מערכת טל חייםלהלך בין חלומות. מראות וקולות מערב חגיגות 20 שנה לישיבת תורת החיים בהשתתפות בוגרי הישיבה ובוגרות מדרשת טהר
תקציר הערב:
בהיכל התרבות ביד בנימין התקיים בחודש אלול תשע”ז ערב מיוחד במינו, לציון עשרים שנה להקמת ישיבת תורת החיים, בנווה דקלים אלול תשנ”ז. ישיבת תורת החיים היא כבר מזמן אינה רק ישיבה: סביבה חונים כיום תלמיד תורה, בית ספר לבנות, ישיבה לצעירים, אולפנה, מדרשה, ישיבה לבעלי תשובה, מדרשה לבעלות תשובה, ישיבה לבחורים חרדיים, בית ספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים, מרכז טיפול, בית ספר לקולנוע ומשחק יהודי, בית הפקות, הוצאה לאור, תנועת ה’ הוא המלך, גרעין תורני בנצרת עלית, ועוד. מעצמת מוסדות תורה ויצירה שמונים כיום למעלה מ-1600 תלמידים. וזהו רק חלק קטן מהחלומות של ראש הישיבה, הרב שמואל טל – החלומות שהתגשמו עד עתה.
פריחה מופלאה זו היא בהחלט סיבה למסיבה, וקל וחומר כשמציינים עשרים שנה – תקופה שהיא גם כברת דרך משמעותית, אך גם זמן המאפשר להסתכל אחורה ולראות כיצד תוך שנים לא רבות צמח לו החזון שהוביל בתחילת הדרך את בית המדרש הקטן והארעי שבו התחילה הישיבה בנווה דקלים, והתפתח לחזון מסועף של תנועה שלימה ומפותחת, כשבאמצע הדרך היא עוברת טלטלה פיזית ורוחנית בגירוש מגוש קטיף, שכמעט וגדע את קרנה, ומשתקמת ממנה במהירות מפתיעה.
‘נושאת ההפכים’
את הערב פתח הרב אליקים צדוק, לשעבר המנהל החינוכי של הישיבה וכיום רב התלמוד תורה ובית הספר לבנות, בברכת ‘שהחיינו’ ו’מחיה המתים’ בשם ומלכות כדין הרואה חבר טוב לאחר זמן רב, והמשיך בהגדרת ישיבת תורת החיים כ’נושאת ההפכים’: עיון ישיבתי ליטאי עם פסיקת הלכה ספרדית, תפילה וחיות חסידית וחשבון נפש מבית מדרשה של תנועת המוסר; בית מדרש המוקדש ללימוד תורה בלבד וסביבו מוסדות ענפים שעוסקים במגוון תחומי עשייה ויצירה; גישה חדשנית לפסיקה ההלכה שנובעת מתוך אחריות וחיבור אמיץ לפוסקי ההלכה לדורותיהם. היכולת לשאת את כל התנועות הללו בו זמנית נובעת מדרישת האמת הגדולה של ראש הישיבה, הרב טל, שעומדת ביסודן.
“כולנו זוכים פה להלך בין חלומות”
הדובר השני היה הרב זאביק הראל, ראש מדרשת טהר שהתמנה לאחרונה לניהול ערוץ הידברות. הוא תיאר את החזון הגדול של ראש הישיבה שנפרס לפניו בהגיעו לישיבה כבחור צעיר, חזון של בניית חיים המונהגים על ידי גדלות של תורה: בעולם היצירה, בעולם הטיפולי, בפסיקת ההלכה, בכתיבה תורנית, ועוד; והמשיך לעובדה הפלאית שתוך שני עשורים החזון הזה כבר קורם עור וגידים, ומשפיע עמוקות על המציאות בישראל. הדברים הגבוהים והשאפתניים שנאמרו בשיעורים בישיבה בשנותיה הראשונות, הלכו והפכו למציאות ממשית. “זה לא דבר מובן מאליו שכולנו זוכים פה להלך בין חלומות, וברוך ה’ ראש הישיבה לא מפסיק לחלום, וברוך ה’ החלומות האלה הולכים ותופחים”.
רוח טהרה
הרב שמואל אליהו סיפר על אהבתו העזה של אביו הרב מרדכי אליהו זצ”ל לישיבה בכלל ולראש הישיבה בפרט, והתפלל שברכתו לישיבה תמשיך להתקיים. הרב העלה על נס את תרומתה הייחודית של הישיבה לרוח טהרה כללית שנושבת כיום בעם ישראל, גם אם לא תמיד תלמידיה מרגישים בכך.
“אני אוהב מאוד מאוד את הרב ואני מזדהה עם הקול שלו, ואני רוצה שהקול הזה ילך ויגדל”
נציג הבוגרים, ידידיה מגני, פתח בסיפורים אישיים מתקופת לימודו בישיבה, והמשיך וסיפר על אהבתו הגדולה לישיבה והזדהותו עם הישיבה, שמביאה אותו להשקיע בה את מיטב כספו בתרומות. “הקשר שלנו עם הישיבה זה דבר שמתפתח. פעם הישיבה הייתה מקום שגרתי ולמדתי בו, בהמשך עזבתי את הישיבה והתחתנתי, ובשנים האחרונות השותפות שלי עם הישיבה ועם הרב, קיבלה משמעות מאוד חשובה, בכסף. היה ברור אני רוצה להשקיע כמה שאני יכול ברב ובתורת החיים. כי אני אוהב מאוד מאוד את הרב ואני מזדהה עם הקול שלו, ואני רוצה שהקול הזה ילך ויגדל”. ידידיה סיים בקריאה נרגשת לבוגרים להפריש גם הם מכספם עבור הישיבה.
“יֵצאו מכאן דברים גדולים…”
הרב יגאל הדאיה, בוגר הישיבה בגלגולה הראשון ככולל אברכים וכיום רבה של יד בנימין, סיפר על המטען הרוחני המשמעותי שקיבל בישיבה שמלווה אותו כל ימי חייו. “אני מרגיש שהרב עיצב את דמותי. אמנם הייתי רק שנה וקצת בכולל, אבל אני מרגיש שבאותה שנה הרב הכניס בנו שמירת הזמן גדולה, לספור את הדקות בלימוד”. הוא הזכיר את נבואתו של הרב מנחם ליבמן זצ”ל בימיה הראשונים של הישיבה ש”יֵצאו מכאן דברים גדולים”, והוסיף שאף אחד לא האמין עד כמה הם יהיו גדולים. “ראו אולי גדול שיכתוב ספרים ויחדש חידושים, אבל אני לא מאמין שמישהו ראה בעיני רוחו את כל המעצמה התורנית שתקום. ה’ הולך איתכם לאורך כל הדרך!” לסיום, סיפר הרב שהוא עצמו ועוד רבים לא בחרו במגורים ביד בנימין אחרי הגירוש אלא משום שמקום זה נבחר להיות מקומה של ישיבת תורת החיים.
“זה דבר נדיר! ואני רוצה לומר לכם את זה כי אני נמצא בישיבות מכל גווני הקשת”
הרב אשר וייס פתח דווקא בהתייחסות לדברי המנחה של הערב, ידידיה מאיר, שהציג אותו כמי שמלמד בישיבה מזה תריסר שנים: “אני לא סופר את השנים אבל שמעתי לפני מספר דקות ששתים עשרה שנה שאני מלמד בישיבה. והיו בעיניו כימים אחדים, מעטים, באהבתו אותה. אני מלמד בהרבה ישיבות, בהרבה כוללים, ובדרך כלל כאשר אני בא למסור שיעור אני נהנה להרביץ תורה. אני נהנה ללמד. אבל אני רוצה לומר לכם שלבוא למסור שיעור בתורת החיים זה תענוג מיוחד, כי התלמידים תמיד מפתיעים אותי ברעיונות חדשים, במקורות חדשים, בבקיאות גדולה, וזה דבר נדיר! ואני רוצה לומר לכם את זה כי אני נמצא בישיבות מכל גווני הקשת: ישיבות חסידיות, ישיבות ליטאיות, וישיבת מהזרם הדתי לאומי. והישיבה שלכם היא מיוחדת מהרבה גוונים”. הרב וייס המשיך ותיאר את הקושי בהליכה בדרך שרק האמת היא נר לרגלה, ללא כפיפות מראש למגזר מסוים ולנורמות מסוימות. “לא קל להיות שונה, ואני יודע זאת והרבה אני מדבר עם ראש הישיבה בנושאים האלה, אבל זו האמת של ראש הישיבה, והוא הולך עם האמת שלו ובהצלחה מרובה”. הרב התייחס גם לדרך הלימוד הנהוגה בישיבה: “אינני רוצה לבקר. כולם אהובים כולם ברורים כולם קדושים, וכולם מכוונים לאמת אחת גדולה, אבל בכל זאת למדונו חכמינו שעיקר הלימוד זה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ולדעת את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר יעשון. ובישיבות אומרים שאנחנו מלמדים את התלמידים איך ללמוד, ולפעמים כל החיים לומדים איך ללמוד, ומתי יתחילו ללמוד אם כל השנים לומדים איך ללמוד? ובישיבת תורת החיים לומדים לא רק איך ללמוד, אלא איך לחיות, כי התורה היא תורת חיים. לומדים הלכות שנוהגות בזמן הזה, ולומדים אורחות חיים עם דגש מיוחד לדרכי התלמוד: איך ללמוד ואיך להגיע למסקנת ההלכה”.
בין הדוברים השונים הוקרן סרט מרגש ומושקע המגולל את סיפורם של מוסדות תורת החיים, מהקמתם ועד היום, בשילוב קטעים נדירים משנותיה הראשונות של הישיבה, ריאיונות עם הרב והרבנית טל ודמויות נוספות, וברכות של הרב עובדיה יוסף זצ”ל ועוד מגדולי ישראל לישיבה.
“חוסר יציבות שממש זועק עד לב השמים”
את הערב חתם ראש הישיבה והמוסדות, הרב שמואל טל. הרב הביע את התרגשותו ושמחתו הגדולה לפגוש בכל “הבנים היקרים האהובים שאני תמיד תמיד מתגעגע אליהם”. הרב המשיך ועמד על דברי הנביאים והמדרש המתארים צימאון וחוסר רוחני גדול שיורגש באחרית הימים, טרם ביאת המשיח. “למה שהם יבקשו את דבר ה’ ולא ימצאו? אנחנו נמצאים בדור שממש אפשר לחוש את העילפון הזה, ואת הרעב העצום והצמא הזה של אנשים שמחפשים את ה’, שרוצים את דבר ה’, ולא מוצאים אותו. הדור הזה מאופיין בהיותו דור מאוד שביר, מאוד פגיע, מאוד נפול. יש בו חוסר יציבות שממש זועק עד לב השמים”. הרב ביאר כי השבירה הזאת היא הכנה להתעלות גדולה שעיקרה התבטלות לה’ וקניית התחושה האמיתית שאנחנו לא רק מקבלים ממנו אלא אין לנו שום חיים בלעדיו, וכל המציאות שלנו היא ממנו יתברך, שבלעדיו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר ולהבין שום דבר. “והפסוק אומר שלמרות שנהיה כל כך מבוטלים אל ה’ ובכזה צימאון, בכל זאת זה לא יהפוך אותנו לשטאנץ אחד שכולם כל כך התבטלנו ואין לנו מציאות. כל צמח וצמח יגדל לפי הכוחות המיוחדים שיש לו”. הרב סיים בהודאה לתלמידי הישיבה, שכל צמיחתה של הישיבה היא בזכותם ומכוחם, ובירך את התלמידים והבוגרים הרבים בשנה טובה ומתוקה.
הערב הסתיים בשירה ובריקודים, לקול שירתו של ראש הישיבה המוכרת היטב ממסיבות חנוכה ופורים בישיבה.