כשקולנוע ויהדות נפגשים

בית ההפקות “תורת החיים” הוציא סרט עלילתי שלא חושש להעלות לדיון גלוי שאלות חינוכיות נוקבות בתחום הצניעות, בלי לסתור את גדרי ההלכה. היוצרים, תלמידים ותיקים של ראש הישיבה הרב שמואל טל, מקווים שסרטם ‘קשר חופשי’ יפרוץ דרכים חדשות לאהבת ה’ אצל הצופים. שיחה פתוחה איתם

קטעים נבחרים ממאמרו של אברהם בנימין, ‘”אקשן בעזרת ה'”, שפורסם במגזין “בשבע”

לצפייה בטריילר “קשר חופשי”‏

בית ההפקות לקולנוע “תורת החיים” יצר את “קשר חופשי”, סרט עלילתי באורך מלא. הסרט מגולל את עולמו הפנימי של הצעיר הדתי, מערכות יחסים בין הורים למתבגרים, וגם את האתגרים בתחום הצניעות שעימם מתמודדים צעירים דתיים.
הרעיון לסרט נולד על ידי עמיאור ארציאל ויעקב נתנאל, שכתבו יחד את התסריט. יחד עם אשתו הילה, אף היא מבוגרות בית הספר לקולנוע של תורת החיים ובימאית סרטים במגזר החרדי, ביים ארציאל את הסרט, שהופק על ידי איתן אלפרט, אף הוא מבוגרי ישיבת תורת החיים.

במרכז הסרט עומדים שני שמיניסטים מישיבה תיכונית. יאיר, צעיר יתום, חולק עם חברו אושיק ידידות עזה ואהבה לגלישת סנפלינג. כשיאיר כמעט נהרג בגלישת סנפלינג הוא נודר נדר שמכריח אותו להתחזק מבחינה דתית. ההתחזקות מרגיזה את אושיק, שבניגוד ליאיר הולך ומידרדר מבחינה דתית. כשיאיר פונה לדרכו החדשה ולישיבה הגבוהה שבה הוא מגלה עולם רוחני חדש ועשיר, הוא נאלץ לבחור בינה לבין המשך חברותו עם אושיק, שחש נבגד מהתנהגותו. עוצמת החברות עולה שוב ושוב למבחן במהלך הסרט, שמעניק התייחסות נרחבת גם למערכות היחסים בין הורים למתבגרים שומרי מצוות. המתחים שבין הורים ובנם שמזלזל בשמירת מצוות ואף נוטש את הדרך בה חונך, ולחילופין בין הורים ובנם הצעיר שהתחזק מבחינה דתית, משתקפים יפה לאורך הסרט.

לא לבנים בלבד

“התחלנו לכתוב את התסריט על התמודדות עם שמירת הברית, שזה נושא שכל אדם ובעיקר כל צעיר מתמודד איתו, אבל הבנו שאי אפשר לעשות על זה סרט”, אומר עמיאור. “רק כשזה הפך לסיפור שהמרכז שלו הוא נער יתום שמוצא תנחומים על היתמות שלו בקשר עם ה’, זה הצליח להפוך לסיפור שאיפשר לנו להתחבר אליו ולעבוד עליו בכיף ובתענוג. בתוך הסיפור יש עלילות משנה, כמו היחסים עם ההורים והמאבק מול הנפילות באינטרנט”.

“יש כאלה שהמליצו שנגביל את הצפייה לבנות רק מגיל עשרים ומעלה, אבל קיבלנו הרבה תגובות נלהבות שביטלו את הסברה הזו. אישה מאוד מרכזית במשרד החינוך שאחראית על תחום חיי המשפחה אמרה לנו שלדעתה היום הבנות חשופות להכל, ואין שום בעיה שיראו את הסרט. אולי אפילו כדאי”, מציין אלפרט.

מדובר למעשה בסרט ראשון מסוגו העוסק בהתמודדויות הנוקבות שאיתם מתמודד הנוער בגובה העיניים ומטפל ביחסי הורים וילדים, יחסי חברים ואינטרנט

אלפרט עצמו נמצא במידה מסוימת בלב התסריט. לפני כעשור שודרה בערוץ 10 הסדרה הראשונה על הציבור הדתי-לאומי שזכתה לרייטינג גבוה ולאהדת המגזר, בשם ‘הישיבה’. לאורך חודשים מספר תיעדה המצלמה את חייהם וסדר יומם של תלמידים בישיבת כפר הרוא”ה. אלפרט, מהדמויות הבולטות בסדרה, שהיה אז תלמיד י”ב, עזב במהלך השנה את כפר הרוא”ה ועבר לישיבת תורת החיים, אז עדיין בנווה דקלים, ואף התחתן בגיל צעיר. “המחנכים והר”מים יודעים היום שיש פער עצום בין התלמידים שלהם לבין הגמרא ועולם הערכים שהם מנסים להנחיל להם, בגלל ההתמודדות הזו”.

יעקב נתנאל, השתקן שבחבורה, שעוסק ביום יום בעריכת ספרים וההדרתם במכון התורני של תורת החיים, אומר שהסיפור הוא על הרצון לקשר של אהבה לה’, וכל אדם יכול למצוא את עצמו בדברים. “העולם חווה היום הרבה כוחות סותרים. אנחנו יודעים שלחיסרון באהבת ה’ יש הרבה התפרצויות, זה יכול להתבטא בבעיות בקשר עם ההורים, או עם עצמך, או עם החברה שסביבך. בחסידות ידוע שנפילות בשמירת הברית זה מקום קוטבי מאהבת ה’ שנקרא ‘אהבה נפולה’. אבל הכל נובע מאותו שורש שמשותף לכולם”.

“רצינו להעניק מעצמנו בסיפור, להראות איך כל כאב וכל מכה הופכים לעוצמה גדולה. כשנפגשנו עם אנשים שראו את הסרט, ראינו איך זה נוגע בלב של בנים ובנות כאחד. קיבלנו תגובות גם מנשים שראו בעיקר את המקום של האמא שמנסה לבנות מחדש את הקן המשפחתי, וכל פעם בא הבן שעסוק מאוד בעצמו ומפוצץ את העסק”, מוסיף ארציאל.

אקשן – אאוט, בעזרת ה’ – אין

“כל הסרט הזה מבחינתנו הוא נס מתמשך”, התוודה אלפרט מול מאות הצופים שהשתתפו בהקרנת הבכורה. “בכל שלב בהכנת הסרט לא ידענו מה יהיה בשלב הבא. באמצע הפקת הסרט נגמר לנו הכסף, ובסייעתא דשמייא קיבלנו תרומה נוספת מאדם שיושב עימנו באולם וחפץ בעילום שמו”. הכסף לעריכה נתרם על ידי קרן רבינוביץ’ לקולנוע, שאף החליטה מאוחר יותר לסייע גם במערך השיווק וההפצה. מי שתיווך בין היוצרים לקרן רבינוביץ’ היה העיתונאי החרדי הוותיק ישראל גליס, היושב כחבר במועצת הקולנוע.

כשאלפרט מדבר על נס הוא מתכוון לכך שהפקת הסרט כולו עלתה סכום של כמאה אלף דולרים בלבד, כעשירית ממחיר הפקתו של סרט ישראלי ממוצע. ההשקעה הכספית מומנה מכספי תרומות, וגם מתקציב מיוחד שתרמה ישיבת תורת החיים. נראה כי לא לחינם החליפו בבית הספר לקולנוע של תורת החיים את ה’אקשן’ המלווה את תחילת צילומה של כל סצנה קולנועית וה’קאט’ שבסופה, בקריאת ‘בעזרת ה” בראשיתו של כל טייק ו’ברוך ה” בסופו.

ארציאל מציין כי צילום פיצ’ר (סרט באורך מלא) בתקציב כה זעום התאפשר תודות לכך שכל המשתתפים בהפקה “נרתמו לעבודתם עם הרבה מרץ, כמעט ללא תמורה”. איש הסאונד של הסרט, לדוגמה, נרתם לסייע לתהליך ההפקה לאחר מפגש אקראי עם ארציאל ברכבת. כך גם נרתמה ישיבת תורת החיים לטובת ההסרטה ואפשרה שימוש נרחב במבניה, בעוד חדר האוכל הריץ מנות לסט הצילום.

בסרט צפו כפיילוט מקדים מספר רב של אנשי קולנוע מהשורה הראשונה. בין השמות גם דני פארן, מפיק טלנובלות וסדרות טלוויזיה מצליחות כמו ‘החצר’, ‘עבודה ערבית’ ועוד. שמה של רמה בורשטיין, אשת הקולנוע ובעלת התשובה שסרטה המדובר ‘למלא את החלל’ זכה לשבחים רבים, מופיע ברשימת התודות הארוכה בסוף הסרט, כמי שסייעה במהלך כתיבת התסריט ותהליך ההפקה.

הבימאית רמה בורשטיין:

“קשר חופשי” הוא סרט שראוי להתייחס אליו כאבן דרך ביצירה התורנית. התנועה העדינה בין דברים שהשתיקה יפה להם והרצון להשיב אל הלב את ההתמודדות עם אותם דברים, היא אומנות יהודית עמוקה ואחרת. “קשר חופשי” והיוצר עמיאור ארציאל הפליאו לקפוץ לאותה הבריכה ובכך להפיג בדידות של נוער רב, לתת לו כח להתמודד עם מה שכה אנושי ועם זאת מעוגן במצוות שנתן לנו בורא עולם אך ורק לטובתינו. יישר כוח!”

“גבולות ההלכה הם גבולות היצירה”

המראה החיצוני של שלושת חברי צוות ההפקה, כולם אבות לחמישה ילדים, רחוק מאוד מהתדמית הבוהמית האופפת את עולם הקולנוע. השלושה עטויי זקן ופיאות, וראשו של אחד מהם אף עטור בתפילין קטנטנות במהלך הריאיון.

שבוע לאחר הקרנת הבכורה שנערכה לרבנים ואנשי חינוך במרכז מורשת מנחם בגין, אנו נפגשים לשיחה בביתו של אלפרט, הניצב בשורה ארוכה של קראוונים ישנים ביישוב יד בנימין, בו גרים אנשי קהילת תורת החיים מאז עקירתם מגוש קטיף.

בבית הספר לקולנוע יהודי שמים דגש על שילוב של הכשרה מקצועית עם חזון תורני ברור. כך למשל הסרטים שרואים תלמידי תורת החיים לצורך למידה ודיון עוברים צנזורה על ידי אישה מצוות בית הספר ומוקרנים בצורה חלקית על ידי המרצים. “אנחנו לומדים את השפה, משתמשים באלמנטים, אבל מנסים ליצור משהו חדש”, אומר יעקב נתנאל. אלפרט אומר שמבחינתו הנושא קצת יותר מורכב. “יש בינינו דעות שאומרות שצריכים לראות סרטים שלמים. בית הספר לומד ומתברר בסוגיה הזו”.

בסרט שלכם אתם דנים לראשונה בנושא עדין, שלא לומר נפיץ, עבור הציבור הדתי והנוער בפרט. מה מידת הביקורת של הרב טל על התסריט של הסרט הזה, ובכלל על מה שבית הספר מפיק?

“הרב טל נתן לנו הכוונה ראשונית וכתב לנו כמה נקודות, שהיוו מעין מצפן לאורך כתיבת התסריט. כל הרוח של הסרט ונקודות האמת הבסיסיות של הסיפור מגיעות מרוחו של הרב טל, שכולנו תלמידים שלו הרבה שנים. אחרי שכתבנו תסריט באורך 90 עמודים, הרב עבר על התקציר שעמד על שני עמודים. הגישה של הרב טל היא שהוא מאוד סומך על התלמידים. באופן כללי בהפקות של תלמידים בבית הספר יש יד חופשית ליצירה, וביקורת מלמעלה דרך מנהל בית הספר”, משיב נתנאל, ומיטיב את התפילין הקטנטנות המעטרות את ראשו לאורך כל הריאיון.

ביצירה של אנשי קולנוע דתיים תמיד עולה שאלה מיוסרת, איפה המשקל בין האמנות שהיא ביסודה חסרת גבולות לבין גבולות ההלכה. בסרטים שיוצאים מבית הספר ‘מעלה’ לדוגמה, זה מאוד נוכח. איפה אתם נמצאים בדיון הזה?

“אנחנו לא מבקשים ליצור קולנוע דתי או קולנוע של דתיים, אלא קולנוע יהודי. המשורר הלאומי שלנו, דוד המלך, לא הרגיש שיש לו חסימות של ההלכה ביצירה שלו, ואיך הוא מצליח להסתדר ולהיות יוצר למרות שהוא יהודי מאמין”, אומר ארציאל בנימה רומזת. “דוד המלך יצר שירה שנפוצה על כל העולם כולו מתוך עולם שמחובר לה’, שה’ הוא השחקן המרכזי של החיים שלו. השאלה הזו בכלל לא מתחילה מבחינתי”.

יעקב מוסיף אמירה מעניינת משלו: “לכל סוג של אמנות יש גבולות שהופכים אותה להיות יצירה. כמו שלמוזיקאי יש תווים ומשקלים, ולקולנוען יש את גבולות הז’אנר, גם לתורה יש מה לומר בעניין. אנחנו מנסים להתחקות אחר רצונו של יוצר האדם ויוצר העולם, וגבולות ההלכה הם גבולות היצירה היהודית”.

הצבתם בסרט מסר די חד משמעי, שפתרון הבעיות האישיות כרוך בהתחזקות בשמירת המצוות. מנגד, דמותו של אושיק החילוני עברה מהר מאוד לשתיית אלכוהול ולגניבה. כאמנים, אתם לא אמורים להאכיל בכפית את הצופים.

“לא באתי להגיד לאף אחד מה לעשות ואיך לחיות. אלה החיים שלי, ככה אני חי ומרגיש. בסרט הזה אין גם אשמים, הוא בא לתאר מצב. יש לי חברים חילונים שחיים חיים נורמליים ושמחים”, עונה ארציאל. איתן מוסיף כי הבחירה בדמויות קצה אמנם “מחדדת את התופעה שקיימת בהחלט בציבור שלנו, אבל לטעמי זה בכלל לא משנה אם הוא גדל דתי או חילוני”.

חשיפה לעולמו של הנוער הדתי לאומי בכיוון שעדיין לא נראה על המסך

החזון האמנותי של נתנאל מבקש להפוך את הצפייה בסרט לאקט מטהר וממלא כוח. “המצב כיום הוא שהאמנות משקה אותנו הרבה פעמים במי מלח. בן אדם הולך לסרט ויוצא משם מתוסכל יותר, עצוב יותר, אפל יותר. הרבה פעמים העולם שמשתקף דרך הקולנוע גורם להרגשה שהאושר תלוי בגורמים חיצוניים כמו כבוד וכסף, וממילא מרחיקים את האדם מעצמו, ומלבים אצלו את חוויות החוסר שיש לו. אני רוצה לראות אמנות כזו שמרווה את הנפשות הצמאות”.

המדיום מבחינתו מהווה פוטנציאל להגיע לליבם של יהודים רבים ולהכיר להם את התורה והמצוות. “יש בתורה חלק שהיה רדום באלפיים השנים האחרונות, והוא לא מתעורר בבת אחת. בסרט אפשר להגיע לעומקים עצומים שיכולים להפוך את הבטן כמה פעמים”.

נתנאל מסכם: “המגמה צריכה להיות להקים בית מדרש לדברים האלו, זו הצורה של ימינו למה שהיה פעם ‘רבנן דאגדתא’ – הם לא סיפרו חלילה צ’יזבטים ליד המדורה. זה משהו עמוק הרבה יותר, סתרי תורה שמקופלים בדברים האלו. שלמה המלך אמר משלים והם נכנסו לכתבי הקודש, רבה בר בר חנה סיפר פנטזיות שהן חלק בלתי נפרד מהגמרא”.

לאתר ביה”ס לקולנוע יהודי “תורת החיים”

לצפייה: תגובות על הסרט קשר חופשי

ביקורת מאת עימנואל שילה עורך עיתון ב”שבע”

ביקורות על הסרט באתר “סרוגים”

תשובה לשאלה: “האם ללכת לסרט קשר חופשי או שאינו צנוע?”