מספרי הרב זמיר כהןבין החולות במדבריות עיראק, תוך כדי שהוא מתמודד עם סכנת השודדים המקומיים, חיכתה לקונסול האמריקאי בבגדד הפתעה מדהימה, הקשורה לעירו של אברהם אבינו, לעיר בה גר סבו, עוד. קטע לפרשת השבוע מספרו החדש של הרב זמיר כהן “ארכיאולוגיה תנ”כית” כרך א’
התורה מעידה כי אברהם חי בצעירותו באזור שנקרא “אֲרַם נַהֲרַיִם”[1] כלומר “ארם שבין שני הנהרות”, משום מיקומו בין נהרות הפרת והחידקל. החוקרים משערים כי האזור המדוייק הנקרא ארם שכן בצפון-מערב עיראק וצפון סוריה, ליד הגבול עם טורקיה. כשאברהם מצווה את עבדו אליעזר ללכת “אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק”,[2] העבד הנאמן שם פעמיו “אֶל אֲרַם נַהֲרַיִם אֶל עִיר נָחוֹר”.[3] עיר בשם נַחוֹר מוזכרת בלוחות שנמצאו בעיר העתיקה מארי שבאזור זה, בשם העיר ‘נַחֻר’.
כותא – תל איברהים
והנה חכמי התלמוד מגלים לנו מידע חשוב: “עשר שנים נחבש [נכלא] אברהם אבינו, שלש בכותא ושבע בקרדו… עיברא זעירא דכותא [עיבור זעיר של כותא, כפר קטן סמוך וצמוד לעיר כותא, כעיבור אשה הרה] זהו אור כשדים“.[4] וכך גם מציין הרמב”ם, שכותב בשם כתבים עתיקים כי “אברהם שגדל בכותא…”.[5]
כלומר, חכמינו אומרים כי היה באזור ישוב ששמו כותא, שם חי אברהם בצעירותו, ובצמוד אליו היה ישוב קטן ששמו אור כשדים. “אור” מלשון “אש”, על שם הכבשן שפעל שם. כותא מוזכרת בתנ”ך כאחת הערים מהן הגלה מלך אשור תושבים מקומיים לארץ ישראל: “וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה…”,[6] ואלו הם הנקראים כותים.
ואכן עד היום ידוע במרכז עיראק יישוב עתיק בשם כותא, אשר המקומיים קוראים לו “תל איברהים”![7] סמוך אליו זורמת תעלת מים גדולה ששמה “נהר הנביא איברהים”. החורבות במקום נחפרו במאה ה-19 על ידי פרופ’ אדגר ג’יימס באנקס והורמוזד רסאם, בנפרד. באנקס היה הקונסול האמריקאי בבגדד בסוף המאה ה-19 למניינם. רסאם, דמות מעניינת ממוצא אשורי-סורי, נכנס לעולם המחקר הארכיאולוגי ובין תגליותיו האחרות נמנות לוחות החרס עם עלילות גילגמש והצהרת כורש. באנקס ורסאם מעידים כי מצאו בכותא מספר מקומות שנשאו את שמו של אברהם.
עדות לקיומו של סבו של אברהם
כארכיאולוג חובב ונלהב, באנקס הרבה לסייר ולחקור את עיראק. למרות התנכלויות קשות מצד השלטון העותומאני והערבים המקומיים, עד כדי סכנת נפשות, הוא הצליח לגלות ממצאים חשובים.
אולם את אחד מממצאיו המרתקים ביותר הוא עשה באקראי. לא רחוק מכותא, בין החולות והביצות, הוא הגיע לתל עתיק וזנוח, שככל הנראה לא נבדק מעולם. הנה תיאורו:[8]
“יש כאן הרבה חרסים כחולים ולבנים שרופות… מצאנו מספר גדול של מטבעות…
עניין מיוחד עוררו הסימונים על גבי הלבנים. על חלק מהן היתה חותמתו של נבוכדנצר, בשלושה קווים. על אחרות היתה מוטבעת צורת ריבוע קטן”.
על חלק מהחרסים הוא גילה ממצא בעל משמעות מיוחדת, מילה באותיות עבריות או ארמיות:
“על רבות מהן היתה מילה בודדת באותיות עבריות או ארמיות… רציתי ללמוד מכך את שם המקום. פרופ’ טוריי מ[אוניברסיטת] ייל, אליו שלחתי העתק של המילה, זיהה שהיא בארמית עתיקה והגייתה היא ‘קרנבו’. אחרי המילה מופיע איור של שני מגדלים, המורה שהמילה היא שם העיר”.
באנקס מבין את המשמעות המקראית הנדירה של הממצא:
“קרנבו מוזכרת בכתובות האשוריים בהקשר לכותא או תל איברהים, והיא אמורה להיות מהערים העתיקות ביותר באזור. לדברי הסופר היהודי יקוט, קרנבה היה בנו של כות, בן ארכפשד, בן שם, בן נח. קרנבה היה גם אבי אימו של אברהם“.
והנה בתלמוד הבבלי מובא כי אימו של אברהם אבינו, היתה ביתו של אדם בשם כַּרְנְבוֹ:
“אִימֵּיהּ דְּאַבְרָהָם – אַמְתְּלַאי בַת כַּרְנְבוֹ”.[9]
סביר להניח כי באזור כותא, בו כפי שראינו נשתמרו מסורות כה רבות אודות נוכחותו של אברהם אבינו, תימצאנה עדויות גם לקיומם של בני משפחתו.
הרי לנו כי הממצא של באנקס מתאים בדיוק, מבחינה גיאוגרפית והיסטורית, לדברי המקרא וחז”ל! ממצא שהמתין אלפי שנים תחת חולות המדבר, עד שנחשף באקראי על ידי ארכיאולוג שעבר במקום.
זאת ועוד. גם בסביבות חרן, בה גר אברהם ומשפחתו, קיימים מקומות עתיקים, ששמם כשם דמויות ידועות מאותה תקופה בדיוק: [10]
תל תֻרַחִ – כנראה על שם תרח המקראי היה אביו של אברהם.
תל נַחִרִ – נָחוֹר הוא שמם בתורה של בנו השני של תרח, וכן של בנו של שרוג.
שׂרֻג – שְׂרוּג המקראי היה אביו של נחור.
מסתבר שמשפחתו של אברהם היתה מהידועות והנכבדות בסביבה ההיא, ועל שמם נקראו מקומות יישוב.
[1] בראשית כד, י.
[2] בראשית כד, ד.
[3] בראשית כד, י.
[4] בבא בתרא צא, א.
[5] רמב”ם, מורה נבוכים, חלק ג פרק כט.
[6] מלכים ב, יז כד.
[7] Kutha, Cuthah, or Cutha, Tell Ibrahim.
במצרים קיים מקום בשם תל אברהים אוואד, שאינו קשור לכותא שבעיראק.
[8]Banks, Edgar James, Bismya or The Lost City of Adab, The Knickerbocker Press, New York and London, p. 385-386.
[9] בבא בתרא, צא.
[10] על פי – פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ”ו, הוצ’ יבנה.