נשות קהילת תורת החיים
בעלך העיר לך על הווילון החדש שקנית לבית? על השעה שבחרת לשטוף את הרצפה? חלוקת סמכויות בין בני הזוג
אחריות מול שייכות
חשוב שתהיה בבית חלוקת סמכויות. בדורנו, יש שותפות רבה בין הבעל לאישה: הן במלאכות הבית שבעבר היו נעשות בעיקר על ידי האישה, הן בפרנסה שבעבר הייתה מוטלת במלואה על הבעל, הן בענייני עבודת ה’ שבעבר פחות העסיקו את הנשים. עם זאת, חשוב להבדיל בין אחריות על תחום מסוים ובין שייכות לאותו תחום. גם בדורנו, האחריות על הפרנסה מוטלת על הבעל, והאישה אינה אלא מסייעת לו. האחריות על הכנת האוכל מוטלת על האישה, והבעל אינו אלא עוזר. הגדרה נכונה של תפקידו של כל אחד מבני הזוג מונעת וויכוחים מיותרים ומשליטה סדר בחיי הבית.
הגמרא במסכת בבא מציעא מוסרת לנו הדרכה לגבי חלוקת הסמכויות בבית: בענייני העולם הזה, האישה היא מנהיגת הבית, ואילו בענייני התורה והמצוות ההנהגה מסורה בידי הבעל. על הבעל מוטלת האחריות לדאוג לעולמה הרוחני של אשתו, לבניין האמונה שלה, לידיעת ההלכה שלה, לשמירת ההלכה בבית בכל ההיבטים, ועל האישה מוטלת האחריות לדאוג לכל הניהול השוטף של הבית.
באופן בריא, בעל צריך לתת לאישה עצמאות באחריות השוטפת של הבית, הוא יכול להביע את דעתו, להציע דברים, אבל באופן כללי, השאלות מתי ישטפו את הבית, מתי יערכו קניות, הכנות לשבת, מה לאכול, איזה ווילון ייבחר, וכדומה, מסורות בידי האישה. יש לכך שני צדדים: א. על הבעל לא להתערב יותר מדי, שהרי הדברים אינם בתחום אחריותו. ב. אם האישה רוצה לדעת את דעתו, אין מניעה לדבר ולדון, אבל צריך שתהיה היררכיה, ויהיה ברור מי מקבל את ההחלטות.
כל מה שקשור לעניינים כלפי חוץ – אחריות על הפרנסה, הצביון הרוחני של הבית, נמצא באחריות הבעל, הוא צריך לקבוע בדברים האלה, ובכלל זה גם נושא החינוך. יש לאישה הבנה רבה בחינוך, יש לה בינה יתירה[i], אבל החינוך הוא תפקיד של הבעל. הדיבור והחשיבה צריכים להיות של שני בני הזוג, אבל האחריות והסמכות הן של הבעל. טהרת המשפחה זה נושא שהאישה אחראית עליו. הבעל יכול להזכיר ולעזור לה אם היא מבקשת, אבל באופן עקרוני זו אחריות שלה.
אחריות הבעל על חינוך הילדים
מה המשמעות של אחריות הבעל על החינוך, אם ברוב הזמן האישה נמצאת עם הילדים? התשובה היא שהבעל אחראי על עקרונות החינוך – על המדיניות הכללית בחינוך, בחירת מוסד חינוכי. נכון שהנשים רוב הזמן מתעסקות עם הילד, אבל המדיניות אמורה לבוא מהבעל, כמובן בשיתוף אשתו. הבעל צריך לשמוע, ללמוד ולקרוא את העניינים של החינוך, יש הרבה מה ללמוד בזה, ואפשר לעשות טעויות חמורות, חס וחלילה. זה אחד הנושאים שאנשים חושבים שאין צריך ללמוד אותו מרוב פשטותו, אבל זה כמו מה שהמסילת ישרים אומר בהקדמה לספרו, שמרוב שעבודת ה’ זה נושא פשוט וחשוב, כך ההֶעֶלם מצוי והשכחה מרובה. הסיבה לחלק גדול מהבעיות בחינוך היא שעמי הארצות יודעים שהם לא יודעים, אבל תלמיד חכם שלמד בבא קמא חושב שהשאלה האם לתת לילד מכה או לא היא שאלה שקטנה עליו. החינוך הוא נושא גדול, חשוב ומשמעותי, ובעל יכול וצריך ללמוד אותו גם אם הוא לא נמצא הרבה זמן עם הילדים, ותפקידו הוא להוביל ולנתב את הדברים האלה.
חזית חינוכית אחידה
בעל ואישה צריכים לתת זה לזה גיבוי מלא בעמידה מול הילדים. אין להעיר זה לזה בנוכחות הילדים על טעויות חינוכיות. לא יכול להיות מצב שבו הורה אחד אסר משהו ובא ההורה השני ומתיר, או להיפך. שלא בפני הילדים, אפשר וצריך לדבר ולהעיר, בכפוף לכללי הביקורת.
חשוב להבין כי “גדול שימושה יותר מלימודה”[ii] – לימוד חווייתי הוא עוצמתי ומשמעותי הרבה יותר מסתם לימוד. כשהילד רואה את ההורים מתווכחים על מה שהיה צריך לעשות, הדבר העיקרי שהוא לומד מזה הוא שההורים רבים ואינם מאוחדים, וזה נזק יותר גדול מהתועלת שבתיקון הטעות של בן הזוג. לכן חשוב לקבוע כלל ברזל שכל דיון על חינוך צריך להיעשות שלא בנוכחות הילדים.
[i] נידה מה ע”ב
[ii] ברכות ז ע”ב