עדיאל ברויאר משתף אותנו: היכן הוא מוצא את השירה, מהי מביעה וכיצד נגדיל את מקומה בחיינו
עדיאל ברויאר
פרשת בשלח, שבת שירה. מה שירה מזכירה לי? שירי שבת. שירי חתונה. שירים עצובים ששרים בלוויות. שירים של ציפייה לישועה וגאולה. שירים שמתנגנים כשאני מנגן בגיטרה. שירים שאני מפזם מבלי משים כשאני הולך ברחוב. שירים שאני שר לבן שלי.
אבל למה אני שר?
בשבת? לפעמים אני שר מתוך נימוס, כי כך עושים. אבל לפעמים אני שר מתוך שמחה על השבת שהגיעה ולכבוד השכינה והקדושה ששורות על ישראל בשבת.
בחתונה? לפעמים אני שר מתוך היסחפות עם הקצב וזרם הרוקדים. אבל לפעמים אני שר מכל הלב, שמח בשמחתם הגדולה של בני הזוג.
בלוויות? רק כשאני מחובר לשיר.
…
יש בשירים משהו שפותח. משהו שנותן לרגש לזרום. אבל צריכה להיות התאמה. בני ישראל שרו כי הם הרגישו שהם רוצים לשיר. כי הלב שלהם דחף אותם לזה. אם הם לא היו שרים, זו הייתה כליאת הרגש. “שירו לה’ כי גאֹה גאה”. השיר פרץ מתוכם, מתוך ליבם.
איפה השיר שלנו? מתי אנחנו מבטאים את הרגשות שלנו לה’? הרי כל כך הרבה דברים נפלאים ה’ עושה איתנו, כל כך הרבה ‘קריעות ים סוף’ הוא עושה לנו כבר בחיים האלו (בנוסף לטובה הגדולה שנזכה לה לעולם הבא…) – בזיווג, בפרנסה, במשפחה החמה, בתורה הנפלאה שמראה לנו את הדרך הנכונה והטובה בחיים, בצדיקים שמאירים את עינינו, בכישרונות, בחברים, במידות הטובות שיש בנו, בעצות טובות לעבוד אותו, בחיזוקים שלא נתייאש בניסיונות. אז ברור שחייבים להיות דברים נפלאים כל כך שהשירה לה’ תצא מליבנו מאליה. בשמחה, בתודה, בשבח, בהלל.
אז אנחנו רק צריכים לחפש את הנקודות הללו, את הקריעות ים סוף שה’ עושה לנו בטובו, להסתכל עליהן, להרגיש אותן, להרגיש שה’ עשה לנו אותן, ולהתחיל לשיר. לבד בחדר או ליד אחרים. ואפשר גם עם אחרים. איך שזה יוצא.
ואם עד עכשיו לא עשינו זאת, נראה שזו בדיוק השבת המתאימה להסתכל על החיים שלנו ולמצוא את ה”שירה” שעולה מהם.
שבת שלום, שבת שירה, שבת שמחה.
שנזכה לגאולה שלמה בקרוב, ולשיר שיר חדש שיבקע מתוכנו!