כי גבר עלינו חסדו! יוצאים באהבה מחג הפסח

רוצים כמה חיוכים בהקפה להפשיר את הקרירות? אין לנו זמן ללוקסוס של דיסטנס ופרטיות. נבראנו ליהנות אחד מהשני, הזמן קצר והחיוכים דוחקים. כרטיס הביקור של הלב זה חיוך אמתי.

הנה כמה:

*  ילדים קטנים הם כאלה כפויי טובה. קח אותם לפסטיבלים, לספארי, ללונה פארק, הם לא יזכרו  כלום. אבל תשכח אותם שם פעם אחת…

(נתפוש טרמפ על הבדיחה וניזכר שהקב”ה אף פעם לא שוכח אותנו למרות שאנחנו מושכים אותו לכל מיני מקומות, נכון? לפעמים הוא מסתתר כי הוא יודע שבמבט לאחור אנחנו נהנים לשחק מחבואים. משהו כזה, לא?)

* איזה ספונטאני זה שאנשים לא יודעים להשתמש במילים לועזיות.

*  ידיד א: איך היה אתמול?

ידיד ב: עזוב, זה סיפור ארוך.

ידיד א: יש לי זמן.

ידיד ב: מצוין, נצל אותו והירשם לקורס “איך להבין רמזים, רמה א”.

חיים שהם עולמות אינסופיים נדמים לנו כפרק זמן קצר. העלילה, וודאי אינה ברורה לנו לגמרי, אבל היא כובשת. עוד פרק, עוד חצי ו…הופ, הקרנבל חלף, ואנו נישאים הלאה על כנפי השכינה: easy rider!

בינתיים קווי כח נעלמים נמשכים אלינו ללא הרף כמו חוטי חשמל ארוכים… מרעיפים עלינו נטפי חיים. המוני מלאכים נשלחים אלינו כל העת עם השפעות יקרות, נדירות, רבבות גווני חיים – עודפי אצילות, בריאה, יצירה… וחייבים להתחבר אל משלוחי החיים האלה יהיה איך שיהיה ואהיה איך שאהיה – אסור לוותר על ההזדמנות! החיים הם נס, אבל חייבים לעשות כל תחבולה לחוות אותם כי אין סומכים על הנס. לכן אנו, איך שאנו, תופשים טרמפ על היום החדש הזה ומתחדשים יחד אתו – מסתכלים מחדש על העננים והאור, על המים ועל הבריות עם העיניים הערניות, על הספרים ועל השירים. בלבבות חיים מתעוררים… הידד, הידד – פלא נולד!

החג היה סחרור של חיבוק. חיבוק מן השמיים, אמתי ולא חלום – חיבוק שדווקא כן נותן לנשום. אז מברוק על החיבוק. ואני מתפוצץ מרוב תכניות, מרוב תשוקה לחזור ולהבין יותר עמוק, את מה שמאיר אלי מרחוק.

אתמול בבוקר, בשביעי של פסח, קראנו שבמקביל לשירה של הגברים מרים יצאה עם כל הנשים בשירה, בתופים ובמחולות על שפת ים סוף. מה שמלמד אותנו שהם הצטיידו בכלי שיר ושמחה עוד קודם שיצאו לדרך כי האמינו שתהיינה הרבה הזדמנויות לשמוח. ואסור לוותר על השמחה! כדאי לטרוח ולטלטל את הטמבורין למיניהם למרות שבדרך כלל מקפידים לא להסתרבל בדברים לא נחוצים כאשר יוצאים אל הדרך ועוד אל המדבר. ואנו, מה אתנו?

עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. הרב הירש מפרש: עמידתי בקשיים, והזימרה שבוקעת ממני בעקבות ההצלחה הזו, שניהם באים מכוחו של יה. ועוד פעם: חוסני הפנימי (לא הגופני) – ואף התפעלותי ותודתי על כך – שניהם אינם אלא התגלות רחמיו ומתנותיו של הבורא המחייה תדיר. והתכונות האלה שבי – היו לי לישועה. כלומר, השם הושיע אותי מפני שראה בי כלי נהדר להראות כיצד הוא מעצב את גורלות בני האדם ואת חיי הנפש שלהם.

איזה פירוש מתוק זה! מתנת חינם, מתוקה מכל מנעם.

באדיבות אתר חיזוקים‏