הרב שמואל טלמה אנו צריכים לעשות, כדי שהקב”ה יגלה אלינו אהבה שפורצת את גבולות הטבע? הרב שמואל טל בשיחה קצרה
מצוות קידוש ה’ מתוארת כבעלת מעלה מיוחדת, המזכה בהנהגה ניסית למעלה מדרך הטבע. חכמים אמרו שבזכות מסירות על קידוש ה’ זוכים לקשר מיוחד עם בורא עולם, ולגילוי פני ה’ אלינו, פנים של אהבה ומאור פנים (ברכות כ’ ע”א). כולנו רוצים מאוד שה’ יגלה את אהבתו אלינו, וחכמים מלמדים שהדרך לכך היא קידוש ה’.
אבל איך מקדשים את ה’? צמד המילים קידוש ה’ מוזכר לרוב בהקשרים מיוחדים ולא שגרתיים: או בנוגע לאנשים שהיו מוכנים למות “על אהבתו יתברך ואמונת יחודו”, כלשון הרמב”ם בספר המצוות, או כתיאור למאורע שגרם לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות להסתכל על התורה ומייצגיה בהתפעלות. האם אפשר לקדש שם שמים גם בשגרה האפורה?
הרמב”ם עונה לנו על כך: “כל הפורש מעבירה או עשה מצוה לא מפני דבר בעולם, לא פחד ולא יראה ולא לבקש כבוד, אלא מפני הבורא ברוך הוא, כמניעת יוסף הצדיק עצמו מאשת רבו – הרי זה מקדש את השם”. הרמב”ם מלמד שקידוש ה’ אינו תלוי במוות ח”ו, וגם לא ברעש וצלצולים או בהמוני צופים. בעצם, קידוש ה’ הוא כל עשייה שהיא מֵעֵבֶר לכוחות, מֵעֵבֶר למה שמתחשק, מֵעֵבֶר למה שהולך לי בקלות וכבר התרגלתי אליו. כל התמודדות של הבלגה, של מסירות, של נתינה. כל פעולה שלא באה לי בטבעיות ובקלות, אלא אני נדרש לוותר ולהנהיג את עצמי מֵעֵבֶר לטבע הרגיל שלי עבורה – היא קידוש ה’. אדם יכול לשבת בחדר סגור, אף אחד לא רואה אותו וגם לא ישמע על מעשיו, והוא מוסר נפשו על קידוש ה’.
בלשון התורה ובלשון חכמים, המילה נפש מתארת גם רצון, וכדברי אברהם אבינו לאנשי חברון: “אם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני”. כשאדם מוכן לוותר על דבר שהוא רצה לטובת רצון ה’, זוהי מסירות נפש. וככל שמתרבה עשייה מֵעֵבֶר לרצון השגרתי שלנו, גם האדם נעשה אדם שמֵעֵבֶר. חכמים קראו לאדם שמתקן את מידותיו: “מעביר על מידותיו” – הוא מתעלה מהמידות הרגילות, אל אותו מקום של ‘מֵעֵבֶר’, וזהו קידוש ה’.
התעלות כזאת, מלבד חשיבותה האדירה כשלעצמה, יוצרת תהודה לשני כיוונים:
האחד, כלפי העולם. כשאנשים רואים אדם שמתעלה מהמידות הרגילות, גם הם רוצים להימשך אחריו. ובדרך כלל זה לא משנה אם הם דתיים או חילוניים. ‘אפקט הדומינו’ נוצר, והפעולה שנעשתה על ידי היחיד הולכת ומשפיעה גם על אחרים.
הכיוון השני הוא כלפי ה’ יתברך: “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם”, וכן לב ה’ אלינו. ככל שנזכה להתעלות ולהשתחרר מהנטיות הראשוניות שלנו אל חיים של ‘מֵעֵבֶר’, כך גם ה’ יתנהג עמנו בהתנהגות של מֵעֵבֶר, ויגלה אלינו יחס של אהבה שפורץ את גבולות הטבע. ככל שחיינו יוקרנו מהאמת הפנימית שלנו, שפעמים רבות היא נסתרת בתוככי הלב וצריך להקשיב לה טוב – כך נזכה להשפיע לכל עם ישראל הנהגה שנובעת גם היא מהאמת הפנימית של העולם: רצון ה’, אוהבנו, להיטיב לנו ולברך אותנו ללא גבול ומידה. וכדבריו הקדושים של ר’ לוי יצחק מברדיטשב (דרושים לפסח): “כי כשהקב”ה מנהיג את העולם על ידי תפארת ישראל, אז ממלא רצונם וחפצם, וכאשר יאמרו ישראל – כן יאמר ה'”.
פורסם בירחון “לנשמה”