טל חיים
אנו רוצים שילדינו יהיו מנומסים ואהובים על הבריות. איך מגיעים לזה? אם מנוסה מעניקה טיפ שימושי
מאת אביטל רביבו
אמא, הוא לקח לי…” “אמא, הוא אמר לי…” “אמא, אנחנו רוצים משהו טעים…”
רוצים יצירה? משימות? סיפור?
לא! די, מיצינו הכל. משעמם!
דופקים בדלת? יש! באו חברים לשחק! עכשיו תהיה לי שעה של שקט. חילקתי מיץ, ענבים ופריכיות, פישרתי וגישרתי, אפילו העלמתי עין כשנמרחה קצת פלסטלינה על הריצפה.
ואז הם הלכו. ארוחת הערב כבר מוכנה, עוד מעט מקלחות ולישון.
רק ש… אופס. קשה לראות את ריצפת הבית, מבעד ללגו, לפאזלים, לחיות הפלסטיק, ולשאר השמונצעס המפוזרים. גם פירורי עוגיות וטיפות מיץ לא נעדרים מהנוף. כאילו שלא אמרתי בפירוש שאוכלים רק על יד השולחן.
החבר’ה שלי לא מאמינים, ובצדק, שהם צריכים להתמודד עם הכל לבד. נכון שאני יכולה לעזור להם קצת. אבל קשה לי במצבי להתכופף ולהרים, וחוץ מזה – זה לא הוגן! החברים שיחקו ונהנו, ואז פשוט פרחו להם.
אז בפעם הבאה שבאו החברים, התחלתי להתעקש.
• מראש הזכרתי לאורחים הקטנים שאחרי המשחק צריך לאסוף.
• הסברתי גם שאין צורך לשפוך ה-כל על הריצפה אלא רק את מה שמשחקים בו באותו רגע.
• הבהרתי שאין מוציאים משחק חדש עד שמסדרים את הקודם.
• וחסמתי את דרכם החוצה – עד שיסדרו.
אבל זה לא ממש עבד…
• הם טענו שהם משחקים בהכל ביחד – ושהם חייבים להוציא משחק חדש במקביל לקודם שעוד לא סיימו לשחק בו.
• הם יצאו החוצה תוך כדי משחק, ונעלמו לפני שהספקתי למצמץ.
• והכי מרגיז: ההורים קראו להם לבוא הביתה ומיד.
ואני – גם יצאתי האמא המעצבנת שמנדנדת כל הזמן לאסוף, וגם נשארתי בסוף עם הבלגן…
מה לעשות? אי אפשר, וגם לא צריך, לחנך ילדים של אחרים.
אבל את שלי – אפשר גם אפשר.
אז לילדים שלי, אפשר להבהיר שכאשר הם הולכים לשחק אצל חברים, הם צריכים גם לאסוף אחר-כך. אם אני נמצאת איתם בבית החבר, אפשר להקפיד שיאספו, ואם באתי לקחת אותם, אני נשארת חמש דקות לעזור להם ולחבר לאסוף ביחד.
כך, ההתבוננות בילדי אחרים יכולה, אם ננצל אותה כראוי, להוות הזדמנות ללמידת דגשים שעלינו ליישם בחינוך ילדינו. בסופו של דבר, אנו רוצים שילדינו יגדלו להיות מנומסים ואהובים על הבריות, ותפקידנו הוא ללמד אותם.
אם כולנו ננהג כך, הסבירות גבוהה שאירוח חברים יהיה, בע”ה, ברכה ולא עול.
נ.ב. היתה לי התלבטות גדולה, אם לכתוב את הדברים בשמי, שמא יחשבו חלילה שכנותיי היקרות שאני מקפידה עליהן או על ילדיהן… אבל כאמור, ברור לי שילדיי מתנהגים בדיוק באותה צורה, כל עוד אני לא נמצאת בשטח לפקח עליהם, ומהצד השני – הרבה פעמים האורחים כן עוזרים לסדר. אז בבקשה, לא לקחת את הדברים אישית! אינני מתכוונת לילד המסויים שלך, אלא לילדים באופן כללי.