להצליח במירוץ החיים – לפרשת תולדות

במירוץ החיים המערביים לאף אחד אין סיכוי. אבל יש לנו הרבה סיכוי במירוץ אחר

כולנו רוצים להצליח. לעשות את זה בגדול, לעמוד ביעדים ובמשימות שהצבנו לעצמנו ולהגיע לתוצאה הטובה ביותר. אנחנו כבר שנים חולמים להגיע לרגעים האלה. כשזה קורה, תחושת ההצלחה מרוממת, משכרת ונפלאה. לעיתים אדם יכול לעמול חיים שלמים או לפחות כמה שנים טובות כדי לעמוד על במה של טקס כלשהו, לקבל את תעודת הסיום, לשמוע את מחיאות הכפיים המגיעות לו ולהתענג מכך שסוף סוף הוא זכה להגיע למעמד המיוחל. אין ספק שכל אדם שואף להיות הטוב ביותר בתחום שבו הוא פועל. כל תהליך שאדם עובר כדי להגיע לתוצאה משול בעצם ללידה.

כדי שנוכל להגיע למעמד המיוחל ‘ולהוליד’ את התוצאה שאנחנו רוצים, נדרשת מכל אחד מאיתנו תקופה ארוכה של מאמץ ויגיעה, השקעה וסבלנות. את הנולד נזכה לראות רק בסוף התהליך. אלו רגעים קטנים של סיפוק לעומת שנים של מאמץ, לכן זה כל כך מתוק. מרגע שאדם עומד על דעתו והוא בוחר בכיוון חיים מסוים שבו הוא רוצה להשקיע ולהתבלט, שם מתחיל המרוץ. יש כאלו הרוצים להיות אנשי העסקים הממולחים ביותר, אחרים רוצים להיות המלומדים ביותר וכן הלאה, כל אחד על פי אמות המידה והערכים שהוא שם לעצמו כנכונים בעיניו.

הצבת מטרות ויעדים בחיים והרצון למימושם הוא מבורך מאוד. אולם ברגע שהעולם הופך יותר ויותר להישגי ותחרותי כולנו בעצם הופכים, בעל כורחנו, לשחקנים בתוך ‘זירת האבקות’. ‘הזירה’ הזאת דורשת ממך המון ומבקשת תדיר שתוכיח לה שוב ושוב למה אתה מסוגל. זה כבר נהיה מעייף. אף פעם לא תקבל תחושה של הסתפקות במה שכבר עשית. תמיד יהיה עוד ועוד. ההשקעה הנדרשת מאדם בעולם המערבי כדי להיחשב כאדם ‘נורמטיבי’ נראית לפעמים כמוגזמת מאוד. לדוגמא, אם פעם 12 שנות לימוד היו נחשבות כהישג לימודי הפותח שער להיקלטות בחברה, הרי שבעידן המודרני-אקדמאי  נדרשת בגרות מלאה, פסיכומטרי, תואר ראשון, שני וכו’ וכו’… כן הוא הדבר בכל התחומים ( יופי, כסף, טכנולוגיה וכו’).

נראה שזה כבר לא עניין של השקעה חד פעמית להשיג את כרטיס הכניסה כדי להיכנס לשערי החברה, אלא מדובר במרדף מטורף מצדנו אחרי תפיסת חיים שנידונה מראש לכישלון. גם אם נשקיע ונשדרג/נמתג/נשווק את עצמנו בצורה המקסימאלית בעידן המודרני  הרי שאף פעם זה לא באמת יספיק. העמידה ביעדים וההישגים שהחברה מקדשת ומרוממת אותם על נס, גורמת לחיים של כל אחד ואחת מאיתנו להיות חומריים הרבה יותר, מעייפים ומאיימים. במצב כזה תחושת הריקנות, האכזבה וחוסר המיצוי הופכות ליותר ויותר דומיננטיות. זה מרגיש שלעולם לא תהיה מנוחה אמיתית, תמיד יהיה דבר חדש להשיג. על זה אמר רבי יהודה הלוי- “עבדי הזמן עבדי עבדים הם…“. האויב האמיתי הוא הזמן, ולו תמיד יהיו דרישות חדשות מאיתנו. לזמן יש יכולת להפוך את כולנו לעבדים הכי גדולים ואפילו מבלי ששמנו לב.

התורה מלמדת אותנו שיש מרוץ הרבה יותר פנימי, מפליא ומרתק. “אלה תולדות נח נח..”[1] – מדוע כתוב שמו של נח פעמיים? מלמדת אותנו התורה שהתולדה הכי עמוקה ומשמעותית שנח הביא לעולם זה את עצמו![2], זה שפירש רש”י על הפסוק הנ”ל – “תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים”. מנח אנו לומדים שהמפעל הגדול ביותר שאנו צריכים לבנות בחיינו הוא החלק האלוקי שבתוכנו. משם יוצאים הדברים הכי מדהימים שיכולים להיות לנו בחיים: משמעות, רצון אמיתי, קשר עם בורא עולם, קשר עם עצמי ומעשים טובים. הנשמה של כל אחד מאיתנו היא אלוקית, יצירה חסרת תקדים ביופייה.

אנחנו משקיעים מאמצים בהרבה תחומים בחיים שהם לעיתים כל כך חיצוניים לזהות הפנימית שלנו. ההשקעה והחתירה לגלות כל הזמן את הזהות האמיתית שלנו היא ההשקעה הכי מובטחת ומרוממת שיכולה להיות. כל פיסת אלוקות שאנו מגלים בתוכנו היא אינסופית, היא לא מצריכה שום שדרוג. הקב”ה שמח בה מאוד. לכן, עיקר התולדות של כל אחד ואחד מאיתנו הם דברים שבקדושה. מעשה טוב, רצון אמיתי, תפילה כנה וכו’. דווקא בזמן שכל האנושות התרחקה וחטאה לפני הקב”ה, נח היה צריך יותר להתחבר פנימה כדי לעמוד איתן כנגד כולם. משם הוא שאב את הכוחות.

“כי כשאדם עולה מדרגה לדרגה זה בחינת בריאה חדשה. כי נתחדש ממש בבחינת ‘תתחדש כנשר נעוריכי’ ונעשה בריה חדשה ממש בבחינת ‘אני היום ילדתיך’ הנאמר על האדם שהוא מקדש ומטהר עצמו ומקבל על עצמו על עבודתו…כי נעשה בריאה חדשה ממש“[3].

וכן כותב המלבי”ם –

“רק הזרע אשר יבואו ויגידו צדקתו…יחשבהו ה’ בין הנולדים מעשה ידיו אשר היו בעולם, אבל דשני ארץ היורדים עפר ולא חיו את נפשם, הם כאלו לא היו בעולם כלל“[4].

קיבלנו הזדמנות נפלאה, הקב”ה נתן לנו אפשרות להתחבר כל יום מחדש למהות הכי פנימית של הבריאה. שם המרוץ מספק, מתגמל וכל כך נפלא. שם, אתה מוערך על כל פיסת מאמץ שעשית. במקום הזה הכול משנה, הכול נחשב. שם טמונה הקדושה הכי גדולה בבחינת “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” [5] ופירשו חז”ל- “בתוכו לא נאמר אלא בתוכם“.

העולם מתקדם ומתפתח בקצב אדיר. אפשר לקחת את ההתקדמות גם לתוך הנשמה פנימה.

לתגובות:           gmail.com@‏eladonshahar

[1] בראשית ו’,ט’

[2] בשם בית יעקב מהה”צ ר’ יעקב אהרן ז”ל מאלכסנדר

[3] ליקוטי הלכות, או”ח ב’

[4] מלבי”ם תהילים כב, לב

[5] שמות כה, ח