזרמים והחוגים. לא באנו להצטרף לזרם ביהדות. באנו להצטרף ליהדות הנאמנה על כל זרמיה. אילוצי החיים מכריחים אותנו לקבוע את מושבנו במקום אחד, ולשלוח את ילדינו למוסד חינוכי אחד, אבל כבעלי תשובה, אנחנו מרגישים קשר עמוק לכל שלומי אמוני ישראל”, מספר הרב דוד.

“כל אדם צריך לבחור את הרב שלו ואת הדרך שלו, ועם זאת להמשיך לכבד את כל האחרים. הבחירה בדרך מסוימת נובעת ממקום של חיבור נשמתי, וממילא זה לגיטימי לחלוטין שנשמתו של החבר שלי מאירה לו הארות אחרות ממה שהנשמה שלי מאירה לי. יש כאן חבר’ה שהם חסידי ברסלב, ויש כאלה שמתחברים לשורשים הספרדיים שלהם. כל עוד זה בא ממקום של יראת שמים ללא פשרות, ומחזק את הקשר לה’ יתברך ולתורה הקדושה, זה בסדר גמור, לכתחילה לגמרי”.

אחים לא נבהלים

הבחורים מגיעים לתוכנית מרקע מגוון. חלקם נמצאים ממש בשלבים הראשונים של התשובה, חלקם מגיעים אחרי כמה שנים בתשובה, אבל עדיין מרגישים בעלי תשובה. “אתה יכול למצוא כאן חבר’ה מגיל 20 ועד גיל 40”, מספר לי בחיוך מושי אלון, שהגיע לתוכנית לפני שנתיים אחרי שעבר בכמה מקומות. “אחים לא נבהלים מהפרשי גילאים”.

“איך אתם מסתדרים בשבתות וחגים?” אני שואל אותו. “החבר’ה פה מתחלקים לשנים”, הוא עונה. “יש כאלה שחוזרים הביתה, ההורים קונים אוכל כשר במיוחד בשבילם. בסוכות מכינים סוכה. ויש כאלה שנשארים כאן. אנחנו מחזקים אחד את השני, ומתארחים אצל האברכים והרבנים”.

עודד מנגולד הוא בעל תשובה, אברך בישיבת תורת החיים ובוגר התוכנית, בקשתי ממנו לספר לי מה הביא אותו ל’תורת החיים’. “מה שבלט לי כשהגעתי לכאן, הוא שהישיבה העמידה את עצמה לרשותי. רוצים להעצים אותי, לא להפוך אותי לעוד נכס של הישיבה אלא למצוא את הנתיב בעבודת ה’ שמתאים לי. קיבלתי כאן כלים להקשיב לעצמי, ולחפש את ה’ יתברך בחיים שלי ובדרך שלי. זאת לצד העבודה המשותפת עם שאר החברים”.

לוותר על נתיב ההשפעה הזה?

בתוך הקמפוס של מוסדות תורת החיים, ישנם שני בתי ספר מקצועיים על טהרת הקודש: בית ספר לתקשורת יהודית, תסריטאות ומשחק, ובית ספר לפסיכולוגיה תורנית, שעוסק בפיתוח כוחות הנפש והכשרת מטפלים. השקפת הישיבה היא כי על כל אדם לרכוש מקצוע בו יבטא את כוחותיו וכישוריו הייחודיים, יתרום מהם לעם ישראל, וגם יתפרנס בכבוד. “היום ישנם כל כך הרבה סרטים בעייתיים. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להשאיר את המצב כך, ולנטוש את התחום הזה? האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על נתיב ההשפעה הזה? קולנוע אינו דבר טמא. קולנוע הוא כלי, ובית הספר שקיים כאן מוכיח שאפשר להשתמש בו גם בקדושה”, אומר מושי. “יש אנשים שנועדו להיות ראשי ישיבה ודיינים, רובנו לא”.

הצוות המקים של בית הספר כלל כמעט רק בעלי תשובה, שרכשו את השכלתם המקצועית לפני שחזרו בתשובה. כיום, מרצים בבית הספר גם דתיים מבית.

השינוי שעם ישראל מחכה לו

ביקשנו מהרב שמואל טל לתאר את ההתרשמות שלו מהתוכנית, ואלו דבריו:

“אנו מלאי אמון בבעלי התשובה. זהו ציבור שהולך ומתעצם בכמות ובאיכות, ויש לו כוח גדול לחולל את השינוי שעם ישראל כולו מחכה לו, ולחבר את התורה לחיים. אם היום אנשים חושבים שכמה שאדם יותר ירא שמים הוא יותר מנותק מעולם המעשה, יכולים בעלי התשובה לחזק את ההכרה והתובנה שהקדושה הכי גדולה נמצאת אצל מי שמרומם את עולם המעשה, אצל מי שנתקל בקשיים גדולים, בחיכוכים עם ההורים, בלבטים, בניסיונות וגם בנפילות, ועושה ככל יכולתו כדי להמליך את ה’ על כל רגע בחייו, הן בבית המדרש והן מחוצה לו. אנו מאושרים ונרגשים על שזכינו להוות אכסניה ליהודים היקרים הללו. אנחנו קטנים לידם. המציאות שלהם פה מחזקת אותנו ותורמת לנו המון תעצומות נפש”.