נשות קהילת תורת החייםמה לעשות בשעת כעס ומריבה עם הבעל?
כעסים…
מה לעשות כשבכל זאת הגענו לכעס? הנכון ביותר הוא לעצור, כמה שיותר מהר! עלינו להכיר בכך שכאשר אנו כועסות, אנחנו לא אנחנו. אדם כועס, בדרך כלל מתנהג ומדבר בצורה שהוא אחר כך מצטער עליה (גם אם הוא אומר דברים שהוא באמת חושב, הוא אומר אותם בניסוח חריף, בטון קשה, ובפועל הם נשמעים לגמרי אחרת). זה הזמן לומר לבעל: בוא נעצור כאן, השיחה הזו לא תקדם אותנו / בוא נדבר על זה בפעם אחרת / אני אחשוב על הדברים. זו נוסחה חשובה מאוד: כשהטונים עולים – עוצרים!
ידוע לנו כמה זו דרישה לא פשוטה. ברגעים שאנחנו מוצפות בכאב ובכעס אנו נוטות להתפרץ. אם את לא יכולה לעצור ברגע כזה, כדאי שתיקחי את העצה הבאה. לפני שאת מתחילה לדבר, תקדימי ותאמרי: אני עכשיו מאד כועסת. כואב לי. אז אני הולכת לדבר מהמקום הזה. אם הייתי רגועה הייתי מנסחת אחרת… (במילים אחרות: אל תיקח אותי קשה…)
חשוב לנו להדגיש, שממש לא כדאי לדבר בשלב כזה עם אנשים מבחוץ (אמא, אחות, גיסה, חברה). יש בכך מספר חסרונות: א. הן ייחשפו לרגעים שליליים עוצמתיים, ולא תמיד יפגשו את ההשלמה שקורית לאחר מכן, וככל שהן קרובות, הן ייקחו ללב ויזכרו את הרגעים הקשים. ב. בדרך כלל הן יצטרפו לכאב ויעצימו אותו ולא יסייעו. ג. בעצם, הכתובת האמיתית לעבד איתה את הדברים, היא הבעל, ולא נכון להתרגל להכניס במקומו אדם אחר.
לפעמים ניתן למצוא אישה מבוגרת ממך, בעלת ניסיון חיים, שתוכל להוות גורם מסייע – להקשיב, להכיל, להרחיב את הראיה ולאפשר לך להיבנות מתוך המציאויות האלו.
ברגעים כאובים כאלה, דיבור ישיר עם ה’ הוא כל כך מתבקש! ה’ הוא אבא שלנו, הוא רואה מה אנחנו עוברות, וכואב איתנו! אפשר לפנות אליו בדיבור ישיר ופשוט “תראה כמה כואב לי, אני מרגישה עכשיו כל כך בודדה, הייתי כל כך רוצה ש… תעזור לי בבקשה לעבור את הגל הזה בצורה נכונה, שתוביל אותנו קדימה…” ועוד ועוד.
ואם מדברים על דיבור בעת כעס, חשוב להוסיף שבשום אופן אין לומר דברים שמעוררים ספק על עצם הקשר! זה אחד הדברים שעלולים להזיק מאד! ממש חשוב לסמן זאת כגבול שלא עוברים!
ועוד משהו על רגעי כעס. כדאי לשים לב לכך שבעצם לשנינו מאד אכפת מהקשר (מי שלא אכפת ממנו, לא מגיעים איתו למריבות שכאלה) כל אחד מאיתנו כאוב ופגוע דווקא מזה שנוגע לו מה שהשני עשה או אמר (או לא אמר…). יש בידיעה הזאת משום נחמה, שבעצם לשנינו מאד חשוב הקשר הזה, רק שאנחנו עדיין לא יודעים איך לממש את הרצונות הטובים שלנו.
לאחר שנרגעות הרוחות, חשוב להפיק לקחים – כל אירוע שלילי שקורה הוא תמרור עבורנו. הוא כזכוכית מגדלת שדרכה ה’ יתברך מראה לנו היכן עלינו להשתפר, ומה עלינו ללמוד. מספר הלקחים אינו אינסופי, ואם אישה באמת תקשיב למסרים הללו, היא תראה שמספר האירועים הללו ומשקלם פוחתים והולכים.
כמו כן חשוב לא להפוך את “השתקת הזירה” להרגל קבוע, שבא במקום ליבון הדברים. חשוב שלאחר שהרוחות נרגעות, נשקיע בבירור בכנות, מתוך אמון בשנינו שאנו מעוניינים ויכולים ליצור קשר אמיתי, גם אם נצטרך לעבור מהמורות בדרך.
הזוגיות מעל הכל
חשוב להפנים שיש כאן רק שני מסלולים: או התנגשות חזיתית, או הסתגלות ושלום בית. וצריך לדעת ששלום בית עומד מעל הכל – מעל גידול הילדים, מעל יחסים עם המשפחה המורחבת או השכנות, מעל לימוד התורה, מעל דקדוק במצוות ומעל פרנסה בכבוד. מעל הכל, באופן חד משמעי. אם נפנים זאת, נבין שגם אם יחול שינוי כלשהו בבן זוגנו – אם הדבר יבוא על חשבון הזוגיות, הנזק עלול להיות גדול מהתועלת. עדיף בעל שנרדם בסעודות שבת אבל שמח באשתו, מבעל שכופה את עצמו להישאר ער ומחכה שכבר תצא שבת.