נקודות תיקון – התבוננות וחשבון הנפש

חשבון הנפש דורש מאיתנו לעמוד מול החסרונות שלנו, וזה יוצר רתיעה טבעית. כיצד נוכל להתגבר על הרתיעה הזו ולהפוך את החסרונות ליתרונות?

אחד הדברים שמקשים על האדם בעבודת ההתבוננות וחשבון הנפש, הוא הקושי להיחשף לדברים הלא-טובים שבו. אדם נחלש מאוד מראיית הנקודות הלא-טובות שיש בו ולכן הוא מעדיף שלא להסתכל. זהו משחק מוכר אצל ילדים קטנים, שחושבים שאם לא רואים מישהו הוא כבר לא קיים. אותו הלך מחשבה פועל כאן גם אצל מבוגרים.

בבריחה הזו ישנה נקודה אמיתית. באמת לא טוב שהאדם ‘חי’ את הפגמים שבו כל הזמן. נכון שדוד המלך אומר: “וחטאתי נגדי תמיד”, והאדם צריך להיות מודע לכשלונותיו, אולם אין הכוונה בדברים אלו לכך שהאדם יחיה כל הזמן את מגרעותיו.

שינוי תפיסה

חשוב להגדיר לעצמנו – אנחנו לא עוסקים בחסרונות אלא בנקודות תיקון! העניין כאן הוא לעסוק בעבודה ולא בחסרונות. אנחנו לא עורכים ספירת מלאי, לבדוק כמה דברים טובים יש וכמה אין. הראש צריך להיות עסוק בשאלות: “מהי העבודה שלי?”, ו”מה עלי לתקן?”. אלו הן שאלות חיוביות, שאינן תלויות בשאלה כמה חסרונות יש לאדם. השאלה לאן האדם הגיע ולאן עדיין לא הגיע איננה העיקר. על האדם להיות מרוכז בעבודה.

השמחה בעבודה

כאשר האדם מרוכז בעבודה, ובמסגרתה הוא נזקק לדון בדברים שעליו לתקן, הוא לא נבהל מהם. להיפך, זו סיבה לרקוד משמחה על חלקו, שהרי יש כל כך הרבה אנשים מסכנים בעולם הזה שכלל לא יודעים לשם מה הם פה ומה עליהם לעשות. לאדם שמרוכז בעבודה המוטלת עליו התשובה ברורה: בשביל מה אני נמצא בעולם הזה? בשביל לתקן ובשביל לעבוד! זו תשובה מצויינת.

כמובן, יש הרבה מה להאריך בשאלה מדוע לתקן ומדוע לעבוד, אבל לפני שדנים בזה, צריך לדעת שהעובדה שאני הופך את הבעיות שיש בי מחסרונות לנקודות עבודה איננה רק “שינוי השם”, הבדל סמנטי ותו לא. זהו שינוי תודעתי עצום המשנה את כל ההסתכלות על תהליך העבודה.

התקוה בעבודה

כשהאדם מסתכל כך על הדברים, הוא חוזר לנקודת האופטימיות שהיא העומדת בבסיס העבודה. כי אם זו עבודה, הרי ממילא מובן שהיא ניתנת לביצוע, ודינן של הבעיות להיפתר. אם היה מדובר בחיסרון שהוא “פגם בייצור”, אז באמת היה ספק: יתכן שניתן לתקן אך יתכן גם שלא, חס ושלום. אבל אם נאמר שאנו עוסקים בדבר מה שיש צורך לעבוד עליו, הרי שזה תפקיד שהאדם קיבל מה’ יתברך. ברור שאם האדם קיבל תפקיד הוא גם מסוגל לבצע אותו, כי הקב”ה לא נותן לנו תפקידים שאין ביכולתנו לבצע.

זה נכון, לא בטוח שהאדם יוכל להגיע ליעד שהציב לעצמו, אבל יעד שאי אפשר להגיע אליו – לא אמור לעניין את האדם, כי עליו להסתכל רק על מה שהוא יכול, שהרי רק מה שביכולת האדם הוא מה שהקב”ה מצפה ממנו שיתקן. מה שאינו ביכולתו – הקב”ה גם לא מצפה ממנו שיעשה.

הנקודה שלמדנו זה עתה היא חשובה ובסיסית, והיא מטרפדת אצל רבים שאינם מבינים אותה את כל עבודת ההתבוננות. בכוחה של הפנמת ההסתכלות הנכונה הזו על בעיותיו ופגמיו של האדם, לתת כוחות רבים לביצועה המעשי של עבודת ההתבוננות.