שאלתם את עצמכם פעם למה להתחתן? מסתבר שיש הבדל עצום בין התשובה החילונית לשאלה הזו ובין התשובה הדתית. לפעמים גם התשובה צריכה לחזור בתשובה
העיקר בחיי הנישואים – השראת שכינה בעולם
נפתח בשאלה היסודית, שלעתים נשאלת במודע ולעיתים שלא במודע: בשביל מה בכלל להיכנס לסיפור הזה – הרי חיי נישואים כוללים בתוכם כל כך הרבה סיבוכים, קשיים ומגבלות, אז מדוע להכניס ראש בריא למיטה חולה? נכון, התורה ציוותה עלינו להעמיד צאצאים, אך כולנו חשים שמהות חיי הנישואים כוללת הרבה יותר מזה.
ניתן לתת תשובות שונות לשאלה זו, ובין היתר: קניית חבר אמת לחיים; עבודה רוחנית משותפת עם עוד מישהו; תחושת חוסר מעש בתור רווק; ועוד.
אולם נוסף על כל התשובות הנכונות הללו, חיי הנישואים הם המימוש של נשמתנו, של רצוננו האלוקי הפנימי ביותר, והם אלה שמחברים אותנו בחיבור העמוק ביותר לה’ אלוקינו ומשרים עלינו את שכינתו. תכלית ביאת האדם לעולם הזה היא להשרות בו שכינה, וחיי הנישואים מעצימים ומכפילים זאת, יותר מכל מעשה שנוכל לעשות בתור אנשים יחידים. הם שופכים אור על כל האישיות שלנו, ומעלים אותנו בכמה קומות לקראת הייעוד שלנו, העלאה שאין לה שום תחליף. הפער הוא כה גדול עד שחכמים דרשו ואמרו כי השרוי בלא אישה, אינו נקרא אדם (יבמות סג, א). בית יהודי שיש בו אהבה ואחווה ושלום וריעות, הוא מקום שה’ משרה בו את שכינתו, ולכן יש חשיבות מרובה ומרכזית לחיי הנישואים.
העבודה העיקרית בחיי הנישואים – עבודת המידות
הנישואים יוצקים אופי אחר לכל פרטי החיים: מעתה, כל החלטה משמעותית מתקבלת רק לאחר דיון הדדי. האדם אינו יכול להמשיך לחיות לעצמו ולעשות כרצונו באין מפריע. הוא מוכרח לעמוד בשיח עם בן הזוג בבואו להחליט האם הגיע הזמן לקנות רכב, מהו מקום העבודה המועדף, לאילו מוסדות חינוך לשלוח את הילדים, ועוד דילמות לרוב, שמהוות לחם חוקו של כל זוג.
אך אין הדברים אמורים רק על קבלת החלטות בתחומים שונים, אלא גם על התמודדות שונה עם עצם החיים, הכוללים חיים טכניים, ארציים ועכשוויים. ישנן התמודדויות רבות שמתרחשות כל הזמן, כגון כיצד להתנהג כשאחד מבני הזוג עייף וזקוק לעזרה, כשנאמרים דברים שלא מסכימים איתם, או כשילד עושה משהו שאסור לו לעשות, ועוד רבות. למעשה השגרה היומיומית היא החלק העיקרי בחיי הנישואים.
כדי להתנהל נכון במצבים הללו, חשוב להבין שהעבודה העיקרית בחיי הנישואים היא עבודת המידות, ובעיקר מידת הענווה. ומכיוון שמבחינה פרקטית זהו ההיבט החשוב ביותר של הנישואים – שהרי הוא שיקבע האם בני הזוג יסתדרו בחייהם המשותפים – ממילא הוא הופך להיות גם ההיבט המהותי ביותר בנישואים.
התפיסה החילונית והתפיסה היהודית ביחס לאושר בנישואים
התפיסה החילונית, שלצערנו רווחת לעיתים גם בקרב אנשים דתיים, גורסת כי אם רק נמצא את בן הזוג המתאים לנו, מיד צפויים לנו החיים המאושרים. מתוך התפיסה החילונית נובעת המסקנה שאם אחרי החתונה מתגלות מחלוקות בין בני הזוג, כנראה שחלה טעות וזה אינו בן הזוג הנכון… וממילא הצעד הבא הוא “לתקן את הטעות”, ולהחליף את בן הזוג בבן זוג אחר טוב יותר או מתאים יותר, או להתייאש מחיי נישואים, ואז יהיו לנו חיים מאושרים… ומכאן לנתונים הנוראיים, של קרוב לשלושים אחוזי גירושין בישראל. מעניין הוא, שתוך זמן קצר מתגלה שגם בן הזוג ה”טוב” מתגלה כבעל חסרונות, ואחוז הגירושין מנישואים שניים גבוה עוד יותר, בערך פי שנים מאחוז הגירושין הכללי…
האמת היא, שהנישואים הם רק ההתחלה של הדרך המשותפת. גישה לנישואים מתוך ידיעה מוקדמת שקיימים פערים והעבודה עוד לפנינו, תבטיח שגם כאשר תהיינה בעיות בנישואים, הדבר לא יביא לפקפוק בהתאמה שבין בני הזוג ובהחלטה להקים בית, אלא רק ילמד וימחיש את מה שכבר היה ידוע באופן עקרוני: בני זוג צריכים להשקיע בבניין המשותף, השקעה שאין משתלמת ממנה.
מקומו של המימד הרוחני בנישואים
בנישואים יש מימד רוחני, קשר של קדושה, קשר של שתי נשמות בגוף אחד, מהות רוחנית אחת המורכבת משני חלקים שונים שמתחברים – פיזית ונפשית – אחד אל השני. אך הדברים אינם מתרחשים מאליהם. כדי שיהיה קישור רוחני אמיתי, צריך שתשרה על בני הזוג קדושת הנישואים, שמגיעה דווקא מתוך התנהלות נכונה בעולם הגשמי.