להימשך פנימה

סיפר לי חוזר בתשובה, שמחפש את בת זוגו לחיים: “בצעירותי, הייתי נמשך לבנות הפחות צנועות. היום המצב הוא הפוך”. מה עומד מאחורי האמירה הזו?

ישנם שני סוגים של משיכה בין-אישית:
1. משיכת איש לאישה, ואישה לאיש;
2. משיכת אדם לאדם.

מה שקרה אצל אותו בחור, הוא שבעברו הוא היה שבוי כולו בסוג הראשון של המשיכה, והקשר שלו עם בנות היה חיצוני ויצרי.
אבל קרה אצלו תהליך מבורך: שמירת צניעות ושמירת נגיעה, מכוונת אותנו יותר לפנימיות האדם, ופחות למראה החיצוני, לכן היום הוא נמצא במקום ההפוך – מחפש את הפנימיות, את האדם, את הנשמה שאיתה הוא הולך לחיות עד מאה ועשרים.
ואותו בחור הבין שאת הפנימיות המבורכת הזו יש לחפש דווקא במקום שבו לא מנופפים בחיצוניות. הוא הפנים שקשר שגם אחרי הנישואין יישאר קשר של פנימיות, של נשמות, ושל בני אדם, בונים על יסודות מבפנים ולא מבחוץ.

שמירת הצניעות מביאה לכך שהבית היהודי ביסודו מושתת על אהבת-אדם ולא על אהבה עצמית שמתגלמת בתאוות היצר. כך נוצרת אהבה מתמדת, שכוחה יפה גם לימים שבהם אין המשיכה החיצונית במלוא תוקפה, למשל בימי זקנה ושיבה, או ימי חולשה ומחלה, חלילה.
כך פועלת הזוגיות היהודית, וכך פועל העולם כולו – ככל שנשכיל להשתחרר מהחיצוניות, ככל שנסגל התנהגות פנימית וצנועה, נוכל להוסיף אהבת אדם.

הפנימיות שלנו היא תמיד טובה, בגלל הנשמה הטהורה שבקרבנו. אדם שרואה בזולתו את הפנימיות, קל לו להיות אדם האוהב את זולתו, את בן או בת זוגו. והתוצאה: הוא אדם שנעים לחיות איתו.