על צדדיו החיוביים והשליליים של כוח הדמיון בחיינו
בספרי החסידות הרבו לדבר על כוח הדמיון ועל עוצמתו. ר’ נחמן[1] אומר שאחד מהשמות שאפשר לקרוא ליצר הרע הוא בשם: כוח המֵדַמֶה. למה ר’ נחמן מתכוון? מהו כוחו של כוח המדמה?
אם נתבונן בכך נגלה שבעצם כוח הדמיון נמצא מעל למציאות ומעל לחוקים הגשמיים של העולם בו אנו חיים.
אם למשל אנו יודעים בשכל שיש סוס והוא יכול לדהור על פני הקרקע, ואנחנו יודעים שיש נשר שדוהה בשמים, זה בידיעה גשמית מוחלטת. אולם בכוח הדמיון אנו יכולים לעצום עינינו ולראות סוס עם כנפיים עף מעל ביתנו. איך זה יכול להיות, הרי זה לא קיים במציאות?
זה קורה משום שכח הדמיון אינו כפוף לחוקים. יש פה כוח שבשורשו הוא מעל לחוקים ומעל למציאות הנראית בעיניים שלנו.
הדבר הזה יכול להיות מסוכן מאוד אם הוא נמצא בידיים לא נכונות. זה דומה למצב כמו שפצצת אטום או נשק גרעיני, שהם כוחות בעלי עוצמה חזקה, יהיו בידיים עויינות ואז זה יהיה מסוכן מאוד.
היצר הרע מכיר בעוצמתו של כוח המדמה והוא מנסה בכל כוחו להשתלט עליו – משום שאז תהיה באפשרותו לשלוט במוחו של האדם. כמו לדוגמה, אדם שמול עיניו יש רק פסל מעץ, אך בדמיונו הוא הופך את הפסל לאליל רב עוצמה. במצב כזה הוא מסוגל לסגוד לפסל הזה ולעבוד עבודה זרה למרות שמול עיניו אין בו ולא כלום. כן הדבר גם ביצר העריות ולכן התורה הזהירה בפרשת ציצית, שאנו קוראים כל יום כמה פעמים, “לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”.
לעומת זאת, לדמיון ישנו גם מקום חיובי בעבודת ה’. למשל בתפילה, כאשר אדם מתפלל על בנין ירושלים, ועל כסא מלכותו של דוד משיח צדקנו, יש באפשרותו להתפלל ולכוון במילים אותם הוא אומר ותו לא ואז התפילה עלולה להיות מעט יבשה. אולם, אם האדם יעצור לרגע וינסה לדמיין איך תיראה ירושלים בימי הגואל, איך הוא יראה את כל הגויים שבאים מכל קצוות תבל להביא מנחה לבית המקדש, כיצד הוא רואה כושים מאפריקה מגיעים על פילים, סינים מגיעים עם שקים של אורז, אמריקאים מגיעים עם תנורי חימום משוכללים לכוהנים בבית המקדש… הוא ידמיין את חוצות ירושלים בזמן העלייה לרגל, איך בצידי רחוב יפו ישבו קבוצות של פרחי נבואה שמתנבאים ולידם יושבים ומנגנים בכינור ובנבל לויים ומשוררים להם פרקי תהילים. כיצד יראו הרחובות, בהפרדה ובצניעות. איך יריחו בכל ירושלים את ריח הקטורת ויראו את עשן המערכה מיתמר מעל למקום המקדש… אם אדם ידמיין מידי פעם בתפילתו את המראות והריחות הללו, קרוב לוודאי שתפילתו תהיה עם הרבה יותר רגש, השתוקקות וכמיהה אל בית המקדש. וממילא כאשר הוא יוציא מפיו את המילים “תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דיברת וכו'” כוחם של המילים יגבר מאוד והאדם יתחבר הרבה יותר לתפילה ולמה שהוא אומר.
בכוחו של הדמיון להחיות את תפילתו של האדם ובבחירתו של האדם כיצד להשתמש באותו כוח עצום.
שנזכה לשמור על כוח המדמה לדברים חיוביים ולא לתת מכוחו ליצר הרע!
[1] ליקוטי מוהר”ן תורה כ”ה
יפה מאוד, אבל מי אמר שיש פילים באפריקה? זה לא בהודו?
אליהו היקר, באפריקה לא חסרים פילים… כל טוב.