עֵת צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב, וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ

סכנות הטרור בתקופתנו נחזו מראש על ידי צדיקים בדורות קודמים, כחלק הכרחי מתהליך הגאולה המתרחש בימינו. יש גורמים שמתרשלים בתפקידם ואף מנסים לטשטש את האמת, אך בזכות אמונתנו בה’ ותמיכתנו זה בזה, נצלח את הקשיים הנוכחיים

בתקופה האחרונה עובר על כל העם בישראל תהליך ארוך, עמוק, מטלטל, אך מגדל.

עם ישראל מתגלה בגדולתו ומתיקותו – כל כך הרבה דאגה, חסד, ערבות, תפילות, לימוד תורה, השתתפות בלוויות, ניחום אבלים, ביקור פצועים, תרומות, קריאת ספרי תהלים, דאגה לחיילים.

עצוב שצריך עיתות מלחמה וצרות כדי להוציא ולגלות את כל הטוב והביחד שלנו, אולם זו דרכו של העולם, מאז שולט יצר הרע בתוכנו: רק המכה מסירה את הקליפות, את האגו, את התאוות והקטנות, ומגלה את הלב היהודי האוהב שבפנים. עמדו על כך חז”ל הקדושים בדבריהם הקצרים והחודרים: “למה נמשלו ישראל לזית? – מה זית אינו מוציא שמנו אלא על ידי כתית – אף ישראל אינם חוזרים למוטב אלא על ידי ייסורים”.

אולם יש לדעת יסוד גדול – שהצרות והניסיון לא רק מיישרים את דרכנו ומחזירים אותנו למוטב, אלא יותר מזה – הם מובילים אותנו לדרגה גבוהה עוד יותר. כך אומרים חז”ל, על הכתוב בתהלים: “נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס” שפירושו שה’ נותן לנו ניסיון אחר ניסיון, בשביל שנתעלה ונגדל, כמו התורן של ספינה שמתנוסס כלפי מעלה.

ואכן, גם בחיים הפרטיים של כל אחד ניתן להבחין, כי פעמים רבות דווקא לפני פתיחה של שפע, טרם מעבר לשלב גבוה יותר, או הגעת הישועה – ישנו שלב של הסתר, התמודדות קשה, או קבלת מכה. מבואר בספרים שיש בזה מעין חוק רוחני, שיש צורך בעמידת האדם בניסיון לפני פתיחת צינורות השפע עליו.

אולם מדוע זה כך? האם זהו קנס שהאדם צריך לשלם? האם ה’ אינו יכול לתת טובה בלי לתת קושי לפני כן?

בשביל לעבור שלב או לזכות לישועה, יש לעלות מדרגה, יש להכין את הכלים כדי שיוכלו להכיל את האור. ובשביל זה יש צורך לקלף את הקליפות, להסיר את הלכלוכים, ולנקות את הצינורות, כדי לפתוח את האפיק לשפע החדש שיזרום ולמדרגה החדשה שתבוא.

על ידי העמידה בניסיון וההתמודדות עם המכה, ישנו חינוך לענווה וביטול לה’, ישנו ניעור מהשגרה, ישנו הכרח לגלות את הכוחות הגדולים שמתעצלים לגלותם בשגרה, ומתוך כך עולה האדם למדרגה החדשה.

וכמו באדם הפרטי, כך בחיי כלל ישראל. וניתן לראות זאת במוחש. אין על העם הזה! ועלינו לזכור היטב שכל מלחמה היא עליית קומה נוספת בדרך לתיקון העם כולו ולגאולה השלימה.

ידוע מראש

הכלל הנ”ל נכון ואמיתי עוד יותר בתקופה שלנו, תקופת עקבתא דמשיחא. הרבה נבואות ומדרשים מתארים כיצד הגאולה הסופית מגיעה ומתקדמת דווקא על ידי צירים וחבלים, דווקא מתוך הקשיים. אני רוצה לצטט פה רק שני מקורות חזקים עד מאוד מספר ‘קול התור’. אלה לא רק אמירות נבואיות כלליות, אלא נכתבו ממש בתור הדרכה מעשית לפני כ-200 שנה, עלי ידי רבי הלל ריבלין, בשמו של הגאון מוילנא זצוק”ל, שראה ברוח קודשו את כל תהליך הגאולה בפירוט, ושלח את תלמידיו לעלות ולהתיישב בארץ במסירות ולגאול קרקעות, כדי לעורר את השכינה ואת עם ישראל לשוב למקומם ולפתוח את הפתח לגאולה. וכך הוא הדריך אותם:

“… עקבות משיחא באים בחבלים [-חבלי לידה] ולפעמים גם בעקיפין [-בצורה מסובבת, שלא רואים בתחילה את הטוב היוצא ממנה], אך מצד שני באה לעומתה מדת החסד, בחינת “וישת יד ימינו [-שהימין הוא חסד] על ראש אפרים [שהוא הכוח של משיח בן יוסף שאחראי לעורר את הגאולה]”. יש לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה, על פי הכתוב: ‘ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע’, אשר על זה אומר רבנו הגר”א בחבקוק בביאורו על הפסוק ‘אנוח ביום צרה’ שזה נאמר על משיח בן יוסף [-שמתוך הצרה תגיע המנוחה]. יש לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית בייסורים, אבל בזה היא נקנית ממש. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם על ידי ארמילוס שר הערב-רב, אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף, ובעזרתו של משיח בן דוד, בבחינת ‘יהודה מציל את יוסף’. אף מעז יצא מתוק ופועל ידינו ירצה ה’. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח”ו איזה קושי איזה מכשלה בדרך עבודתנו, להיות בטוחים כי דווקא ממנה יעקב ייוושע, ומן המיצר נגיע למרחבי-ה.”

וכן כתב שם:

“ולא לסגת חלילה מפני איזה קושי ומכשול ח”ו, ומכל שכן כשמגיעים לדרגות האחרונות [-ממש לפני הגאולה] שבהן מתגבר הסטרא אחרא [כוח הטומאה] יותר. כי לעומת התגברות הסטרא אחרא, מתגבר עוד יותר כח הקדושה הנסי והשפע העליון וישועה והצלחה…”

נראה כי אין צורך להוסיף על הדברים המחזקים והמדהימים הללו. כמה חוזק ועוז ותעצומות אפשר לשאוב מהם, כמה חשוב להבין את המהלך הכולל בו אנו נמצאים, להבין שאין פה מלחמה מקרית ומקומית, אלא כל שעובר עלינו הוא חלק ממערך כולל שעל ידו ה’ מוביל אותנו בשלבים אל התיקון והגאולה השלימה. ולהפנים שעיקר מה שנדרש מכולנו הוא להשתמש באיום ובצרות כדי להתעורר בתפילה, בתורה, באהבת ישראל ובשבירת כל המחיצות בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין ה’.

לראות את הדברים מתקיימים

את מה שאמר הגאון מוילנא, שדווקא מתוך הצרה יוצאת ישועה, אפשר לראות בעליל ובמוחש בתקופה האחרונה. איננו יודעים חשבונות שמים, אבל מרגש כל כך לראות בעיניים הקטנות שלנו עד כמה הדברים נכונים ומדויקים.

ניקח לדוגמה את רצח שלושת הנערים הישראלים בגוש עציון בסיוון תשע”ד, בידי מחבלי חמאס. כידוע שאלו רבים להיכן הלכו כל התפילות ותחושת האחדות שהיו על החטופים הקדושים, בעוד הם בכלל נרצחו על ידי המחבלים הארורים כבר בהתחלה.

אולם כידוע במלחמה הנוכחית מול ארגוני הטרור, מעבר לנסים הגדולים שקורים כל עת וכל שעה, עיקר הנס הוא חשיפת מנהרות התופת והריסתן. אלה מנהרות מסוכנות מאין כמותן שהחמאס תכנן במפורט ובנה תוך כדי השקעת משאבים אדירים ועצומים, כדי שתשמשנה לחדור בחשאי לתוככי ישראל ולבצע פיגועים משולבים המוניים עם מאות הרוגים ואלפי פצועים ח”ו. ברור ומוכח מתוך כל המערך המסועף והמדויק שבנו, שכוונתם היתה לשילוב כוחות וחדירה ליישובים רבים במקביל בזמן הקרוב.

כבר כתב מי שכתב ופירסם בפייסבוק, ש”ניצלנו בזכות דברים שהם [המחבלים] לא האמינו שיקרו, כי גם אנחנו לא האמנו… לא האמינו שחטיפת הנערים תאחד את העם באופן שיוביל לפעילות התקפית ומוכנות לכניסה קרקעית לקן הצרעות שבנו”.

אז יורשה לי לחלוק על הכותב המלומד. חטיפת הנערים לא היא שהובילה לפעילות ההתקפית של צה”ל, שכן הנהגת המדינה בצעד מוזר וחלש החליטה שלא להגיב על הרצח המזעזע. מה שבאמת הביא למבצע, הוא שבצעד כל כך תמוה ולא מובן, החמאס החל לירות טילים בלי סוף גם על תל אביב וירושלים, מה שלא עשה עד כה, למרות שבכך הוא סיכן את כל תוכנית החדירה דרך המנהרות, שהכין בכל כך הרבה השקעה. מה הביא אותם לעשות שטות גדולה שכזו? ממש ראינו כאן כיצד ה’ מכביד את לבם, כמו שהכביד במצרים את לב פרעה, ובכך הציל אותנו שוב ושוב, כאשר בכל פעם הם הפרו את הפסקת האש וגרמו לנו להילחם בהם בלית ברירה, למרות שההנהגה שלנו נהגה בחולשה רבה. צריך לראות ברור מול העיניים, כי לא ההנהגה הפוליטית היא זו שאחראית להצלה המופלאה הזו, אלא ה’ יתברך אלוקי מערכות ישראל, אשר באהבתו הגדולה לעמו הקדים רפואה למכה, לקח שלשה נערים טהורים וצדיקים כדי לכפר על העם, בחר במשפחות כל כך מאמינות וחזקות ומאחדות, והעלים מאיתנו את הירצחם של הבנים היקרים, כדי שעם ישראל יתאחד בעוצמה, יתפלל ויזעק ויתמלא באהבה, ומתוך כך תתבטל הגזירה הנוראה של החדירה דרך מנהרות התופת אשר נבנו מתחת לאף של כולנו והיו אמורים להביא לאסונות נוראים פי כמה וכמה.

כל התפילות הרבות לא הלכו ריקם.

הן הן מחוללות את הנסים המופלאים, דרך הקשיית לב האויב, דרך הנסים המופלאים והמדהימים בנחיתת הטילים כמעט ללא פגיעה בנו, ודרך הסיוע לצבא וללוחמים.

תסריט של גאולה ברחמים

בנוסף, מלמד אותנו הגאון מוילנא עוד יסוד חשוב ביותר: “עיקרם [-של המלחמות והנצחונות על עמלק, מדבר] על מלחמת גוג ומגוג, המתחלקת לחלקים רבים, וכפי משל המדרש: ‘משל למלך שכעס על בנו ולפניו אבן גדולה, ונשבע שהוא זורק אותה על בנו. אמר המלך [לאחר זמן]: אם זורקו אני על בני, אין לו חיים. מה עשה? כתתו ועשאו צרורות קטנות [-הפך את האבן הגדולה לאבני חצץ קטנות] והיה זורק בו [-על בנו] אחד אחד, נמצא [מצד אחד] לא הזיק את בנו ו[מצד שני] לא ביטל את גזרתו”. וכלל גדול הוא: כל סבל וכל צער שישראל סובלים מגויים, הן הכלל והן הפרט ומכל שכן בעבודת קיבוץ גלויות, ממעטים ומנכים מהייסורים של מלחמת גוג ומגוג”.

דברי הגאון מוילנא מבוססים על שאלה גדולה שרבים שואלים – מה יקרה במלחמת גוג ומגוג? האם רובנו נמות? שכן חלק מהנבואות בתנ”ך על אחרית הימים הן נבואות קשות מאוד. בנביא זכריה יש פסוקים המתארים שיישארו רק שליש בעולם, וגם הם יעברו ייסורים של צירוף וזיקוק: “וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב”. האם זה מוכרח להיות?

התשובה היא, שיש כלל גדול בנבואות התנ”ך, שנבואה של פורענות לא חייבת להתגשם. ובאמת, גם בנביא יחזקאל יש נבואה על מלחמת גוג ומגוג, אולם שם התיאור שונה ביחס לעם ישראל. שם נראה שרק הגויים הנלחמים ימותו, ועם ישראל יינצל. שכן ישנם שני תסריטים, וההחלטה איזה תסריט יתרחש בפועל, תלויה בנו, במעשים שלנו!

וכתוב בזוהר הקדוש, וכך לימדו הרמח”ל והגאון מוילנא זיע”א, שהצרות הרבות שעם ישראל עבר לאורך כל שנות הגלות, ובמיוחד בשואה (שהם צפו את אפשרותה), והמצוות והתורה והתפילות שקיימו במסירות נפש אדירה לאורך כל השנים, ובמיוחד הסבל שאנו עוברים לפני בוא המשיח, גורמים לכך שהגאולה תבוא ברחמים ורובם המוחלט של עם ישראל יזכו לגאולה השלימה. והביא הגאון מוילנא את המשל על המלך, הבן והאבן, ממנו רואים כי הצרות והפיגועים וההרוגים והפצועים הם בעצם מצילים את כל עם ישראל ומזכים את כולנו בתסריט של הגאולה ברחמים.

ומסיים תלמידו של הגאון מוילנא: “אשריהם בני ציון היקרים העומדים בפרץ נגד פראי אדם מבני הגר [-אם ישמעאל], כמו שמובטח לנו [-שצרות אלו מקדמות את הגאולה ברחמים], … וזאת הדרך והתרופה היותר גדולה ובטוחה להקל [על הייסורים]: תיקון המידות והקמת אנשי אמונה”.
ישנם עוד דברים נפלאים ביותר שלימדו אותנו הגאון מוילנא והרמח”ל על המטרה של ייסורים אלו שאנו חווים, אולם אין כאן המקום להאריך בהם, משום עומקם. אולם די במה שהובא כדי לפתוח לנו פתח להבין שכל מה שעובר עלינו הוא חלק ממהלך גדול ונובע מאהבתו הגדולה של המלך לבנו, ומרצונו לזכות את כולנו בגאולה הקרובה שתגיע ברחמים.

נסי הטילים

ובאמת חסד ה’ הוא גדול עוד יותר, משום שגם בזמן זה שמנכה מייסורי גוג ומגוג, הכאב והדין מהולים בחסדים עצומים. עד כה נורו עלינו יותר מ-2400 טילים. מבחינת הנתונים כיפת ברזל מיירטת בין 10 ל-15 אחוז (האמת היא, שגם כל פיתוח מערכת כיפת ברזל, למרות כל אלה שהתנגדו לה, זהו נס עצום בפני עצמו, אבל לא נס גלוי). לפי החישוב יוצא, שכ-1700 טילים נפלו בשטחים פתוחים!! כמה שטחים פתוחים יש כבר בגוש דן? סוחרי הנדל”ן היו אמורים להיות שמחים שיש כל כך הרבה שטחים לבניה בתוך גוש דן… אבל כל מי שהסתכל במפת תצלום אווירי של גוש דן, יודע איך זה נראה: רצף של בתים-בתים-בתים-בתים. עשרות קילומטרים רבועים שבנויים בצורה צפופה מאוד.

אבל הכל נופל בשטחים פתוחים…

וגם מבין הטילים שנופלים על בתים, בכל פעם סיפור מדהים חדש איך תמיד כשהטיל נפל, בדיוק האנשים שהיו אמורים להיות בו במקום הלכו קודם למקום אחר. כל הזמן הטילים נופלים דווקא במקומות שהאנשים לא נמצאים בהם. וזה קורה בכמויות.

כאשר ישנה מציאות של הנהגת חסד כזו, צריך להודות לה’, לספר את הניסים. כמו שמופיע בחסידות, על הפסוק “זֵכֶר רַב טוּבְךָ יַבִּיעוּ וְצִדְקָתְךָ יְרַנֵּנוּ”, שעצם זה שמספרים וזוכרים את חסדו של הקב”ה זה גורם להגברת הנהגת החסד עלינו.

מסתירים את השחקן המרכזי

לצערנו הרב, התקשורת מסתירה את הדיבור האמיתי של מה שקורה במציאות. היא מסיטה את המיקוד מהנסים שה’ עושה. כשאדם שומע חדשות אז במקום להתעסק בשבח ובהודאה לה’ יתברך, הוא מתעסק במה שמדברים בחדשות. ובחדשות מדברים כל הזמן על מה שהאו”ם אומר, האם גינו את ישראל גם במועצת הביטחון של האו”ם, ומי עוד מגנה את ישראל שהורגת “חפים מפשע”. אגב, היום הם מבינים כבר שאי אפשר לקרוא להם “חפים מפשע”, אז מצאו לזה ביטוי אחר: “לא מעורבים”. כאילו מדובר באנשים שוחרי שלום ואוהבי ישראל. כאלו שמשמשים חיפוי למחבלים ונותנים את בתיהם לחפור מתוכם מנהרות תופת ולאכסן אמל”ח. בכלל, כל העיסוק האובססיבי בגינוי של האו”ם חורג מכל פרופורציה. האו”ם לא יצא למלחמה נגדנו, וכל הטבח שמתרחש בסוריה ובעירק ובמקומות רבים נוספים לא מעניין אותו. כבר אמר מי שאמר: “אום שמום”…

אדם שבטוח בצדקת דרכו, אינו זקוק כל הזמן לבדוק מה יאמרו אחרים. נשיאת העיניים לקבל כל הזמן לגיטימציה מהעולם, נובעת מתוך חוסר ביטחון עצמי בצדקת דרכנו. לכן, גם אם בסופו של דבר לא מקבלים את הצעות ודרישות האו”ם לחלוטין, עדיין, חוסר הביטחון והאמונה בצדקת הדרך ובמוסר התורה, גורם לאמץ חלק גדול מהתפיסה והדרישה של הגויים.

אנשים רבים חושבים שאין שום בעיה לראות את החדשות בתקשורת הכללית. יש כאלו שמבינים שיש בזה בעיה, משום שיש שם דברי הסתה וכפירה ומגמתיות וסילוף של דברים. רק 10 אחוז הם דיווחים מדויקים, אולם השאר הם פרשנויות סרק ודברי גאווה ובלבול.

אולם האמת היא שהבעיה הכי מרכזית של ערוצי החדשות בתקשורת הכללית היא דווקא לא במה שהם אומרים, אלא במה שהם לא אומרים: יש שם התעלמות מוחלטת מה’ ומהתורה ומהדרכתה. לשיטתם, ה’ בכלל לא קיים, ורצונו והדרכתו הם בכלל לא שיקול, והשגחתו ונסיו בכלל לא באים בחשבון.

הדבר הזה גורם לעיוות החשיבה הכי גדול. משום שכאשר יש דברי כפירה גלויים, הצופה מבין שיש פה כפירה והוא לא מקבל את זה. אבל כאשר משדרים כל כך הרבה שעות עם כל כך הרבה ניתוחים ומסקנות ועצות, ומתעלמים לגמרי מה”שחקן” המרכזי בכל הזירה, הדבר מרגיל לשבלונת מחשבה שמוציאה את ה’ ואת הדרכותיו בתורה מחוץ לזירה. לכל הדיונים הללו שבתקשורת יש דינאמיקה קבוצתית, והצופים ממש מושפעים מזה. גם אם הם חושבים מחשבות של אמונה ומתחברים לה’, הניתוח התקשורתי ממוסס את הכל ומנתק אותם שוב.

בסיפורי מעשיות של ר’ נחמן יש סיפור על שבעה קבצנים. בסוף הסיפור מתברר שדווקא העיוור רואה יותר טוב מכולם את המציאות, ודווקא החרש שומע יותר מכולם. הדבר מזכיר מאוד את מה שקורה כאן: דווקא מי שלא שומע כל הזמן את החדשות ואת הפרשנויות, שומע את הדיבור של ה’ הרבה יותר טוב. לכן, בואו נעשה לעצמנו טובה: פחות להסתכל ב YNET- וערוץ 2 וקל וחומר לא בעיתון “הארץ”… כדאי להתגבר על השעבוד הזה למדיה. במקום זאת לפתוח ספר תהלים ולהתפלל להצלחת החיילים ולהחלמת הפצועים, ולהודות לה’ בכל פה, גם בתפילה פרטית מעומק הלב. צריך לזכור שהתפילה היא פלא גדול, הקב”ה נתן לנו את האפשרות להתפלל ולשנות דברים בעולם באמצעות פינו ולבנו. חלק גדול מקידום הגאולה תלוי בתפילות של עם ישראל. התפילות יכולות לשנות המון בכל המהלכים שקורים.

במילים אחרות: במקום לשמוע כל הזמן חדשות, יש בידינו לקבוע איזה חדשות יהיו!

ונסיים בדברי מהמדרש החזקים על הפסוק בספר ירמיהו: “כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם, נְאֻם ה’, מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה, לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה”. המדרש מראה דוגמא לקיום פסוק זה בסיפור מכירת יוסף. המדרש שם לב לכך, שבתוך כל התהליך הנורא של ריב האחים, מכירת יוסף, אבלות יעקב ופירוד המשפחה, ישנו סיפור “זוטר” על הולדת פרץ וזרח מזרע יהודה. ואנו יודעים כי פרץ הוא אבי אבותיו של דוד המלך, משיח צדקנו. אומר המדרש: “שבטים [האחים] היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב”ה במה היה עוסק? בורא אורו של מלך המשיח“.

זה בדיוק מה שקורה עכשיו. הכל מסביב מהומה ומלחמה, אולם בתוך כל זה הקב”ה בורא את אורו של מלך המשיח.

יהי רצון שנראהו בקרוב בחסד וברחמים גדולים!