זוגיות אינה עבודה קלה אך מי שמשקיעה רואה פירות. בואי לקבל כלים לחיזוק הזוגיות
הדרך להגיע לחיי זוגיות מוצלחים היא עבודת המידות. בחיי הנישואין האדם חי ללא מסכות ואז תכונותיו האישיות, אופיו ומידותיו, באים לידי ביטוי ללא מסגרות חיצוניות שגורמות לו להתנהג אחרת, כפי שקורה במערכות החיים השונות. מאחר וחיי הזוגיות בנויים על חיבור בין איש ואישה השונים מטבעם, הם מעמידים את בני הזוג במצבים שונים שמצריכים מהם יכולת של קבלת חסרונות השני, רגישות, סובלנות, אי-הקפדה, ועוד.
אישה יכולה לעבור על הרבה איסורים של הונאה וצער הזולת אם אינה בונה מערכת יחסים נכונה, המושתתת על עבודת המידות. אמנם זוהי עבודה קשה שדורשת מחשבה והשקעה מרובה, אך המציאות מראה שבני זוג שמשקיעים בזוגיות, זוכים לראות פירות מבורכים לעמלם, ועם הזמן הם נעשים טובים יותר זה לזה, אוהבים יותר זה את זה, רוכשים ניסיון בהתמודדויות החיים ושמחים בבניינם המשותף.
בראש סולם העדיפויות
אפשר לטעות ולהסתכל על חשיבות היחסים בין אישה לבעלה כמו על עוד משהו, או אפילו כמו עוד משהו חשוב, כמו הרבה דברים אחרים חשובים שישנם בחיים. אך אין זה נכון, הזוגיות אינה בשום אופן ‘עוד משהו’ – הזוגיות היא מעל הכל! ולכן היא גם קודמת לכל! אם יש בעיות המעיבות על חיי הזוגיות, עלינו להקדיש להן את מלוא תשומת הלב (כולל התייעצות במידת הצורך), ולא לתת להן להפוך לחלק משגרת חיינו.
ישנם נשים שחושבות שזוגיות היא מתנת שמים, יש כאלה שזוכות לה (השכנה…) ויש כאלה שלא. נשים רבות חושבות לפני החתונה כי החתונה היא הדבר שיביא להן את האושר, תפתור את בעיות הכעס, העצבות ושאר הבעיות שאיתן הן מתמודדות. גם כאשר מישהי אומרת להן ש’זוגיות זו עבודה’, הן מהנהנות בראשן והתגובה הפנימית שלהן היא – “אצל כולם זה נכון, אבל אצלי לא יהיה כך, אני אתחתן עם הבעל המושלם!” במקרה הטוב יותר הן חשות שאכן תידרש עבודה, אך הן לא משערות עד כמה היא תהיה יומיומית ומשמעותית.
על כל אחת מאיתנו להפנים היטב את הצורך בעבודה, ולהבין שצורך זה אינו מעיד על כך שמישהו מבין בני הזוג אינו בסדר, אלא כך הוא טבעם של חיי נישואין – הזוגיות והשמחה בחיי המשפחה אינן הנחת יסוד, אלא דבר שאנו כנשים צריכות לפעול עבורו. לבקש אותו, להתפלל עליו ולהשתדל עבורו.
גישה תפקידית
אישה שציפתה לכך שלאחר החתונה היא תהיה מוקפת כל הזמן באהבה ובאכפתיות, ובעלה יירתם להגשים את כל רצונותיה, עלולה לגלות שתקוותה הפכה לחלום רחוק ובלתי מציאותי, והצורך בעבודה אישית מתמדת יביא אותה לייאוש. לעומת זאת, אישה שזוכה להבין שהאושר טמון בתהליך של עמל, תוכל להתמיד ולהצליח בחיי הזוגיות שלה.
חשוב שנבחין בין שני רבדים שבתוכנו – בכל אחת מאיתנו ישנן נטיות נמוכות לכעסים, לקנאה, ל’עשות ענין’ ולהיפגע מדברים, וכדו’, שמהוות חלק מאיתנו, וישנה גם יכולת גבוהה יותר של נתינה, סלחנות, יכולת להמשיך הלאה, אומץ לראות דברים גם בעיניים חיובית וכדו’. חשוב שנבין איך אנחנו בנויות מבפנים, שנכיר בכפילות הזו, ונדע לא להתעלם מהנטיות הנמוכות, אך גם לא לתת להן להשתלט עלינו ולנהל אותנו.
כנשים, אנחנו מכירות היטב את החוויה של כניסה עמוקה לתוך תחושת עלבון או כעס, אך אם נבין שיש בתוכנו כוח שנשאר טהור ומנותק מכל זה, נהיה מסוגלות לבחור להתחבר גם לרגשות אחרים, ולפעול בדרכים שונות מתוך מגמה של שינוי ושיפור.
כשמגיעים הרגשות הנמוכים, הנכון הוא – שלא נישאב לתוכם אלא ניתן להם מקום מוגדר, ע”י זה שנאמר לעצמנו: “אני רוצה עכשיו להקשיב לעצמי. לכאב, לפגיעה, לעלבון. אני נותנת לזה מקום בתוכי להתבטא, בכנות וכבוד, ולדקות ספורות אני אולי מרגישה את זה בכל מאודי”. ואחר כך אנחנו פונות למקום היותר גבוה ומכוון שבנו, לבחון את הדברים: כיצד נכון כעת להגיב, מה לומר (ומה לא…) איך אני פועלת כך שמחר יהיה יותר טוב, איך אני מסבירה את עצמי בלי להרחיק את בעלי, וכדו’.
זו מערכת שמאפשרת מצד אחד לתת מקום לכאב, לנטיה הנמוכה, ולא להדחיק אותה, ומצד שני למנוע השתלטות שלה על המצב, ולאפשר התמקדות ובחירה בהתנהלות חיובית ומקדמת.
אנחנו מתבקשות לאמץ גישה תפקידית. לדוגמה, כאשר אישה נמצאת בתוך סיטואציה מורכבת, והיא נוטה להיפגע (בצדק מבחינתה…) – אם היא מתמקדת בשאלת התפקיד שלה, ומנסה לחשוב ולהבין מה ה’ רוצה ממנה ברגע המסוים הזה, היא יכולה להתרומם מעל הרגש שבתוכה, ולבחור להגיב באופן היותר נכון (כולל שיתוף הבעל בכל התהליך, גם אם הצד השני שבעניין זה הוא).
האמת היא שהגישה התפקידית אינה נוגעת רק למצבים כאובים ומורכבים, אלא היא רחבה הרבה יותר, ומגדירה מחדש את כל ההתייחסות שלנו לחיים: ה’ יתברך שולח לנו תפקידים שונים, בחיים בכלל ובזוגיות בפרט. איננו מבקשות להיפטר מהם, אלא לבצע אותם בצורה הטובה ביותר. אישה יכולה לחיות את כל חייה סתם כי צריך, מתוך הרגל. צריך להחליף טיטול, צריך לבשל מרק, צריך לשטוף כלים, צריך להקשיב לבעל וצריך להתמודד עם מצבים שונים (לעתים כואבים).
אך אותה אישה יכולה לחיות את חייה מתוך תודעה שליחות, מתוך הבנה שה’ יתברך שמח בה, מתוך הכרה במשמעותם הרבה של מעשיה. כאשר חיים את הגדולה שבגישה זו, ההצלחה היא כפולה – ישנה זוגיות טובה וישנה שמחה גדולה בתהליך של העבודה. כך אישה זוכה לעמוד לפני ה’, ומעשיה הם קודש. הרי היא עובדת בארמונו, במלכותו, ומקיימת את רצונו בכך שהיא עושה את כל הדברים הללו.