טל חייםיש ראיה שונה לפני הנישואין והיא מעוותת לנו את ההסתכלות
הרב שמחה כהן – מתוך ספרו “הבית היהודי”
הרב שמחה כהן הוא מבכירי היועצים בארץ בענייני זוגיות וחינוך, ומוותיקי תנועת התשובה בישראל. ממקימי ורבני ישיבת “נתיבות עולם”, ומרצה בכיר במסגרות שונות כולל “ערכים” ו”הידברות”. דבריו מצטיינים בהסתמכות על המקורות התורניים ועל ניסיונו העשיר, ובשפה קלה להבנה. ספריו בנושא: “הבית היהודי”, “ביתך שלום: פרקי הנחיה לתקשורת במשפחה ויחסי אנוש וחברה על פי מקורות היהדות” – נחשבים לספרי הדרכה יסודיים ומומלצים
מעבר להסברים הסתמיים לאי-הכרת בן הזוג לפני הנישואין, יכול כל אדם נשוי להיזכר שאף על פי שלא הכיר את בן זוגו לפרטי פרטים, אך את תכונות היסוד שלו הוא הכיר – הן את החיוביות והן את השליליות – פזרן או קמצן, רגוע או כעסן, איש אמת או בעל נטייה לשקר, נגרר אחר דעות חבריו או בעל דעות אישיות מוצקות, פתוח לדעות אחרות, או מצומצם בהשקפת עולמו, וכו’ וכו’. היכרות זו, ובעיקר הכרת התכונות השליליות, נתנה לשניהם לפני הנישואין את התחושה והביטחון שהם רואים את בן-הזוג בצורה אוביקטיבית, שהרי אילו היו “מסונוורים”, היו מבחינים אך ורק בתכונות החיוביות.
העובדה שבן-הזוג נראה אחרת לאחר הנישואין, אינה משום שהתנהגותו השתנתה, אלא משום שקיימת ראיה שונה לפני הנישואין מאשר לאחריהם. חוסר הראיה הנכונה נובע מכך שהתכונות החיוביות נראות לפני הנישואין חיוביות יותר מאשר לאחריהן, והתכונות השליליות נראות פחות שליליות ופחות משמעותיות מכפי שהן נראות אחר הנישואין. ראיה שונה זו, נובעת מתכונה אנושית הקרויה “עיוות ממדים”.
כלומר, כאשר אדם רוצה משהו בכל מאודו, הרי הנתונים החיוביים שבאותו דבר נראים לו מאוד חיוביים, והנתונים השליליים נראים מגומדים במקצת, או שאפשר להתגבר עליהם בקלות יתרה. כן הדבר גם במערכת הכרת בן-הזוג. תכונה הנראית שלילית מתגמדת באמצעות התחושה – “זו תכונתם של כל הגברים, או של כל הנשים”. ראיית חלק אחר של תכונות שליליות מתגמדת על ידי אמונה ש”אוכל לשכנע אותו לאחר הנישואין להתנהג אחרת, הוא אף הבטיח לי שישנה את עצמו”.
תכונות אחרות הנדרשות משותף לחיים, והחסרות לו, נדחות בתחושה “אני שונה מאחרים, איני זקוק למה שחסר ופגום בו”, או “הוא מתנהג כלפי חבריו לא כל כך יפה, אולם כלפי הוא הוכיח את עצמו בהתנהגותו המסורה”.
אולם עם הנישואין בני הזוג כמעט שאינם משתנים. השוני הוא רק בצורת הראיה שרואה בה כל אחד את זולתו – תכונות שנראו קודם הנישואין כחיוביות מאד נראות עתה כמינימליות. לעומת זאת, התכונות השליליות שקודם נראו בממדים זעירים, נראות עכשיו עקרוניות וחשובות, ומתעורר ספק בתבונה שהייתה בנישואין עם בן-זוג זה.
במערכת ההיכרות קיימת בעיה נוספת. לעיתים אחד מהצדדים מציג בפני זולתו עמדה נחרצת לגבי התנהגות בחיים, או משאלת חיים ושאיפה בלתי מתפשרת – התמדה ללא לאות בלימוד התורה, הסתופפות בחצר חסידית בהתלהבות רבה יותר, או מי אמור לפרנס את המשפחה – נושא שהזולת אכן דורש ומעוניין בו. השומע את הדרישה עשוי להיות בעת השמיעה במצב שהוא מאוד מעונין באדם השני, ולכן הוא עלול להבטיח לעשות את מה שהצד השני דורש ממנו, ואף להיות בטוח שהוא רוצה מעצמו לעמוד באותה דרישה. אולם לאחר הנישואין מתברר שאינו עומד
בציפיות ולא בהבטחות שהבטיח בכנות.
הנושא מגיע לידי ויכוח שבו אומר אחד מהם לזולתו: אמרתי לך עוד לפני הנישואין שהדבר הזה מאד חשוב לי, ואתה יודע שלא הייתי מתחתן אתך לולא הייתי בטוח בעקבות הבטחתך שאכן אשיג את שאיפת חיי. הזולת מאשר שהוא הבטיח לעמוד במשאלה, אך מצהיר: באותו זמן עניתי תשובת אמת, תחושתי הייתה שאני אישית מעונין בכך, ולא רק משום שאתה ביקשת, אך עתה מתברר שזו הייתה טעות ואינני מצליח לעמוד בדרישותיך.
הדבר דומה לאדם שמוסרים לו חבילה ושואלים אותו: האם אתה מוכן ויכול לשאת אותה עמך? הלה מרים את החבילה, ומתברר לו שאמנם היא כבדה, אך אפשר לשאתה, ויש לו אף ענין וסיבה לקחתה עמו. אכן הוא לוקחה עמו ומתברר לו שהיא נסבלת, אולם ככל שמתארך זמן הסחיבה מתברר לו שהחבילה כבדה עבורו יותר ויותר, ועמו פוחתת אף הנכונות לקחתה. זאת משום שקיימת הצטברות של עייפות וקשיים שאמנם היה אפשר לחשוב עליהם מראש, אך לא לחוש ולהרגיש בהם בפועל.
תהליך זה קיים פעמים רבות בין בני זוג, ולא רק בבחירת שותף לחיים. בשלבים מסוימים הם מבטיחים הבטחות זה לזה, והם אף מתכוונים בכנות לעמוד בהן, אך כל זה היה לפני שחשו בהצטברות הקשיים לאורך זמן. דבר דומה קורה גם בבחירת בן – הזוג. כאשר רוצים בו, מבטיחים לזולת ולעצמם שיעמדו בדרישותיו וצרכיו, אולם כאשר מתחילים לבצע את ההבטחה, מתברר אט אט שהנכונות לא הביאה בחשבון את כל הקשיים העשויים להתהוות בדרך הביצוע.
תופעת “עיוות ממדים” היא בעלת השפעה רבה על הנישאים מתוך היכרות אישית; אולם כיון שהיא תופעה אנושית המצויה אצל כל אדם, יש לה השפעה גם על הנישאים מתוך היכרות שידוכית, משום שעצם הרצון הטבעי להינשא, גורם שתכונות המוצא לשידוך תיראנה כמשופרות יותר מאשר הן במציאות, ואין אדם המסוגל לנטרל השפעה זו. כמו כן כיון שהבן והבת חשים את דאגת ההורים ורצונם להשיא אותם, נוצר אצלם רצון לשתף פעולה ולהביא בהקדם את ההורים לרווחה נפשית.
גם החברים שכבר נישאו תורמים את חלקם ליצירת הרצון להיות נשוי. בנוסף לכך, אי אפשר להתעלם מהשפעה זעירה ולא מודעת, הנוצרת בעת חתונה או אירוסין של חברים – “מתי ירקדו גם מסביבי”. מגמה זו אינה ילידת בת זמנינו, אלא היא נטועה בטבעו של האדם. כך מצינו במדרש:
“… אילולי הקנאה, אין העולם מתקיים, לפי שאין אדם נוטע פרדס, ואין אדם נושא אשה ואין אדם בונה בית”[1].
גם דחפים פנימיים להינשא, שנטע הבורא באדם, מצטרפים לרצון לעמוד כבר מתחת לחופה. לעיתים לקשיים הכלכליים שאדם מצוי בהם, יש השפעה רבה על בחירת בן-הזוג, כגון אם בן-הזוג הינו בעל רקע כלכלי מבוסס, אף על פי שכל אחד בטוח שהוא מתמקד בעיקר בתכונות החיוביות המצויות בדמות המוצעת לו, ולא ברקע הכלכלי המשופר שלו.
[1] שוחר טוב לז. א. אורחות צדיקים שער הקנאה