הרב שמואל טל
גם בבית שיש בו אהבה מרובה וגלויה ישנן התמודדויות חינוכיות. מהי הדרך להתמודד עם ילד שאינו עושה מה שמבקשים ממנו? נוקשות? סובלנות?
היסוד שעליו עומד הבית, המצע שממנו צומחים הילדים – היא האהבה. כמובן, גם בבית שיש בו אהבה מרובה וגלויה ישנן התמודדויות חינוכיות, וגם לילד שמשופע באהבה מתעוררים מפעם לפעם קשיים. מהי הדרך הנכונה להתמודד עם מציאות שילד אינו עושה את מה שמבקשים ממנו, מתנהג באופן שאינו רצוי או אינו ראוי, וכדומה?
לכאורה בפני ההורים עומדות לבחירה שתי דרכי פעולה אפשריות: האחת, לפעול מתוך נוקשות – לייצר משמעת חזקה מתוך מערכת מסודרת ומדויקת של שכר ועונש, בה כל התנהגות תקבל משוב ברור ומיידי, לטוב או לרע. הדרך השניה היא לפעול מתוך סובלנות גדולה – לא לדרוש מהילד אלא רק לבקש ממנו, אם הוא לא מבצע להמתין בסבלנות, ובעצם להכיל ולקבל את המציאות שהילד אינו שומע בקול ההורים.
מן הסתם אף אחד לא ידריך לנקוט באופן עקבי ומוחלט אך ורק בדרך אחת משתי הדרכים הללו, אלא לנוע בין שתיהן – לפעמים להגיב כך ולפעמים כך, בהתאם לנסיבות המשתנות ולנפש הילד. אולם האמת היא ששתי הגישות הללו אינן נוגעות בנקודת החינוך עצמה. חינוך אמיתי הוא משהו אחר לגמרי, והוא מחזיר אותנו אל שורש החינוך – האהבה. הדברים דלהלן אינם אמורים בילדים קטנים מאוד, בני שנתיים וכדומה, אלא בילדים שכבר עמדו על דעתם. ככל שהילד גדול יותר הדברים משמעותיים יותר.
כאשר אנו ניגשים לבעיות משמעת, עלינו להפנים ראשית כל את האמונה בכך שכל ילד הוא טוב. כיון שהוא טוב, הוא גם רוצה לעשות טוב – אלא שמחמת קשיים שונים הוא לא מצליח להביא את הרצון הטוב הזה לידי ביטוי, ועושה מעשים שאינם ראויים או נמנע מלעשות את הטוב שלבו באמת רוצה לעשות. ייקל עלינו להאמין בכך אם נתבונן על עצמנו: האם אנו רעים, חלילה? ואף על פי כן, כמה פעמים אנחנו נכשלים ועושים מעשים שלא היינו רוצים לעשות? כמעט תמיד יש לנו ‘הסברים’ מדוע עשינו כך וכך, גם אם בעצם היינו רוצים לעשות אחרת; את אותה הסתכלות עלינו ‘להעתיק’ כלפי הילד – הוא טוב, הוא רוצה לעשות טוב, אלא שמסיבות שונות הוא נכשל כעת והתנהל באופן שבעצם גם הוא עצמו לא היה רוצה להתנהל.
תפקידם של ההורים, מתוך אהבתם הגדולה אל הילד, הוא בעצם לבוא לעזרתו – להשתמש בנסיונם העשיר כמבוגרים כדי לסייע לו להתגבר על הקשיים שעומדים בפניו. אם הם מקפידים על המצע הנכון, דהיינו הם מרבים תמיד בגילויי אהבה כלפי הילד, הוא יידע באופן ברור ומוחלט – כחוויה קיומית – שהם רוצים רק את טובתו ובאים לעזרתו. ולכן כאשר ההורים רואים שילדם מתקשה במטלה מסוימת או שהוא נכשל שוב ושוב במשימה כלשהי או שהוא נוהג בדרך לא ראויה בהקשר כלשהו, הם יכולים לשאול אותו ולהתעניין בו התעניינות כנה: מה מפריע לך? מה הקושי שלך? מה מטריד אותך? כאשר ההורים שואלים ומתעניינים בילד הוא לא יחשוב שהם שואלים אותו כ’שוטרים’, כיון שהוא לא חוֹוֶה אותם כשוטרים אלא כאוהבים. ולכן הוא ירגיש ששאלות הוריו לפשר מעשיו נשאלות בנימה של רצון לעזור ולא בנימה של תחקיר. ממילא הילד ישתף פעולה, כיון שהוא יחוש שהוריו באים להושיע אותו – שהרי גם הוא לא רוצה את ההתנהגות השלילית שלו! הוא מתוסכל מעצמו! כך יהיה אפשר לדובב אותו ולנהל אתו שיחה מעמיקה, שבה הוא מביע את רגשותיו, וההורים יוכלו להיעזר בנסיונם ובהבנתם כדי לסייע לו להיחלץ מהמצוקה שהוא נתון בה.
זו בעצם הדרך להתמודד עם כל קושי בחיינו – ‘לדובב את הקושי’, להציף אותו, ומתוך כך לתת לו מענה. זוהי ה’התבוננות’ שאנו מדברים עליה הרבה, שהיא היסוד של כל עבודת ה’. למעשה ההדרכה כאן היא פשוט לעשות עם הילד ‘התבוננות’. מי שאינו מכיר את הנושא החשוב הזה יכול לקרוא את החוברת “מדריך להתבוננות” שנועדה להסביר את הנושא ולהדריך כיצד לקיימה.