הרבנית יפעת טל
כשאנו באים לדבר על נושא הצניעות, כדאי להתחיל מהבסיס: ענין הזוגיות והנישואים היהודיים.
יש שישאלו “מה הקשר?”
אסביר: כמו שהגוף שלנו בנוי מתאים, כך עם ישראל בנוי תאים-תאים: בעל ואשה, ועוד בעל ואשה. וכמו שבגוף, הבריאות של הגוף בנויה על בריאותו ותקינותו של כל תא, כך גם בעם ישראל. הזוגות בעם ישראל צריכים להיות חזקים ומאושרים, לאורך ימים ושנים. שיהיו לזוג כוחות לעבור את מה שנועד לו לעבור, להתמודד עם מה שנועד לו להתמודד. ההתמודדויות קורות בתוך הבית – במערכת היחסים הזוגית, בגידול הילדים, בפרנסה וכדומה, וגם בדברים שונים שבאים מבחוץ ומשפיעים על הבית פנימה ועל הקורה בתוכו.
ודאי שגם לאשה שעדיין לא נישאה יש שייכות גדולה מאוד לעניין הזה. כל אחת נועדה בעז”ה להיות בזוגיות, במוקדם או במאוחר, ובצורה בריאה ונכונה. יש סיבה מדוע נוצרנו כנשים, עם היופי והחינניות שלנו, שמיועדים לשמש אותנו למטרה מאוד יקרה ומיוחדת. לכן, חשוב לשמור את המראה שלנו, על ידי הלבוש הצנוע, למקום הנעים, האהוב והנכבד עבורו הוא נועד באמת.
בנוסף, שמירת הצניעות כרווקות מועילה לנו מאוד שרק פניות רציניות לקשר תגענה אלינו. פניות שמחפשות לבנות קשר יציב ובר-קיימא על ידי נישואים, קשר שבאמת ייתן לנו את מה שאנו צריכות כנשים. קשר נקי מניצול ומהסתנוורות חיצונית ורגעית, שסופם מפח נפש. הרי זה לא מה שאנו מחפשות.
כדי לעמוד בסערות וברוחות הנושבות, צריך לבנות את הזוג ואת הנישואים מהחומרים המשובחים ביותר: אהבה ורעות, קשר טוב, בניה והתפתחות אישית של כל אחד מבני הזוג – אמונה, אהבת ה’ ויראתו, תפילה ותורה, שמחה ובריאות, בטחון אישי, כבוד אישי, כבוד לבן הזוג ועוד ועוד.
לפעמים אפשר ללכת לאיבוד, לשכוח מה הדבר החשוב ביותר, מה מהווה את הבסיס של הנישואים. לכן נכון להדגיש שהחיבור בין הבעל לאשה הוא הבסיס של הנישואים. החיבור הזה בנוי על מחוייבות משותפת, עבודת ה’ ועבודת מידות, תקשורת ואהבה, וגם – על הקשר האינטימי. הקשר הזה הוא מעין דבק שמחזק את הבית, זוהי מתנה שה’ נתן, שיוצרת קשר ייחודי רב מימדי בין האדם לאשתו (או בלשון כתבי הקודש: כל ה’קומה’ של האדם שותפה בקשר הזה).
אם מבינים שזהו עיקרו של הנישואים, שזהו בסיס חשוב, אז נותנים לו את המשקל הנכון ומשקיעים בו. ועל כך נכון וכדאי לתת את המקום במאמר נפרד.
עד כאן על הבית פנימה.
ואם נסתכל החוצה?
התרבות המערבית (ולא רק היא) לוקחת את המשיכה שבין המינים, שנועדה, כאמור, להוות דבק טוב בתוך הבית, ומוציאה אותה לרשות הרבים. באופן מושאל אפשר לומר שאם התחום הזה נועד להוות דבק בין איש לאשתו, הרי שהדבק מרוח ברחובות! הלבוש, הפירסומות, ההחצנה – לוקחים את היקר והקדוש שנועד לתוך הבית ומשתמשים בו לחיבורים מקולקלים. המראה של האשה, שנועד לתת לה משהו יקר, אישי, פנימי ומשמח בחיבור בינה לבין בעלה נלקח למקום הלא נכון. ולא רק שהוא לא משמש לחיבור כזה אלא הוא מזיק ומקלקל: מדביק בין דברים שלא נועדו להיות מחוברים… מסבך ומרחיק בין הדברים האמיתיים…
ההקפדה על לבוש צנוע היא חלק חשוב בתפקידן של בנות ישראל, שכל אחת נועדה לבנות את ביתה בקדושה, שמחה ונאמנות. חשוב שתדענה לשם מה הן נבראו נשיות ויפות ולהיכן לשמור את זה…
הלבוש הצנוע מכבד את האשה ושומר את המראה שלה למקום היקר והחשוב, האהוב והמשמח אליו הוא נועד.
אגב, לעתים אני שומעת חשש, שאם בנות שומרות על צניעותן, הן לא תדענה אחר כך להיות נשים לבעליהן – להיפתח, להיחשף, לשמוח בקשר. כביכול נוצר קישור ברירת מחדל: “בת קדושה – מצניעה, מכסה את עצמה בכל מצב”.
צריך לדעת שזה לא כך! אם החינוך מביא את המכלול בצורה נכונה, אז אדרבה שמירת הצניעות משרתת את הזרימה בבית.
ואכן בחינוך הבנות חשוב להדגיש את חיוביות הענין (בלי לפרט) ונחיצותו, במקומו הנכון. אדרבה, לדעת שישנו דבק שכזה, שהוא נפלא ומשמח. רק חשוב שישאר וישמר לזמן שתהיה נשואה.
מה זה בעצם לבוש צנוע?
למעשה, אין טעם לדבר על חשיבות הצניעות, לפני שמגדירים במפורט מהו לבוש צנוע.
בדורנו, שבו האווירה וההרגלים של הלבוש בחוצות הם כל כך מתירנים מאוד חשוב להיות מבוררים, לדעת מה כן ומה לא. במיוחד שפעמים רבות גם בעיצובים שמיועדים לחברה הדתית והחרדית, ושנשים דתיות וחרדיות הולכות איתם, ישנן נורמות שממש עוברות את הגבול, וזה מבלבל.
וכאן חשוב להדגיש: ישנם גדרים הלכתיים לכך!
זה לא נכון שכל אשה תחליט לעצמה מה נקרא צנוע. מדוע?
א. כי זה ענין הלכתי.
ב. ברגע שאין הגדרות, אז הכל הופך להיות יחסי: אם אשה שומרת צניעות יותר מהנשים שסביבה היא כבר תרגיש ‘בסדר’. בערך כמו שאתה נוסע בכביש בלי להסתכל במד המהירות, וקובע את שאלת תקינות המהירות רק על פי המכוניות שסביבך…
ג. כל אשה הרי היא “נוגעת בדבר” ובקלות היא יכולה להיות ה”פוסקת” של עצמה ולטעות, ולהחליט מה צנוע לא לפי מה שהתורה אומרת אלא לפי משיכת ליבה.
בעיקר צריך לדעת, שהגדרים נוצרו על מנת לאפשר לנשים להיות במקום הבטוח, בו ידוע מראש מה כן ומה לא, בלי לשחק בגבולות של הדברים. (האם יהיה מוגזם לומר שזה משחק באש? בעיני לא. אש של טהרה לעומת אש זרה. אש של שמירה לעומת אש של חטא…)
ישנם בתחום הזה גדרי הלכה שונים במקצת זה מזה, ובמובן הזה חשוב שכל אשה תדע מי הפוסק שלה, ולפיו היא תלך.
עם זאת, ישנם גדרים שחשוב להדגיש שהם מיועדים לכולן, והם קווים אדומים. למשל – בכל מקרה ובכל מצב אסור שהברכיים תהיינה גלויות. לא בעמידה, לא בהליכה, ולא בישיבה.
מהטעם שכתבתי כאן, אני רואה חשיבות לפרט את עיקר גדרי הצניעות כפי שהם אצלנו:
- חצאית – לא צרה.
באורך – עד הקרסול (ולמעשה כמעט עד כפות הרגליים) ואז אין צורך בגרביים, או חצאית ‘מידי’ עם גרביים מסוג כזה שברור לעין שבשר הרגל אינו נראה
- פתח צוואר – סגור, כך שלא רואים את העצם שבתחילת הצוואר.
- שרוולים שמכסים את המרפק בכל מצב.
- בגדים שאינם שקופים, שאינם צמודים, ושאינם מושכים תשומת לב בצבע (לא אדום!) או בברק, ללא חיתוך מתחת לחזה, או חילופי צבעים מתחת לחזה.
כאמור, אלה עיקרי הדברים וישנם פרטים נוספים. המטרה היא לתת לנשים הגדרות ברורות, כדי שתוכלנה להצטייד בהן ולבחון את הלבוש בעזרתם. שיהיה ברור מה עובר את הגבולות, וכך זה מיקל על התלבטויות ועוזר בהחלטות.
אנחנו רוצות להיות נשים יהודיות אמיתיות!
חשוב שנאמר – בתוכנו פנימה, כל אחת אישית – שאנו רוצות להיות יפות! ואנו רוצות גם להיות ממש צנועות! ולא רוצות לקחת כל סיכון בנושא הקריטי הזה. אנו רוצות לקיים את רצון ה’ ולעשות לו נחת רוח, ולהמשיך את דרכן של אימותינו, שהיו יפות תואר ומראה ומידתן הייתה צניעות, אשר ידעו עד כמה לבוש צנוע הוא הבסיס לקדושה – קדושת הבית, קדושת הבעל וחינוך הילדים לקדושה. ובנוסף, יש מעלה גדולה, שניתן באמצעות הצניעות להוסיף זכויות לכל עם ישראל שכל כך זקוק לכך…
אני ממליצה לכולנו למצוא דרכים להתחזק בחשיבות הקדושה והצניעות. אפשר להיעזר בכך בבעל, או בחברה טובה. (אין הכוונה כאן, שהבעל יהיה “משגיח הכשרות” של אשתו, מה שיכול לגרום למתח ביניהם. הכוונה ללימוד משותף ולחיפוש דרכים להתחבר לעניין הקדוש הזה).
מה שאני לובשת – זה ביטוי אישי ופנימי
כנשים, כולנו יודעות עד כמה ענין הלבוש חשוב לנו. עד כמה הוא “נוגע לנו בעצם”, עד כמה אנו שמחות כאשר אנו חשות טוב עם הלבוש שלנו, ועד כמה משמעותי לנו למצוא בגד שהוא גם מתאים וגם יפה, שגם נרגיש בו טוב, וגם נרגיש בו “אני”. וזה בדרך כלל לא קל. אני מודעת לכך שלא קל למצוא בגדים חדשים שמתאימים ושגם מוצאים חן בעיני. זה לא נדיר שאשה הולכת, ומחפשת, ומודדת, וחוזרת בידיים ריקות…
לפני שאשה יוצאת לקניית בגדים, כל כך מתאים שהיא תזכור שחיפוש הבגדים שלה תלוי בה’ (כמו כל הדברים האחרים בחייה), ותתפלל לה’ שיברך את החיפוש שלה, ושתמצא בקלות!
וכאן אתן טיפ שלמדתי מחברה: לעתים את עומדת מול הבגדים בחנות, וההרגשה היא “שום דבר מכאן לא מתאים לי! זה – לא לטעמי. זה – לא יעלה עלי… זה – לא יעמוד עלי יפה…” וכך את עוברת מחנות לחנות בלי שאפילו מדדת, וחוזרת הביתה בידיים ריקות, מאוכזבת ומתוסכלת…
אז מה הטיפ? לא לפסול כל כך מהר! אם יש דברים שהם לטעמך – תנסי! תמדדי! יכולות להיות לך הפתעות טובות!
זה קצת דומה לסיפור המוכר, על האדם ששאל למה ה’ לא נתן לו לזכות בפיס, והתשובה הייתה שדווקא רצו לתת לו, אבל הוא מעולם לא קנה כרטיס… (ברור שאני לא מעודדת כאן קניית כרטיסים בפיס, כן?)
בלי למדוד לא תמצאי!
ועוד משהו. בעצם, בכל מדידה של בגד, אני מסתכלת במראה ופוגשת שוב, לא רק את הבגד אלא את איך שאני נראית… רבות מאתנו לא מספיק שמחות במראה שלהן, שזו סוגיה בפני עצמה ואני רק רומזת עליה. הלוואי שנדע לאהוב את עצמנו ואת המראה שלנו! לעתים נדרש תהליך עמוק כדי להגיע לכך. אם את מזדהה עם הדברים, אל תוותרי על התהליך היקר הזה!
ונחזור לענייננו: אם כל כך לא קל לקנות בגדים, מובן שזה עוד יותר קשה כאשר נורמות הצניעות הן כאלו, שאין הרבה חנויות בגדים שעונות עליהן.
צנוע וגם יפה
אני רוצה להסב את תשומת הלב לדיוק מסוים, שנראה לי בעל תועלת: נכון וכדאי שנתרגל לכך שהשאלה הראשונה לגבי בגד היא האם הוא צנוע, והאם יש חלקים שהוא מבליט שלא ראויים להיות בולטים, ורק אחר כך נשאל אם זה יפה בעינינו. זאת לעומת האפשרות לשאול ראשית האם הוא יפה ורק אחר כך האם הוא צנוע.
ההבדל גדול מאוד!
בדרך כלל, כאשר אני מתחילה עם השאלה של היופי ועונה עליה “כן” (“וואו, איזה בגד יפה! אני מתלהבת ממנו!”), היכולת שלי לענות אחר כך בכנות על שאלת הצניעות “לא”, כבר מאוד קשה. כי הרגש מנסה לסובב אותי ולהסביר ולהצדיק את כל הטענות שאומרות שזה כן צנוע, למרות שהשכל יודע הרבה פעמים שזה לא...
לכן תרשי לי לתת עוד עצה: בשלב של קניית בגד, אם יש בגד שאת מתלבטת לגביו האם הוא צנוע או לא, אם את לא ממש ממש משוכנעת שהוא צנוע – אל תקני אותו. אל תכניסי הביתה בגד שאינו מתאים, שאחר כך ישמש כפיתוי ללבישה, או כמגדיל תיסכול כל פעם שרואים אותו…
ומה עם הבגדים שכבר יש לי?
כשאנו מדברות על התחזקות בצניעות, הדבר נוגע לא רק לקניית בגדים חדשים, אלא גם לבגדים שקניתי בעבר! אם אשה מקבלת על עצמה להתחזק בצניעות, קיים סיכוי גדול שיש בגדים שהיא תצטרך להיפרד מהם!
במה מדובר? עלי לבחון את הבגדים שבארון, אלו שאני כבר לובשת ומרגישה אותם חלק ממני, שכבר משמחים אותי ומזוהים איתי. לעיתים אנו מבינות שדברים שקנינו בעבר בעצם לא היו מספיק צנועים, פעמים מחוסר ידע שהיום אנו כן יודעות אותו, ופעמים למרות אותו ידע. כאן נדרשת מידה נוספת של מסירות. אך, הרי אין ברירה, לא יתכן שאלבש משהו שלא ראוי, רק בגלל שכבר עשיתי זאת בעבר… יוצא שלעתים צריך להיפרד מבגדים שאני אוהבת! ואני מודעת היטב לכך שזה לא קל.
אני רוצה להוסיף כאן שבנושא של הצניעות, לעתים הרגישות הפנימית הולכת ונבנית לאט לאט. לעיתים אישה יכולה לחשוב על בגד שהוא צנוע, ורק אחרי שהיא מפסיקה ללכת איתו במשך תקופה של כמה חודשים ואז מנסה ללבוש אותו, היא לא מבינה איך קודם זה היה נראה לה צנוע…
בנוסף, לפעמים בגדים שקנינו והיו ראויים, הפכו עם הזמן לכאלו שאינם ראויים. כמו למשל, חולצות שעם השימוש בהן פתחיהן התרחבו. או, כמו שקורה הרבה, בשל דיאטות, הריונות, הנקות ועוד, הגוף משתנה, ובגד שהתאים בעבר, יכול להיות לחלוטין לא מתאים כעת. בקיצור, נדרשת מודעות תמידית.
קודם להתלבש בצניעות, אחר כך להתחבר לזה…
כמו כן, הנושא הזה לעיתים מחייב את הקדמת ה”נעשה” ל”נשמע”, שכן לא שייך שכל עוד אישה לא הפנימה והזדהתה עם ענין הצניעות, היא תמשיך להתלבש באופן לא מספיק צנוע, ובינתיים תחטיא אנשים…
לכן נדרשת כאן מסירות רבה של עשיה, כך שתהליך ההפנמה יקרה בעקבותיה.
על מנת לא לאבד את תחושת הזהות שלי, ולא לחנוק את הנפש, שכפיתי עליה (אמנם מרצוני) ליישם עוד לפני שהיא מזוהה עם הדברים, כדאי להקדיש זמן לדיבור פנימי. לא להתעלם מהקושי אלא להתייחס בחום לכאב שזה אולי יוצר לי. לחבק את הילדה שבתוכי, שמרגישה שבגדתי בה, שרצתי מהר מדי. לספר לה שהתרחקנו שתינו מהמקום האמיתי, וכדי לחזור אליו צריך תהליך וצריך סבלנות, וצריך שלב ביניים עד שיהיה חיבור עמוק לכל השינוי הזה. לספר לה כמה יקר התהליך שאני עושה, ושאני מאמינה שהיא תשמח עם זה… רק צריך סבלנות…
*
הלוואי שנזכה להתחזק בענין הקדוש הזה, וה’ הטוב יברך כל אחת מאתנו, בהתחזקות בנושא הזה מתוך שמחה, במציאת בגדים מתאימים בקלות, ובהרגשה טובה עם המראה שלה. שנזכה להיות נשים נאות ומטופחות – וגם צנועות. נשים עם רצון ונכונות פנימית לכוון את כל מעשינו לעשות נחת רוח לה’ יתברך. וגם אם כרוכים בכך ויתור והוצאה כספית – מהגדלת קדושה אי אפשר להינזק, ויהי רצון שה’ יברך בשפע של טוב את כולנו!
ממני מכל הלב,
יפעת טל
שלום רב הרבנית, במקרה(אין מקרה) הגעתי למאמר הנ”ל, מסר משמיים. בתקופה הזאת רכשתי בגדים צנועים, והתחלתי ככה פעמיים בשבוע ללבוש אותם. תחילה התחלתי בשבתות ואח”כ פעמיים בשבוע וכעת אני עומדת בפני קביעות. זה ויתור נפש גדול עבורי, בת 34 ותמיד הייתי עם מכנסיים, לבושי לרוב היה צנוע, אך התחזקתי לאחרונה והחלטתי לעשות גם ויתור זה. מי ייתן שזכות זו תעמוד בפני עם ישראל ובפניי אמן. תודה על דברי חכמה וחיזוקים בזמן הנכון.
נהנתי מאד מהמאמר המחזק, התרגשתי ממנו ואפילו ירדו לי דמעות (ת’אמת)
אשמח לקבל מאמרים נוספים למייל, במידת האפשר,
תודה!! אשרייך!