“שמעתי מהרב הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים שאירע לו באיזה זמן שהיה עומד ומתפלל עם חברים שלו תפילה בציבור, והנה החבריא לא האריכו כמותו וסיימו תפילתם הרבה מקודם, והמתינו עליו זמן רב, וכשנתארך להם הזמן להמתין, פנה כל אחד מהם לדרכו להצטרכות שלהם, ואחר זמן חזרו ונתקבצו לבית התפילה והמתינו עד שסיים תפילתו.
אמר להם אחר כך הבעש”ט: הנה בזה גרמתם פירוד גדול במה שהלכתם לדרככם והנחתם אותי לבדי. והמשיך להם משל, כי ידוע טבע העופות לסיע בחורף אל ארצות החמות, והנה פעם אחת ראו יושבי המדינות ההם בתוך העופות עוף אחד יפה ומהודר מכל הגוונים שבעולם, שלא ראו כמוהו מעולם, והוא יושב על עץ גבוה שאי אפשר לעלות אליו לתפסו, וכששמע המלך מזה העוף ציווה לקבץ הרבה אנשים ויעמדו זה על כתפיו של זה עד שיוכל העליון לתפוס בידו את העוף להביאו אל המלך. והנה בעת שעמדו האנשים כך זה על זה, התחילו התחתונים שבהם להתפזר אנה ואנה, עד שהעליונים שבהם נפלו ונתפצעו, והיו למשל ולשנינה, ולא עלה בידם כלום. כי עיקר כוונת המלך היתה שיהיו מקושרים יחד ויהיו זה על זה…
וכך אמר להם הבעש”ט: הנה טוב היה כשהייתם מחוברים עמי בתפילה, אבל כשעזבתם אותי לבדי וכל אחד פנה לדרכו, הנה נפל הכל, ומה שרציתי להשיג פרח גם כן ממני.”
בעש”ט עה”ת נח הערה כג, בשם אור החכמה בהעלותך
במשלו מלמד הבעל שם טוב הקדוש שישנו קשר הדוק בין הצדיק שמייצג את הציבור לפני ה’ ובין הציבור. הצדיק אינו מתעלה בזכות עצמו אלא בזכות היותו שליח ציבור. והוא מקבל את הכוח מהציבור. ההבנה שגדולתו ומעלתו של שליח ציבור מגיעה מהציבור עצמו נובעת מהבנה בסיסית יותר שתכלית עבודת ה’ היא בשביל עם ישראל, ואינה מסתכמת בהתעלות אישית, גבוהה ככל שתהיה.
בימי אלול ותשרי, בסליחות ובימים הנוראים, ניתן מקום מרכזי לתפילות שליח הציבור. הקהל איננו אמור להקשיב בלבד לתפילותיו אלא צריכה להיות ביניהם עבודת צוות משותפת. הציבור אמור לכוון את עצמו להצטרף לתפילות הש”ץ, ושליח הציבור מצדו צריך לכוון להתחבר אל הציבור ולשאוב מהחיבור הזה את כוחותיהם לעמוד לפני ה’. וכך אנו מוצאים במוסף לימים נוראים, שהציבור מתפלל על שליח הציבור: “היה עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל וכו’ שלא יכשלו וכו'”, ושליח הציבור מתפלל על הציבור: “היה נא מצליח דרכי אשר אנכי הולך ועומד לבקש רחמים עלי ועל שולחי, ונא אל תפשיעם בחטאותי ואל תחייבם בעוונותי”, וכן מיד אחרי תפילת הקהל הנ”ל אומר הש”ץ: “אל יכלמו בי מבקשיך אלוקי ישראל”.
אבל אין הדברים מסתכמים בכך. האמת היא שכולנו שליחי ציבור. כל יהודי שזוכה להכיר בה’ ובתורתו ולהתפלל, צריך לראות את עצמו כשליח של אותם יהודים שלא זכו לכך, ולהתפלל גם עבורם ולמענם. וככל שנהיה מחוברים יותר לכלל ישראל, כך נזכה ליותר כוחות בתפילתנו ובעבודתנו וכך נתעלה למקום יותר גבוה.
הרב שמואל טל